וְהִנֵּה מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל (בְּאוֹת ב), שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה כִּי אִם עַל־יְדֵי אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה יא, ה): "וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וֶאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו". וְהִקְשָׁה בַּזֹּהַר (בָּלָק קצח:), 'הַיְנוּ צֶדֶק, הַיְנוּ אֱמוּנָה, אֶלָּא צֶדֶק כַּד אִתְחַבְּרַת בֶּאֱמֶת אִתְעֲבִידַת אֱמוּנָה' [צֶדֶק זֶה אֱמוּנָה? אֶלָּא כַּאֲשֶׁר מִדַּת צֶדֶק מִתְחַבֶּרֶת בְּמִדַּת אֱמֶת, הִיא נַעֲשֵׂית אֱמוּנָה]. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הָאֱמוּנָה הוּא עַל־יְדֵי אֱמֶת. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ הַדְּבָרִים קְצָת, וְעוֹד לֶאֱלֹקַי מִלִּין לְבָאֵר יוֹתֵר בְּחַסְדֵי ה'. כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר הָאֱמוּנָה הוּא בַּמֶּה שֶּׁאֵין הַשֵּׂכֶל מֵבִין, כִּי בַּמֶּה שֶּׁהַשֵּׂכֶל מֵבִין אֵינוֹ נִקְרָא אֱמוּנָה, מֵאַחַר שֶׁמֵּבִין הַדָּבָר מִדַּעְתּוֹ, וְאִם כֵּן, מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ מֵבִין הַדָּבָר אֵיךְ יָבוֹא לֶאֱמוּנָה? וְעַל־כֵּן עִקַּר הָאֱמוּנָה הוּא עַל־יְדֵי אֱמֶת.
כִּי רָאוּי לְהַבַּר־דַּעַת, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ וְרוֹצֶה בְּתִקּוּן נַפְשׁוֹ וְהַצְלָחָתוֹ הָאֲמִתִּית - לְהִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת הֵיטֵב הֵיטֵב בְּעֵין הָאֱמֶת, בְּלִי נִצָּחוֹן וְקִנְטוּר, כִּי עַל־יְדֵי נִצָּחוֹן יְכוֹלִין לַהֲפֹךְ כָּל מִינֵי אֱמֶת לְשֶׁקֶר, חַס וְשָׁלוֹם, וְכָל הַלְּשׁוֹנוֹת שֶׁאוֹמְרִים בֶּאֱמֶת - יְכוֹלִין לַהֲפֹךְ מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ עַד אֵין קֵץ וְתַכְלִית, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הָאֱמֶת הוּא אֶחָד.