כה

וְזֶה (תְּהִלִּים קמא, ב): "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב", שֶׁעִקַּר הַתְּפִלָּה הִיא בִּבְחִינַת 'מִנְחַת עֶרֶב', בְּחִינַת "תְּפִלָּה לְעָנִי", שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, בְּחִינַת (שָׁם קב, א): "וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ". שֶׁבְּעֵת שֶׁרוֹאֶה שֶׁהָאוֹר הוֹלֵךְ לְהִסְתַּלֵּק שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בֵּין הָעַרְבַּיִם, אָז צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר בִּתְפִלָּה וְשִׂיחָה בִּבְחִינַת (בְּרֵאשִׁית כד, סג): "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה", וְיִשְׁפֹּךְ לִבּוֹ כַּמַּיִם לִפְנֵי ה' בְּטֶרֶם יַעֲבֹר יוֹם, בִּבְחִינַת "אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב" (יִרְמְיָה ו, ד). מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁהָאָדָם רוֹאֶה שֶׁכְּבָר עָבְרוּ הַרְבֵּה מִיָּמָיו, וּמִכָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁעָבְרוּ רֹב יָמָיו וְהַיּוֹם מַתְחִיל לַעֲרֹב, כִּי לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ וְיָמֵינוּ כְּצֵל עוֹבֵר, שֶׁצָּרִיךְ לְקַיֵּם (קֹהֶלֶת יב, א): "וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ וְכוּ' עַד אֲשֶׁר לֹא תֶּחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר" וְכוּ', וְכָל זֶה הִיא בְּחִינַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁהִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, וְכַנַּ"ל: