ט

וְזֶהוּ בְּחִינַת מָרוֹר שֶׁאָנוּ אוֹכְלִין עַל שׁוּם שֶׁמֵּרֲרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת א, יד): "וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים" וְכוּ' (הַגָּדָה־שֶׁל־פֶּסַח). כִּי מָרוֹר הוּא בְּחִינַת (קֹהֶלֶת ז, כו): "וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים... וְכָל טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ"; שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲצַת הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי שֶׁהֵבִיא מִיתָה לָעוֹלָם, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הָעֵצוֹת רָעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁל כָּל מִינֵי כִּתּוֹת הַמְרַחֲקִים מֵעֲבוֹדַת ה' בֶּאֱמֶת. וְזֶהוּ בְּחִינַת כָּל הַמְּצוֹדִים וַחֲרָמִים וּרְשָׁתוֹת וּמַכְמוֹרוֹת מַה שֶּׁהַיֵּצֶר הָרַע פּוֹרֵשׂ עַל הָאָדָם בְּכָל יוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים נז, ז): "רֶשֶׁת הֵכִינוּ לִפְעָמַי", וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם קמב, ד): "בְּאֹרַח זוּ אֲהַלֵּךְ טָמְנוּ פַח לִי", כִּי הוּא מְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם בְּכָל עֵת בְּעֵצוֹת רָעוֹת כְּדֵי לְרַחֲקוֹ מֵהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ עִקַּר הַמְּרִירוּת - מַה שֶּׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לִסְבֹּל קֹדֶם שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲבוֹדַת ה' בֶּאֱמֶת, כִּי אֵין מְרִירוּת גָּדוֹל מִזֶּה - כְּשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג, וּבִפְרָט וְעִקָּר בַּעֲבוֹדַת ה', אֲשֶׁר זֶה עִקַּר הַתַּכְלִית וְהַסּוֹף שֶׁל הָאָדָם, וְכָל אֶחָד יוֹדֵעַ שֶׁאֵין שׁוּם תַּכְלִית בָּעוֹלָם כִּי אִם לֶאֱחֹז בַּעֲבוֹדַת ה' כָּל יְמֵי חַיָּיו.