וְהִנֵּה כְּתִיב (שְׁמוֹת ג, טו): "זֶה שְׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדוֹר דּוֹר". וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (פְּסָחִים נ.): 'זֶה שְׁמִי לְעִלּוּם' - כִּי לֹא כְּשֶׁאֲנִי נִכְתָּב אֲנִי נִקְרָא, כִּי נִכְתָּב בַּהֲוָיָ"ה וְנִקְרָא בְּאָלֶ"ף דָּלֶ"ת, אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא יִתְקַיֵּם (זְכַרְיָה יד, ט): "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד". שֶׁיִּהְיֶה נִקְרָא בַּהֲוָיָה כְּמוֹ שֶׁהוּא נִכְתָּב, אֲבָל עַכְשָׁיו צְרִיכִין לְהַעֲלִים עִקַּר עֶצֶם הַשֵּׁם, שֶׁהוּא שֵׁם הֲוָיָה בָּרוּךְ הוּא וְאֵינוֹ נִקְרָא רַק בְּאָלֶ"ף דָּלֶ"ת.
וּמִסּוֹד שְׁנֵי שֵׁמוֹת אֵלּוּ נִשְׁתַּלְשְׁלִין וְנִמְשָׁכִין בְּחִינַת שֵׁם הָאָב וְשֵׁם הָאֵם, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת נֶפֶשׁ וְגוּף, שֶׁהֵם בְּחִינַת אִישׁ וְאִשָּׁה, כִּי עִקַּר הִתְהַוּוּת הַגּוּף הוּא מֵהָאֵם. וְעִקַּר הַנֶּפֶשׁ הוּא מֵהָאָב אֲשֶׁר שָׁרְשָׁם הָעֶלְיוֹן הֵם בְּחִינַת שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת חַמָּה וּלְבָנָה, יוֹם וְלַיְלָה וְכוּ' כַּיָּדוּעַ וּמוּבָן בַּסְּפָרִים.
וְאִם לֹא הָיָה חוֹטֵא אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְהָיָה זוֹכֶה לַהֲפֹךְ הַגּוּף לְנֶפֶשׁ עֶבֶד לְבֵן, הָיָה זוֹכֶה בְּחַיִּים חִיּוּתוֹ לְהַשִּׂיג שֵׁם הֲוָיָה בָּרוּךְ הוּא, וְהָיָה זוֹכֶה לִקְרוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא נִכְתָּב כְּמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד, אֲבָל עַכְשָׁיו אַחַר הַחֵטְא, שֶׁשּׁוֹלֵט, הָעֶבֶד, חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁנֶּאֱחַז בַּגּוּף, עַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַעֲלִים שֵׁם הָעֶצֶם, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַבְּלוֹ בְּזֶה הַגּוּף, וְאִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹתוֹ וּלְהַשִּׂיגוֹ עַתָּה כִּי אִם בְּשֵׁם הַכִּנּוּי שֶׁהוּא שֵׁם 'אֲדֹנָי' שֶׁנִּקְרָא בּוֹ עַתָּה. וּבִשְׁבִיל זֶה מֻכְרָח הָאָדָם לָמוּת, כְּדֵי שֶׁיִּזְדַּכֵּךְ הַגּוּף בֶּעָפָר. וְאָז יָקוּם בִּתְחִיָּה בְּגוּף זַךְ, שֶׁיִּהְיֶה הַגּוּף בִּבְחִינַת נֶפֶשׁ, וְיִתְבַּטֵּל זֻהֲמַת הָעֶבֶד לְגַמְרֵי, וְאָז נוּכַל לִקְרוֹתוֹ בְּשֵׁם הָעֶצֶם יִתְבָּרַךְ.
וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת הַמִּיתָה טוֹבָה גְּדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה ט, ה): "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בְּרֵאשִׁית א, לא) - זֶה הַמָּוֶת וְכוּ'. כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה הָאָדָם עַל־יְדֵי־זֶה לְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת שֵׁם הָעֶצֶם, שֶׁעַתָּה אִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּזֶה הַשֵּׁם כַּנַּ"ל.
וְעַל־כֵּן קֹדֶם הִסְתַּלְּקוּת שֶׁל הָאָדָם נִתְוַסֵּף בּוֹ חִיּוּת הַנֶּפֶשׁ, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִסְתַּלֵּק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קד, כט): "תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן". כִּי הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מַרְאֶה לָנוּ בָּזֶה שֶׁהַמִּיתָה טוֹבָה גְּדוֹלָה, כִּי אָז מַתְחִיל שְׁלֵמוּת תִּקּוּנוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִזְכּוֹת לֶעָתִיד לְהַכִּירוֹ בְּתוֹסֶפֶת הַכָּרָה חֲדָשָׁה, בִּבְחִינַת שֵׁם הָעֶצֶם יִתְבָּרַךְ. וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת "תֹּסֵף רוּחָם" קֹדֶם הַהִסְתַּלְּקוּת, וְעַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ נִסְתַּלֵּק הָאָדָם. כִּי עַכְשָׁיו בַּגּוּף הַזֶּה, תֵּכֶף כְּשֶׁנִּמְשָׁךְ תּוֹסְפוֹת הַחִיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מִשֵּׁם הָעֶצֶם הוּא צָרִיךְ לְהִסְתַּלֵּק, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל בְּחִינַת הַחִיּוּת הַנִּמְשָׁךְ מִשֵּׁם הָעֶצֶם בַּגּוּף הַזֶּה שֶׁל עַכְשָׁיו, כַּנַּ"ל.