סימן י״ב

במאמר איה מקום כבודו, ואפילו כשנופל חס ושלום בספיקות רוצה לומר שמסופק באיזה דבר אם כבוד השם יתברך לעשותו או שלא לעשותו וזה גם כן בחינת נפילה, כי מאחר שכבר זכינו לקבל התורה וכו' לא שייך שוב להסתפק בשום דבר, כי איך אפשר להסתפק בדבר מהיפך אל היפוך, אם הוא כבוד השם יתברך אם לאו שהוא ההיפוך חס ושלום לגמרי וזה רק מחמת ששכלו מבולבל ואינו יכול להכריע על פי התורה לידע אמתת הדבר, ועל כן בוודאי זה נחשב לבחינת נפילה גדולה ויש שנפילתו גדולה מאד מאד רחמנא ליצלן וכו', ואף על פי כן אם זוכה לחפש באמת אחר כבודו יתברך אזי הירידה הוא תכלית העליה וכו' כמבואר בפנים:

שם, וזה בחינת בעשרה מאמרות וכו' רוצה לומר על דרך שפירש בספר מבוא שערים חלק ב' פרק ב' דף י"א דפוס קארעץ וכן הוא באוצרות חיים שער העבורים סו: דפוס קארעץ, על ענין המשנה בעשרה מאמרות הנ"ל, כי המלכות לא יצאה וכו' רק חלק יוד שבה וכו' והענין הוא כי אין שליטת החיצונים והקליפות אלא בזו"נ וכו', וכשישראל חוטאין חס ושלום, אזי בתחלה מגיע הפגם במלכות וכו' ויש פגם שיכול לפגום בחלק העשירי התחתון שבה, וכתיב בו (תהלים ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע וכתיב (ישעיה מ"ב) וכבודי לאחר לא אתן, ולכן לא חלק הכבוד ההוא לאחר שהיא הקליפה אלהים אחרים וכו' והוא יכול להתקרב שם בדין גמור מחמת עוונות ישראל, ואז מוכרח החלוקה ההיא להסתלק משם ולהתכסות מעיניהם לבל ינקו מהם וכו' ויש פגם יותר שעולה עד היסוד בה שהוא החלק התשיעי שבה ואז מסתלקים ב' החלקים הנ"ל שהם התשיעי והעשירי וכן כיוצא בהם, עד שיוכל הפגם לסלק ולהעביר טית חלקים התחתונים שבמלכות מחכמה שבה ולמטה, אך חלק העליון שבה שהוא הכתר אי אפשר להסתלק, עיין שם הטעם לזה וכו' ונמצא המלכות נתמעטה טית חלקים תחתונים, אשר להיותם תחתונים יכולין להתאחז בהם הקליפות ולכן מסתלקים אמנם הכתר שבה אינו מסתלק לעולם, כי אין בה כל כך שליטת ואחיזת הקליפות וכו', שגם אם יתאחזו הקליפות בה ברדתה למטה ביניהם בסוד (משלי ה) רגליה יורדות מות אינה מתבטלת ביניהם וכו' עיין שם עוד הנה העתקתי לפני המעיין קצת בדברי האריז"ל בכדי שיבין על ידי זה ביותר דברי רבינו ז"ל שבמאמר זה ועיין גם כן בשער ההקדמות דף מה:

שם, במאמר זה ואיה השה לעולה וכו' היינו על דרך שאמרו רז"ל (ילקוט שמעוני רמז ק"א) שהס"מ הלך תחלה אצל אברהם ואחר כך אצל יצחק וכו' עד שהביאו לזה ששאל (בראשית כ"ב) ואיה השה לעולה נמצא ששאלה זו היתה מבחינת הספיקות הנ"ל, רק שמסתמא היה בדקות גדול מאד כמובן ועל כן בזה בעצמו מרומז התיקון לזה, שזה בחינת ואיה השה לעולה כמבואר בפנים:

שם, בראשית ברא תיש וכו' ויש לומר שזהו שאמרו רז"ל (אבות ה) שנברא בערב שבת בין השמשות שאז נגה נכללת בקדושה כידוע:

שם, ואלו הספקות הם בחינת עץ הדעת וכו' ויש לומר שזהו שאמר לו הקדוש ברוך הוא איכה, היינו שרימז לו התיקון הנ"ל שעל ידי בחינת איה וכו' ועיין נפלאות רבות על פי מאמר זה בלקוטי הלכות, הלכות נפילת אפים ה"ו ובהלכות תחומין ה"ו ובהל' גביית חוב מהיתומים ה"ג ועוד בשאר מקומות בדבריו ז"ל: