ב

וְעִקַּר מְרִירַת הַגָּלוּת הָיָה שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לָהֶם לְבָרֵר הַפִּסְקֵי הֲלָכוֹת בִּבְחִינַת (שְׁמוֹת א, יד): "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה" - 'בְּקֻשְׁיָא', "בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים" - 'בְּלִבּוּן הִלְכְתָא' [כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בַּתִּקּוּנִים (תִּקּוּן כא, מד.)], דְּהַיְנוּ שׁ ֶלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לָהֶם לְלַבֵּן הַהֲלָכוֹת מֵחֲמַת הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁהָיוּ מְמָרְרִים אֶת חַיֵּיהֶם וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה קָשֶׁה מְאֹד לָצֵאת מִשָּׁם, כִּי פַּרְעֹה הָיָה אוֹחֵז בָּהֶם בְּתֹקֶף גָּדוֹל, כִּי פַּרְעֹה הוּא אֲחוֹרֵי הַדַּעַת וְהָיָה יוֹנֵק מֵהַמֹּחִין, וְלֹא הִנִּיחַ אֶת הַמּוֹחִין לָצֵאת וּלְהִתְגַּלּוֹת, כַּמּוּבָא בַּכְּתָבִים (פְּרִי־עֵץ־חַיִּים, חַג הַמַּצּוֹת, פֶּרֶק א) הַיְנוּ שֶׁהָיָה תּוֹפֵס אֶת הַמֹּחִין וְהַדַּעַת וְלֹא הִנִּיחַ אֶת הַדַּעַת לְהִתְפַּשֵּׁט שֶׁיּוּכַל לְבָרֵר וּלְלַבֵּן הַהֲלָכָה כִּי הָיָה מְבַלְבֵּל אֶת הַדַּעַת בְּקֻשְׁיוֹת בִּבְחִינַת "וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם" - בְּקֻשְׁיָא כַּנַּ"ל, עַד שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לְלַבֵּן וּלְבָרֵר הַהֲלָכָה. וּמֵעֹצֶם הַמְּרִירוּת הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ הַקֻּשְׁיוֹת הַנַּ"ל שֶׁהִכְבִּיד עֲלֵיהֶם מְאֹד, לֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁר לָהֶם בְּשׁוּם אֹפֶן לְבָרֵר הַהֲלָכוֹת, וּבִפְרָט שֶׁעֲדַיִן לֹא זָכוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן הִפְלִיא הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ חַסְדּוֹ עִמָּנוּ וְהֵאִיר עַל יִשְׂרָאֵל בְּחִינַת הַהֶאָרָה שֶׁל פִּסְקֵי הַהֲלָכוֹת, דְּהַיְנוּ שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם־הַבָּא כַּנַּ"ל, אַף־עַל־פִּי שֶׁהֵם בְּעַצְמָם לֹא בֵּרְרוּ הַהֲלָכָה כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם. וְזֶהוּ בְּחִינַת הַחִפָּזוֹן שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם.