פרק מ׳

ירידה חמישית, שירד לסנה, שנ' וארד להצילו מיד מצרים. הניח כל ההר וירד לסנה ושכן בה, והסנה צרה וצוקה וכולו קוצים ודרדרים. ולמה שכן בתוך הסנה שהיא צרה וצוקה אלא שראה ישראל בצרה גדולה ואף הוא שכן עמהם שנ' בכל צרתם לו צר.

ר' לוי אומר, אותו המטה שנברא בין השמשות נמסר לאדם הראשון מגן עדן, ואדם מסרו לחנוך, וחנוך מסרו לנח, ונח לשם, ושם מסרו לאברהם, ואברהם ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב הוריד אותו למצרים, ומסרו ליוסף בנו. כשמת יוסף ושללו ביתו, נתנה בפלטרין של פרעה, והיה יתרו אחד מחרטומי מצרים, וראה את המטה ואת האותות אשר עליו, וחמד אותו בלבו, ולקחו והביאו ונטעו בתוך הגן של ביתו, ולא היה אדם יכול לקרב אליו עוד.

כשבא משה לתוך ביתו, נכנס לגן ביתו של יתרו וראה את המטה וקרא את האותות אשר עליו ושלף ידו ולקחו וראה יתרו למשה ואמר זה עתיד לגאול את ישראל ממצרים לפיכך נתן לו את צפורה בתו לאשה, שנ' ויואל משה לשבת את האיש.

והיה משה רועה את צאן יתרו ארבעים שנה, ולא שכלה אותם חיית השדה, והיו פרים ורבים הרבה מאד, ועליהם הכתוב אומר (יחזקאל לו, לח) כצאן קדשים.

ונהג את הצאן עד שבא לחורב, שנ' וינהג את הצאן אחר המדבר, ושם נגלה עליו הקב"ה מתוך הסנה, וראה משה את הסנה בוער באש והאש אינה אוכלת את הסנה והסנה אינו מכבה שלהבותיו של אש והסנה איננה נצמחת בארץ אלא אם כן יש מים תחתיה וראה משה והיה תמה בלבו הרבה מאד. אמ' מאן יקרא אית ליה בגוה אמ' אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה אמ' לו הב"ה משה עמוד על עמדך ששם אני עתיד ליתן את התורה לישראל שנ' ויאמר אל תקרב הלום אמר לו הב"ה לך מכאן אמרו כל מי שנכנס למקדש צריך לשלוף נעלו שכך אמ' הב"ה למשה של נעלך מעל רגלך.

אמר לו הקב"ה, לך ואשלחך אל פרעה. אמ' לפניו, רבון על העולמים לא כך אמרתי לך שלשה וארבעה פעמים אני אין בי כח שאני נפגם בלשוני, שנ' ויאמר משה אל ה' לא איש דברים אנכי, ולא עוד אלא שאתה משלחני ליד אויבי ומבקש רעתי ועל כן ברחתי מפניו, שנ' ויברח משה מפני פרעה. אמ' לו אל תירא ממנו שכבר מתו כל האנשים המבקשים את נפשך.

וכי מתים היו והלא חיים היו אלא שירדו מממונם מכאן אתה למד שכל היורד מנכסיו כאלו מת לכך נאמ' כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך אמ' לו לך ואשלחך אל פרעה אמ' לפניו רבון כל העולמים שלח נא ביד תשלח ר"ל ביד אותו האיש שאתה עתיד לשלוח אמ' לו לא אמרתי לך ואשלחך אל ישראל אלא לך ואשלחך אל פרעה ולאותו האיש שאתה אומ' אני שולח לעתיד לבא אל ישראל שנ' הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וכו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.

אמר לפניו, רבון כל העולמים תן לי אות או מופת. אמר לו, השלך את מטך ארצה. והשליך את מטהו ארצה ונעשה נחש שרף. ולמה הראה הב"ה למשה הנחש שרף במטה ולא הראהו דבר אחר אלא מפני שהנחש נושך וממות לבני אדם כך היה פרעה ועמו נושכין וממיתין את ישראל וחזר ונעשה כעץ יבש אמ' לו כך יהיו פרעה ועמו יבשים כמו העץ היבש שנ' ויאמר ה' אל משה שלח ידך ואחוז בזנבו אמ' לפניו רבון כל העולמים תן לי אות או מופת א"ל הבא ידך בחיקך והביא ידו בחיקו והוציאה והנה מצורעת ולמה הראה למשה בדבר טמא אות פרעה ולא הראהו בדבר טהור אלא מה המצורע טמא ומטמא כך היו פרעה ועמו טמאים ומטמאים את ישראל וחוזר ונטהר אמ' לו כך יטהרו ישראל מטומאת המצריים, שנ' ויאמר הבא נא ידך בחיקך.

למה הראה הקב"ה למשה מתוך הסנה? אלא האש אלו ישראל שנמשלו כאש, שנ' והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה, והסנה אלו אומות העולם שנמשלו כקוצים ודרדרים. א"ל, כך יהיו ישראל בתוך העמים, לא אש של ישראל אוכלת העמים שנמשלו כקוצים וכחרולים, ואין אומות העולם מכבין שלהבתן של ישראל שהן מדברי תורה, לעתיד לבא אשן של ישראל אוכלת העמים שנמשלו כקוצים, שנ' והיו העמים משרפות סיד.

אמר משה לפני הקב"ה, רבון כל העולמים הודיעני נא את שמך הגדול והקדוש שאקרא בשמך הגדול והקדוש ותענני, והודיעו, שנ' ויאמר ה' אל משה אהיה אשר אהיה, ויאמר עוד אלהים וכו'.

וראו העליונים שמסר הב"ה סוד שם המפורש למשה וענו ברוך אתה ה' חונן הדעת: