סימן ח

מאמר תקעו תוכחה נאמר בראש השנה תקע"א שחל אז ביום שבת קודש וביום א':

שם אות א', מושכין עליו חוט של חסד וכו' יש לומר דרוצה לומר שמושכין ופושטין עליו את החוט שנקלע ונשזר מע"ב נימין שהם גימטריא חסד, ועליהם יתנגן השיר שלעתיד כשיחדש את עולמו בבחינת (תהלים פ"ט) עולם חסד יבנה וכו':

שם, מענין הקול המשקה את הגן ששם גדלים כל הריחות וכו' אפשר לומר שזה סוד מה שאמרו רז"ל (ירושלמי יומא פ"ד ה"ה) שהקול יפה לבשמים:

שם אות ג', ויפל"ל ראשי תיבות והשלך לפני פרעה יהי לתנין וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי ידוע שגלות מצרים היה על חטא עץ הדעת שהיה על ידי שינק הנחש מן הרחמנות והדעת שזה בחינת (בראשית ג) והנחש היה ערום שמזה בא חס ושלום תאוות ניאוף, שזה בחינת מה שאמרו רז"ל (עיין ילקוט ראובני בראשית לט:) על אדם הראשון עצמו שפגם בזה שלא המתין בזווגו עד שבת וכו', וכן אחר כך באו שדים וחממו אותו וכו' כמו שאמרו רז"ל, ואחר כך גבר הפגם הזה מאד בפרט בדור המבול וכו' וגלות מצרים היה לתקן את הדורות ההם כמבואר בכתבי האריז"ל, והתיקון היה על ידי בחינת התפלה בבחינת דין שזה בחינת מטה עוזו של משה רבינו ע"ה וזה שציוה עליו השם יתברך להשליך המטה לפני פרעה ויהיה נעשה ממנו נחש ותנין, לרמז שהנחש בלע את התפלה בבחינת דין ואחר כך נחזר הנחש למטה, ויבלע מטה אהרן את מטותם, לרמז שזו התפלה בבחינת דין תעמוד בצווארם עד שיהיו מוכרחים להחזיר כל הקדושות שבלעו וכו' וכן אחר כך בקריעת ים סוף שאז היה גמר הכנעת מצרים היה גם כן על ידי בחינת המטה עוז בחינת (תהלים ע"ד) אתה פוררת בעזך ים וכו', וכן אצל מלחמת עמלק נאמר (שמות י"ז) ומטה האלקים בידי וכו' וזה (שמות י"ח) וישמע יתרו ששמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק ובא ונתגייר, כי על ידי זה נעשין גרים כמבואר בפנים (חסר עדיין קצת ועיין מ"ש בסוף המאמר):

שם אות ו' רוצה לומר תיבה בת ג' אותיות כגון אשר יכולין לעשות ממנו ששה צרופים שהם אשר שאר רשא ראש שרא ארש וכיוצא בכל תיבה בת ג' אותיות ד' אבנים בונות כ"ד בתים היינו תיבה בת ד' אותיות יכולין לעשות ממנה כ"ד צירופים כי כשנתוסף האות הרביעית נתוספו הצירופים ארבעה פעמים נגד הקודמים, דהיינו שמתחלה שהיה רק ג' אותיות היו בונין ששה צירופים, ועכשיו שנתוסף אות הרביעית ונעשו ארבע אותיות ביחד הם בונין ד' פעמים ששה שהם כ"ד צירופים וגם כן כפי הנ"ל ועל כן בשם אד"ני יש בו כ"ד צירופים כידוע חמשה אבנים דהיינו תיבה בת חמשה אותיות בונים חמש פעמים כ"ד צירופים שהם מאה ועשרים צירופים ועל כן בשם אלקים יש בו מאה ועשרים צירופים כידוע ששה אבנים היינו תיבה בת ששה אותיות הם בונים ששה פעמים ק"כ שהם תש"כ צירופים שבתיבת בראשית שבעה אבנים היינו תיבה בת שבעה אותיות בונים שבעה פעמים תש"כ צירופים וכן עוד להלן עד שמשלשה עשר אבנים נעשו ששה אלפים ושני מאות ושבעה עשרים מיליאן ועשרים אלף ושמונה מאות צירופים וכן עוד להלן כשנתוסף עוד אבן אחד על הי"ג הנ"ל נתוסף הצירופים י"ד פעמים ככל הנ"ל וכן עוד להלן עד שאין הפה יכול לדבר והפה לחשוב, כל זה מבואר בספר יצירה לענין צירופי אותיות ממש

ורבינו ז"ל ביאר גם כן ענין זה לענין מעלת הקיבוץ הקדוש של ישראל לדבר מצוה, ועל דרך שאמרו רז"ל (תורת כהנים ויקרא כ"ו) אינו דומה מרובין העושין מצוה למועטין העושין מצוה (ועיין בזה במגלה עמוקות אופן קצז) ורבינו ז"ל ביאר ענין זה העיקר לענין תיקון התפלה, כי נפשות ישראל נקראים אבנים בחינת (איכה ד) תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות, וצריכין להכניס אותם לתוך בחינת בית שהם בתי התפלה, בחינת (ישעיה נ"ו) כי ביתי בית תפלה ועל ידי שנתוסף עוד שכן אחד להקיבוץ העוסקים בתיקוני התפלה, על ידי זה נתרבין בתי התפלה בריבוי גדול ומופלג מאד מאד כנ"ל ועל ידי ריבוי התפלה על ידי זה הוא סליחות עון שהוא בחינת רפואה וכו' כמבואר בפנים

ויש לפרש דרוצה לומר שעל ידי התפלה בבחינת דין שמתפלל הבעל כח הגדול שעל ידי זה מוכרחת הסטרא אחרא להקיא ולהוציא כל הקדושות שבלעה אף גם מוכרחת להקיא ולהוציא עצמות החיות שלה ממש שזה בחינת גרים שמתגיירין, שזה בחינת ענני דשפכי מיא כמבואר באות ד' שהקליפות שהם בחינת עננים המעכבים את התפלה הם מחזירים מימי הדעת שבלעו וכו' ואפשר שזה בעצמו גם כן ענין העננים שמבואר כאן שהם בחינת העוונות שהם בחינת חושך שמחשיכים את אור השמש שעל ידה הרפואה, היינו שמונעים הארת זריחת אור כבודו יתברך שעל ידי זה בא התפשטות הנבואה שהוא בחינת הרפואה ועל ידי התפלה נתכפרין העוונות והעיקר הוא על ידי ריבוי ושלימות הגדלת התפלה שנעשה על ידי שנתוספין ונתרבין השכנים, היינו על ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל שעל ידי זה נעשין גרים נמצא שנתוספין שכנים על ישראל, כי גם הגרים האלו שנתקרבו אל הקדושה על ידי התפלה הנ"ל מסתמא יש בהם גם כן מבחינת חלקי נפשות ישראל שהם בחינת אבני קדש וכן הבעלי תשובה הם גם כן בבחינת גרים, כמובא במדרש קהלת רבה א כ"ה) מעשה באשה אחת שבאת לפני ר' אליעזר להתגייר ופירשו שם לקבל תשובה (וכמובא כבר לעיל מענין זה), כי כבר היו משוקעים כל כך ביד הסטרא אחרא עד שכמעט שנטמעו בין העכו"ם והיו נאבדין לגמרי חס ושלום ועכשיו חזרו ונתקרבו לקדושת ישראל

וכן כל הניצוצות הקדושות היוצאות מבטן הסטרא אחרא והקליפות, על ידי התפלה של הבעל כח הנ"ל כולם הם בחינת חלקי נפשות ישראל בחינת אבני קדש רק שהיו מושלכין בראש כל חוצות, כי היו נטבעים ומשוקעים אצל החיצונים שהם הסטרא אחרא והקליפות רחמנא ליצלן ועכשיו יצאו משם וחזרו ונתוספו אל הקדושה בבחינת שכנים, ועל ידי זה נשלמה התפלה מאד, כי נתרבו בתי התפלה בריבוי עצום ומופלג מאד עד שעל ידי זה נעשה סליחת עוונות, ואז כל העננים שהם הקליפות והחיצונים שנעשו על ידי העוונות כלים והולכים לגמרי בבחינת מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך, ואז הוא בחינת זריחת השמש שמשם הרפואה כנ"ל:

שם, ובל יאמר שכן חליתי וכו' (ישעיה ל"ג) היינו כי על ידי שנתקרב אל הקיבוץ הנ"ל בבחינת שכן, על ידי זה הוא ניצול מיסורים וחולאת שבא על ידי עוונות, כי (שם) הלא העם היושב בה נשוא עוון, על ידי שנתרבה ונתגדלה התפלה על ידי השכן הנ"ל, וממילא גם השכן זוכה ביניהם לסליחת עוון וניצול מחולאת אמנם כשאין בני הקיבוץ זכאים, אזי אין זוכין לבחינת נשוא עוון היינו כי בוודאי הבחירה חפשית והצדיק פועל בתפלתו שהסטרא אחרא מוכרחת להוציא מבטנה כל הקדושות שבלעה, ועל ידי זה נתוספין שכנים ונתרבין בתי התפלה, עד שכל העוונות נתכפרים, וכל העננים כלים והולכין וזוכין לזריחת השמש ועל ידי זה בא רפואה אף על פי כן חס ושלום כשאין בני הקיבוץ זכאים אזי נותנין כח על ידי זה חס ושלום לבחינת העננים והקליפות להתגבר, ואז היו באין עליהם יסורים וחולאת חס ושלום אך הצדיק מקבל על עצמו יסורים בשביל ישראל, ועל ידי זה הם ניצולין מחולאת, והצדיק חולה חס ושלום בשבילם בבחינת (ישעיה נ"ג) אכן חליינו הוא נשא וכו', וכתיב שם ועוונותם הוא יסבול

ובזה מיושב מה שרואין לפעמים שמתקבצין אצל הצדיק קיבוץ גדול ומתפללין ביחד שעל ידי זה נתרבין בתי התפלה בריבוי גדול מאד, עד שזוכין על ידי זה כל הקיבוץ לסליחת עוונות, וגם השכן הנתוסף עליהם זוכה לזה, ועל ידי זה בא רפואה וניצולין מחולאת ואם כן הצדיק בעצמו שהוא הראש של כל הקיבוץ ושל כל בתי התפלה שנתרבו על ידי זה, בוודאי היה צריך לקבל רפואה שלימה על ידי זה ולהנצל מכל מיני יסורין וחולאים רחמנא ליצלן אך זה אם היו בני הקיבוץ ותפלתם הגונה בוודאי היה גם הצדיק ניצול מחולאת, אך אם אינם זכאים אזי הצדיק בעצמו דייקא אינו ניצול מחולאת על ידי הקיבוץ, כי אדרבא הוא מקבל על עצמו יסורין בשביל הצלת ישראל כך נראה לעניות דעתי לפרש אמנם מפשיטות הלשון נראה, שהצדיק קורא לעצמו שכן בשעת הקיבוץ כי עושה עצמו כשירים, אף על פי שהוא עיקר הקיבוץ כי כולם נתקבצו אליו להתפלל בעבורם ולעסוק בתיקונם, אף על פי כן הוא עושה עצמו כשכן בבחינת (שמות כ"ה) ושכנתי בתוכם בפרט כי באמת הוא רחוק מאד ממדריגת כולם רק שמוריד את עצמו אליהם ונעשה שכן אצלם בשביל טובת הקיבוץ וגם מחמת כי עיקר תוספת השכנים הוא רק על ידו, על כן נקרא הוא גם כן שכן, ואם כן ומה אם כל הקיבוץ זוכה על ידו לבחינת כפרת עוונות ולהנצל מחולאת ויסורין, מכל שכן הצדיק בעצמו בוודאי היה ניצול מיסורין וחולאת על ידי זה, רק שזה תלוי באם בני הקיבוץ זכאים כנ"ל:

שם אות יו"ד, וזה בחינת (בראשית מ"ט) וירא מנוחה כי טוב וכו' עיין מדרש רבה ויחי פרשת צ"ו שדרש שם יששכר חמור גרם וכו' פירותיו של יששכר גסין היו וכו' והרבה גרים היו באין ומתגיירין וכו', ועל ידי גרים בא התגלות הכבוד ועל ידי זה בא התפשטות הנבואה כמבואר שם באות הנ"ל ובאות ד' ה' וזה שנסמך לזה וירא מנוחה כי טוב וכו' כמבואר בפנים:

המאמר הזה נאמר בראש השנה תקע"א כנ"ל, והוא ראש השנה האחרון מימי חייו וסמוך להסתלקותו, ומתחיל לדבר בו מענין תוכחה וכו', ואחר כך מבאר בו מאמר רז"ל מענין מלחמת עוג, ובכל זאת יש דברים נפלאים ועמוקים מאד כמובן קצת ממה שנאמר אצל משה רבינו ע"ה (דברים א) אלה הדברים אשר דיבר משה וכו' אחרי הכותו את סיחון וכו' ואת עוג וכו' ורז"ל דרשו על זה (דברים רבה נ"ד) לפי שהן דברי תוכחות מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה וכו', וכן יהושע וכן שמואל וכן דוד וכו' ובכל ימי הקיץ הקודם לזה היה מצפה מאד על ענין הקיבוץ שיתקבצו אליו ז"ל שם על ראש השנה, כי העיקר הוא אצלו ראש השנה, ואמר שכל עסקו הוא ראש השנה ובימי חג השבועות נתקבצו לשם גם כן הרבה מאנ"ש והיו סבורים שיאמר לפניהם תורה כאשר היה מנהגו בכל חג השבועות, אבל לא אמר אז שום תורה בשבועות הנ"ל ואמר אז דברי צחות על ענין זה כמבואר במקום אחר (עיין חיי מוהר"ן, נסיעתו וישיבתו באומין סימן י"ח) (ולעניות דעתי מרומז זה גם כן בסוף המאמר שכתב שם, ועל כן ראש השנה שהוא בחינת אמונה עיקר ראש השנה תלוי בסיון וכו' היינו שרימז שגמר הענין של סיון שהוא קבלת התורה, שזוכין על ידי זה לתיקון האמונה הוא בחינת ראש השנה וכן ענין ראש השנה שהוא בחינת חידוש העולם תלוי בסיון, על דרך שדרשו רז"ל (שבת פ"ח) על ה"א דהששי, שכל העולם היה תלוי עד ששה בסיון שקבלו התורה כמבואר בפנים לעיל אות ח' ועל כן באמת בתפלת ראש השנה אומרים אתה נגלית וכו', ומזכירין פסוקים הרבה ממתן תורה כי קשורים וכלולים זה בזה)

ואחר כך בראש השנה שחל אז ביום שבת קודש וביום א', אמר אז מאמר תקעו תוכחה הנ"ל בלילה שאחר יום א' של ראש השנה דהיינו מוצאי שבת קודש, ואמרו במסירת נפש בפועל ממש, כי ביום א' של ראש השנה הנ"ל התגבר עליו החולאת שלו מאד מאד ויצאו ממנו דמים הרבה מפיו כמו קילוח מים ממש ונתמלאו כמה כלים מדמו והיו לו אז הקאות הרבה וכו', ותוקף ההתגברות החולאת אז היה בלי שיעור שכמעט שנגוע ונסתלק ונמשך כך עד כמה שעות בלילה וכמה מאות אנשים שנתקבצו אליו ז"ל על ראש השנה הזה לבד מאנשי העיר הרבה מאד, וכלם היו עומדים ומצפים ומייחלים שיכנוס רבינו ז"ל אליהם לומר תורה, ולא היה שום אופן לזה מחמת התגברות החולאת שלו ואחר כך שלח רבינו ז"ל לקרוא להר"ר נתן ז"ל שיכנוס אליו, ודיבר עמו מזה ושאל אותו מה לעשות, כי אי אפשר לו כעת לומר תורה, אך שיש לו רחמנות גדול מאד על אנשי הקיבוץ שנתקבצו אליו קיבוץ גדול כל כך ובטירחות ויגיעות כאלה וכולם עומדים ומשתוקקים מאד מאד לשמוע דברי תורה מפיו הקדושה, והבין הר"ר נתן ז"ל שרצונו של רבינו ז"ל הוא שיחזק אותו בענין זה שיכנוס אל בית הקיבוץ ויאמר לפניהם תורה, והתחיל לחזק אותו בענין זה וכו', ענה רבינו ז"ל ואמר אם כן אמסור נפשי, והרים ידיו כמדבר ואומר הריני מוכן ומזומן למסור נפשי בשביל זה לומר תורה, וציוה להעמיד הכסא שלו סמוך לפתח, כי אולי יהיה ההכרח להוציאו באמצע חס ושלום ואחר כך נכנס בחלישות גדול מאד וישב על כסאו בשתיקה קצת כדרכו ואחר כך אמר תורה נפלאה הנ"ל בקול נמוך, וכשהתחיל לומר לא היה אפשר לו לדבר כמעט אפילו דיבור אחד מעוצם חלישותו, אך השם יתברך היה בעזרו וגמר כל המאמר הנ"ל בשלימות, רק סיום הפירוש על הפסוק תקעו וכו' לא אמר אז עד אחר יום כפור וכו', ואחר אמירת התורה התגבר עליו החולאת שלו ביותר וכו' כמבואר כל זאת באריכות בס' חיי מוהר"ן ובספר חיי נתן (ימי מוהרנ"ת)

ואני רשמתי הענין בקיצור בכדי שידע המעיין איך שרבינו ז"ל מסר נפשו ממש באמירת המאמר הנ"ל, והכל לטובת נפשות ישראל, וגם זה מבואר במאמר הנ"ל אות י"ב שכתב שם, כי זה הבעל כח וכו' הוא בחינת ציר נאמן לשולחיו כי הוא מוסר נפשו בשביל ישראל, וכן ענין הדמים שיצאו ממנו מרומז באות ו' בענין (איכה ד) תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות שאמרו רז"ל (מדרש רבה שם), שזה אמר ירמיה שהיה מתאונן על הדמים שיצאו מהצדיק יאשיהו המלך וכו' וכן פירש"י שם, ועליו אמר גם כן רוח אפינו משיח ה' וכו', וזה מובא שם גם כן בסוף אות יו"ד, והכל קיבל על עצמו ז"ל בשביל תיקון נפשות ישראל הקדושים שהם בחינת אבני קדש הנ"ל, לקבץ אותם מבחינת הראש כל חוצות ולהכניסם לתוך בחינת הבתים דקדושה כמבואר שם באות ו' שהוא בחינת אכן חליינו הוא נשא ודברים כאלו אי אפשר להאריך בהם, והמבין יבין מדעתו כל חד כפום מה דמשער בלביה

גם סמוך להסתלקותו בעת התגברות החולאת עליו ז"ל מאד מאד וכמעט שנגווע בכל עת, סיפר עם אנ"ש מגודל יסוריו, ובתוך כך סתם ידיו בחזקה ועשה אגרוף ונענע באגרוף ידו בכח והמובן מדבריו שגם בעוצם חלישות הגוף עדיין כחו חזק ואמיץ, ועדיין כחו הולך ומתגבר לגמור הכל כרצונו בעזרת השם גם פעם אחד כשהיה שוכב וגונח גניחות הרבה מאד מגודל חלישותו, אחר כך אמר אין זה שייך אלי כלל, רק אחד עומד ומכה והוא במקום שהוא (כאומר שהוא עוסק בחזקה בענין שלו לגמור דייקא על ידי היסורים הגדולים הנ"ל מה שרוצה לגמור) וכבר נתבאר גם במקום אחר (חיי מוהר"ן שם מ"א) שכבר הבטיח רבינו ז"ל בחייו וייחד על זה שני עדים כשרים, שכשיסתלק ויבאו על קברו ויאמרו העשרה קפיטיל תהלים הידועים לנו בשביל תיקון למקרה לילה חס ושלום, אז יניח רבינו ז"ל את עצמו לאורך ולרוחב ובוודאי יושיע לזה האדם, ואמר שבהפיאות יוציא אותו מהגיהנם אפילו אם יהיה אותו האדם איך שיהיה אפילו אם עבר מה שעבר, רק שמעתה יקבל על עצמו שלא ישוב עוד לאוולתו חס ושלום ובלילה שקודם הסתלקותו אמר בפירוש לאנ"ש העומדים לפניו מה לכם לדאוג מאחר שאני הולך לפניכם ומה הנשמות שלא הכירו אותי כלל הם מצפין על תיקונים שלי מכל שכן אתם וכו' כמבואר במקום אחר (עיין חיי מוהר"ן שם סימן ז) וכבר גילה דעתו בפירוש וברמז שכל מה שעסק עם אנ"ש המקורבים אליו, הוא את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה, וכמו שפירש"י אף עם דורות העתידין לבוא ונשמע מפיו הקדוש שאמר באומין כצאתי את העיר אפרוש את כפי (היינו כאומר שאחר הסתלקותו אז יעסוק בשלימות תיקוני התפלה לגמור את שלו כרצונו)

וקודם ראש השנה האחרון הנ"ל סיפר עם אנ"ש מענין הסתלקותו, ואז היו אנ"ש מתאנחים לפניו מאד כאומרים מה נעשה ועל מי יעזוב אותנו, והשיב רק אתם תחזיקו עצמכם ביחד אז תהיו אנשים כשרים, ולא כשרים בלבד אלא אפילו צדיקים וטובים תהיו, כי השם יתברך יעזור לי בוודאי שיהיה כרצוני כאשר רציתי מכבר, כי בעזרת השם יתברך גמרתי ואגמור כרצונו בוודאי בעזרת השם, איך האב אויב גיפירט אין וועל אויס פירין ואמר שכל מי שיגע ויתחבר לאחד מאנ"ש בוודאי יהיה איש כשר באמת ולא איש כשר לבד אלא אפילו צדיק גמור כמו שאני רוצה וכו' ובערב ראש השנה האחרון הנ"ל דיבר הרבה מגודל מעלת יקרת הבאים אליו ז"ל על ראש השנה, ואמר בפירוש מה אומר לכם אין דבר גדול מזה דהיינו להיות אצלו על ראש השנה וכו', ואמר שכל עסקו הוא רק ראש השנה, והפליג אז מאד מאד בגודל האזהרה להיות אצלו בראש השנה גם בקיץ הזה נשמע ממנו הרבה פעמים שסיפר בשבח מעלת קדושת הבית חיים שבאומין, כי מונחים שם קדושים הרבה אלפים ורבבות, והיה שם קידוש ה' הרבה מאד וכל פעם אמר בפירוש לפני אנ"ש שטוב לפניו לשכוב שם מחמת שהיה שם קידוש ה' הרבה מאד, וכבר מבואר מזה במקום אחר ופעם אחד בקיץ תק"ע שקודם ראש השנה הנ"ל סיפר עם אחד מאנ"ש מגודל יקרת תפארת החידושים והצירופין והשיעשועין הנעשים בכל עת ובכל שעה ובכל רגע על ידי ישיבתו באומין והתפלות העולין בכל פעם על ידי זה וכו'

ותוכן דבריו היו כי ישראל נקראים אבני קדש כמו שכתוב תשתפכנה אבני קדש, ומבואר בספר יצירה מענין שתי אבנים בונות שתי בתים ג' אבנים בונות ששה בתים וכו' וכו' כמבואר לעילוהבתים הם בחינת כי ביתי בית תפלה נמצא כשיש קיבוץ של ישראל אזי בכל פעם ופעם שנתוסף אבן אחד היינו נפש אחד מישראל נעשה צירוף אחר לגמרי ונתחדש הצירוף לגמרי, וגם נעשים בתים חדשים לגמרי כי מקודם שהיה רק שתי אבנים היו בונים רק שתי בתים וכל בית רק מצירוף, ועכשיו שנתוסף אבן אחד אזי נעשים בתים אחרים חדשים לגמרי וכל בית מצורף מג' אבנים וכן נתוספין ונתחדשין בתים חדשים ויקרים ונפלאים בכל פעם שנתוסף עוד אבן אחד, וכל פעם שנתוסף אבן ביותר נתרבין הבתים ביותר וכו' עד שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב כנ"ל ועל פי זה ראה והבן והבט גודל השיעשועים והצירופים והחידושים והתפלות היקרים והנפלאים והנוראים הנעשים בכל עת ובכל שעה על ידי נפשות ישראל (היינו על ידי הצדיק הגדול העוסק לקבץ נפשות ישראל ולהכניסם ולקרבם אל הקדושה) ודע שיש אבנים בחינת נפשות שהם מושלכים בחוצות בחינת תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות, אבל כשנתוספין אבנים ונעשין בתים חדשים כנ"ל אזי מכניסים בתוך הבתים האלו את האבני קדש שהיו מושלכים בראש כל חוצות, כי נכנסין ונתאספין בתוך אלו הבתים החדשים שנעשו כנ"ל והבן ענה ואמר זה זמן רב שיש לי חלק בתפלות ישראל וכו' כמבואר במקום אחר, כל זאת הועתק מספר חיי מוהר"נ (שם כ"א) (וכתב על זה הר"ר נתן ז"ל אמנם לא ביאר רבינו ז"ל מה שייכות ענין זה הנ"ל לאומין דייקא, אך כפי המבואר במקום אחר ממה שרימז לנו רבינו ז"ל מענין ישיבתו באומין, כי היה שם קידוש ה' הרבה מנפשות רבות שנהרגו שם וכו' על פי זה יכולין להבין קצת רמז הענין הנ"ל, כי הריגת ישראל חס ושלום זהו בעצמו בחינת תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות אבל עדיין הדברים סתומים וחתומים מאד מאד ואין אתנו יודע עד מה וכו' עיין שם) וגם בקיץ הנ"ל ישב באומין בשכינות, ענה ואמר מעולם לא ישבתי בשכינות עתה אני שכן ראוי שיתבטל החולאת שלי, ואז אמר פסוק זה (ישעיה ל"ג) ובל יאמר שכן חליתי בדרך דברי צחות שקורין ווערטיל וכו' אחר כך בראש השנה נכלל זה הפסוק במאמר תקעו תוכחה הנ"ל, והוא מחובר להשיחה הנוראה של הבתים הנ"ל עיין שם באות ו', והבט והתבונן היטב עד היכן היו מגיעין שיחותיו ודיבוריו הקדושים ובפרט דברי צחות שלו (גם זה הועתק מספר חיי מוהר"ן)

גם מבואר במקום אחר מה שהזהיר רבינו ז"ל מאד להר"ר נתן ז"ל בעת שעסק להעתיק המאמר הנ"ל, שיזהר מאד להעתיק היטב מה שמבואר שם באות ח' שצריכין לחפש ולבקש מאד אחר מנהיג אמתי להתקרב אליו, כי על ידי בחינת רוח נבואה שלו בחינת רוח הקודש שלו, על ידי זה כל המתקרבים אליו זוכין לבירור המדמה ולשלימות האמונה אמתיית דקדושה וכו', ושצריכין ליזהר מאד מלהתקרב למנהיג של שקר חס ושלום וכו' כמבואר בפנים ועיין בלקוטי הלכות, הלכות שלוחין הלכה ה' שהאריך שם לבאר, שעיקר הכוונה הוא שצריכין לחפש ולבקש מאד את הרוח הקודש רוח נבואה של הצדיק המנהיג האמתי, ואפילו כשכבר זכה להתקרב להצדיק האמת והוא בחיים חיותו ויושב אצלו בסמוך לו ממש, אף על פי כן לפעמים נחשך אצלו אור הצדיק, על כן גם אז צריכין ליזהר מאד לחפש אחר אור קדושת הרוח הקודש שלו וכן גם אחר הסתלקות הצדיק צריכין לידע ולהאמין כי עדיין הוא חי, כי (ברכות י"ח) צדיקים במיתתם קרויים חיים ולא מת ונסתלק כי אם מסיטרא דילן, וצריכין ליזהר ולהזדרז אז ביותר לחפש ולבקש אחר הרוח הקודש שלו הגנוז בתוך ספריו הקדושים ובין תלמידיו הקדושים וכו' עיין שם שהאריך בזה בדברים נפלאים:

אמר המחבר, עיין בסוף המאמר בפירוש מאמר רז"ל (ברכות נ"ד:) מחנה ישראל כמה וכו' שעיקר קדושת מחנה ישראל הוא על ידי שמירה מתאוות ניאוף חס ושלום בחי' מקרה לילה חס ושלום ועיקר השמירה מתאווה זו הוא על ידי התלת מוחין שמשם נמשך ג' מיני רחמנות שהם בחינת הג' תפלות שביום והסטרא אחרא שיש לה יניקה מן הדעת חס ושלום בחינת עוג, היא רוצה לעקור חס ושלום תפלת ישראל ולהמשיכם אליהם ולבולעם חס ושלום, ואחר כך כשיהיה לו אחיזה בתפלות ישראל אזי הוא מרוצה לחזור ולהשליכם על ישראל וכו' עיין שם ועיין גם באות ב' שכשהדעת נפגם חס ושלום על ידי שיונקת הסטרא אחרא מן הרחמנות שעל ידי זה נקטן הדעת ונעשה בבחינת מוחין דקטנות, ואזי הם יונקים חס ושלום מפגם הדעת שזה בחינת והנחש היה ערום ומזה בא חס ושלום תאוות ניאוף (שזה בחינת מקרה לילה חס ושלום שבא על ידי בחינת עמלק כמבואר באות ג'), ואזי אי אפשר להתפלל בבחינת רחמים ותחנונים ואז התפלה בבחינת דין, ואזי הסטרא אחרא נאחזת חס ושלום בתפלה זו שהיא בבחינת דין ובולעת אותה חס ושלום ועיין שם באות ג' שאז צריכין בעל כח גדול שיתפלל תפלה בבחינת דין והסטרא אחרא רוצה לבלוע אותה, ואזי זאת התפלה עומד בבית הבליעה שלה בבחינת (איוב מ"א) בצווארו ילין עוז, ואז הסטרא אחרא מוכרחת להקיא ולהוציא כל הקדושות של הדעת והרחמנות והתפלות שבלעה בבחינת (איוב כ) חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל, כי היא מוכרחת להקיא ולהוציא גם עצמות חיותה ממש וזה בחינת גרים שמתגיירין, ועל ידי זה בא התגלות הכבוד, ועל ידי זה בא התפשטות הנבואה ונתברר המדמה וזוכין לאמונה שלימה בחידוש העולם, ועל ידי זה נמשך בחינת חידוש העולם שלעתיד, שאז יתנהג העולם על ידי השגחה ונפלאות ונתבטל הטבע לגמרי, ואז יתער שיר חדש, והשיר הזה הוא בחינת הקול המשקה את הגן, שעל ידי זה מכניעין העקב דסטרא אחרא שנתגדל על ידי מזונא דגופא, וזוכין לבחינת הריח בחינת יראה שהוא בחינת מזונא דנשמתא וכו' בחינת משיח וכו' כמבואר בפנים

והנה הגם כי בוודאי דברי רבינו ז"ל הנ"ל עומדים ברום רומו של עולם ומי יודע עד היכן הדברים מגיעין, אף על פי כן אמרתי לקרב אל השכל קצת גם לאנשים פשוטים כערכינו הנה ידוע כי רבינו ז"ל עסק כל ימיו להכניס אמונה בישראל בפרט בסוף ימיו עסק הרבה לדבר בזה, והיה מתאנח וצועק מאד בקולות משונות ואנחות וזעקות גדולות על הכפירות ואפיקורסות שעתיד להתפשט בעולם רחמנא ליצלן כמבואר במקום אחר (שיחות הר"ן סימן ל"ה ל"ו), אשר בעוונותינו הרבים בימינו אלה פשתה הנגע המספחת הזאת במדינות אחרות, וכבר היו אז באומין קצת אנשים קלי עולם שנלכדו גם כן במצודה הזאת ורבינו ז"ל היה לו קצת עסק עמהם, הגם שלא היה בדרך ויכוח ותוכחה, אך אף על פי כן קצת מהם נמשכו מאד אחר רבינו ז"ל ונתבטלו ונכנעו לפניו מאד, עד שאמרו בפה מלא שאם לא היה נסתלק רבינו ז"ל בקירוב הזמן כל כך מישיבתו באומין אזי היו גם הם חוזרים בתשובה וכו' כמבואר במקום אחר גם היה עוסק רבינו ז"ל הרבה לזכות את ישראל בשמירת הברית כמבואר בדבריו ז"ל הרבה מזה גם גילה תיקון לפגם הברית על ידי מקרה לילה חס ושלום, היינו העשרה קפיטיל תהלים שגילה שהם התיקון לדבר זה ואמר שגם אחר הסתלקותו כשיבואו על קברו ויאמרו שם אלו העשרה קפיטיל תהלים אזי ישתדל בטובתם כנ"ל, ואמר שהוא תיקון הכללי

והנה רואין בחוש שדרך אלו האפיקורסים הרוצים להתעות את ישראל לדעתם הרעה של כפירות ואפיקורסות חס ושלום, אזי בתחלה אינם מגלים רשעתם כל כך, כי יודעים קדושת ישראל שהם מאמינים בני מאמינים, על כן תחלת דבריהם מתחילין מבחינת רחמנות, שיש להם רחמנות על ישראל ורוצים להכניס בהם גם השכלה טבעית להיות מלומדים בלשונות העכו"ם ובקיאים בטבעי העולם והנהגותיו וכו', ומכנים זאת רק בשם רחמנות שאומרים להם בפירוש שרצונם שיחזיקו באמונת ישראל בתכלית השלימות רק שיהיו מלומדים גם בעניינים אלו לטובתם ולהבדיל כמו שבקדושה עיקר הרחמנות על האדם הוא להאיר לו הדעת האמתי שזה בחינת (תהלים מ"א) אשרי משכיל אל דל וכמבואר במאמר כי מרחמם ינהגם סימן ז' כמו כן זה לעומת זה מכנין הם גם כן בשם רחמנות מה שרוצים להשכיל את ישראל, וכן כל דרכי הסטרא אחרא הכל על ידי התלבשות תחלה ברחמנות ובאמת (משלי י"ב) רחמי רשעים אכזרי, כי הם בוודאי כוונתם רק להרע חס ושלום, אך אפילו הרחמנות שנשאר אצל ישראל נפגם על ידי זה ונעשה אכזריות ועל ידי זה נקטן הדעת, ואז הם יונקים מפגם הדעת בבחינת והנחש היה ערום, ואז מגלים קלונם ביותר שרוצים להטות את לב ישראל לדעתם הרעה ממש חס ושלום שבאמת הוא רוח שטות ממש ומזה בא חס ושלום תאוות ניאוף ומקרה לילה (ועיין בהשיחות (בסוף סיפורי מעשיות) סימן ק"ו אמונה הוא בחינת אור וכו'), ואז אין התפלה בבחינת רחמים ותחנונים רק בבחינת דין כמבואר בפנים

ובדרך השתלשלות נמשך מזה מה שבני אדם מזלזלין בתפלה ואינם מקיימין מה שאמרו רז"ל (אבות ב) אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים והם פוגמים בזה, כי תפלתם הוא רק שרוצים לפטור את עצמם ממה שהדין מחייב אותם להתפלל, ועל כן הם מתפללין בבחינת תפלת קבע ובלי כוונה מעומק הלב בבחינת רחמים ותחנונים וזה נמשך ממה שגברו הפגמים כל כך עד שאינה יכולה להיות התפלה בבחינת רחמים ותחנונים רק בבחינת דין כנ"ל, ואז בולעת הסטרא אחרא כל התפלות האלו חס ושלום, ואז צריכין בעל כח גדול שיתפלל תפלה בבחינת דין כפשוטו בבחינת (תהלים ק"ו) ויעמוד פנחס ויפלל שעשה פלילות עם קונו, והסטרא אחרא רוצה לבלוע גם זאת התפלה אך מחמת שיצאה מבעל כח גדול, היא עומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה, עד שמוכרחת על ידי זה להוציא כל הקדושות שבלעה כנ"ל, ועל ידי זה נמשכים כל התיקונים הנ"ל

והנה הענין הזה הוא אצל הבעל כח מסירת נפש ממש כמובן בפנים באות י"ב הנ"ל ובאמת מסירות נפש ממש על קדושת השם הוא גם כן בבחינת התפלה של הבעל כח הנ"ל, וכמובן בזוהר הקדוש ובכתבי האריז"ל, שזה סוד הבירורים הגדולים שנעשים גם עכשיו, על ידי שמזכירין זכות העשרה הרוגי מלכות שמסרו גופם למלכות דסטרא אחרא, בשביל לברר בירורי ניצוצי הקדושה מהסטרא אחרא עד עולם שזה בחינת (איוב ב) חיל בלע ויקיאנו הנ"ל, וכמבואר גם כן בליקוטי הלכות, הלכות עכו"ם ובהלכות חול המועד הלכה ד', ושם מבואר שזה גם כן סוד מיתת הצדיקים בחוץ לארץ וכו' עיין שם (ועיין בספר ויקהל משה פרק ט"ז מענין הבירורים הגדולים שנעשה על ידי מיתת הצדיקים בפרט על ידי עשרה הרוגי מלכות וכיוצא בהם) אך לא מדריגות כל הנפשות שוין, ולא בחינת כל המסירות נפש שוין, ויש שמסרו נפשם וכו' ואף על פי כן גם הם צריכין תיקון עדיין כידוע ועל כן עיקר התיקון על ידי זה הבעל כח הגדול שיש מסירות נפש ממש בכל עת גם בחיים חיותו בכמה וכמה בחינות, אשר אי אפשר לבאר כלל ואינם ידועים לנו כלל כי גבהו דרכיו מדרכינו וכו', והוא עוסק בזה לגמור התיקון להוציא כל הקדושות מבטן הסטרא אחרא שבלעם, בפרט על ידי פגם הברית חס ושלום שזה בחינת חיל בלע ויקיאנו הנ"ל, שמרומז בו השם הקדוש שמסוגל לזה כמובא בתפלת תקע בשופר וכו' כי הוא גומר ומשלים התיקון שנעשה על ידי המסירות נפש של הקדושים שבכלל ישראל שנהרגו על קידוש השם ממש, והתיקונים שנעשים על ידי בחינת המסירות נפש שלו ועל ידי התפלה בבחינת דין שלו ואז הסטרא אחרא מוכרחת להקיא כל קדושת הדעת והרחמנות והתפלות שבלעה (שזה בחינת איזיל ואיעקר טורא וכו' ואשדי עלייהו, כי כיון שיש להם אחיזה חס ושלום בהתפלות אזי ממילא פגומים אף שמחזירים לישראל, והיינו כנ"ל כי נמשך מזה בלבול התפלה וזלזולה חס ושלום כנ"ל), ואזי בוודאי נעשים שעשועים גדולים למעלה על ידי הניצוצות הקדושים שהם בחינת נפשות ישראל שעולים בכל פעם ומצטרפין אל הקדושה וכן על ידי התפלות שעולין בכל פעם על ידי שמוציאין מהסטרא אחרא כל התפלות שבלעה, בפרט על ידי השכנים הקדושים שנתרבים בכל פעם ונצטרפין אל הקדושה, שעל ידי זה נתרבין בתי התפלה בריבוי גדול מאד כנ"ל, ועולים צירופים חדשים ונפלאים ובריבוי גדול מאד, ותפלות יקרות וקדושות בכל עת ובכל רגע, ונשלמה התפלה בכל פעם ביותר גם אצל כלל ישראל וכמובן בהשיחות הנ"ל

ורימז לנו בהשיחות הנ"ל ובמאמר הנ"ל, שזה עסק ישיבתו באומין, והטלטולים אשר עברו עליו שם מדירה לדירה וכו', וגודל היסורים ומסירות נפש ממש שהיו לו שם, בפרט באלו הימים האחרונים שהיו סמוך להסתלקותו וכמבואר קצת מזה במקום אחר (עיין ימי מוהרנ"ת סימן נ"ח) וכן ההסתלקות בעצמו וגניזתו הקדושה שהיה בשם, הכל היה בשביל לגמור התיקונים הנ"ל, ולעסוק שם בתיקון נפשות ישראל ולזכותם לבחינת תיקון הברית ולשלימות האמונה הקדושה כמבואר בפנים, שעל ידי התיקונים הנ"ל זוכין לשלימות האמונה בחידוש העולם, שעל ידי זה נמשך בחינת חידוש העולם שלעתיד, שיהיה בבחינת ארץ ישראל שיתבטל הטבע ויתנהג העולם על ידי השגחה ונפלאות, שבזה תלוי עיקר הכנעת דעת האפיקורסים הנ"ל שכל חכמתם בנויה על חכמת הטבע גם על ידי זה נתבטלין כל האמונות כוזביות, שכל זאת נמשך מצד זוהמת הנחש שנאמר בו (בראשית ג) והנחש היה ערום בחינת הדעת דסטרא אחרא הנ"ל וגם משם נמשך בחינת כל המנחשים והקוסמים, בחינת אמונות כוזביות כמבואר באות ח' ועל ידי התפשטות הנבואה שזוכין על ידי כל הנ"ל, על ידי זה נתברר המדמה וזוכין לאמונה שלימה וישרה על כן צריכין לחפש ביותר אחר המנהיג האמתי שיש לו בחי' רוח נבואה רוח הקודש אך עיקר זמן הקיבוץ אליו הוא בראש השנה כמבואר לעיל מה שהזהיר על זה הרבה בערב ראש השנה האחרון, כי אז הזמן של המשכת כל התיקונים הנ"ל ביותר כמבואר באות י"א

וזה גם כן בחינת מה שהזכרנו לעיל שהזהיר לאנ"ש שיחזיקו עצמן ביחד וכו', כי אף על פי שעיקר תיקון נפשות ישראל תלוי רק בהצדיק האמת הבעל כח הגדול הנ"ל, אף על פי כן גם עיקר כח הצדיק תלוי בקדושת הקיבוץ של ישראל כמארז"ל (ברכות לב) כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, וכמבואר גם בדברי רבינו ז"ל במאמר לשמש סימן מ"ט בליקוטי הראשון ובסימן קס"ו כשהעולם אצל הצדיק וכו' בפרט זה העסק שצריך לעסוק בתיקון נפשותם בעצמם, שצריכין לזה איזה אתערותא דלתתא גם מהם עצמם על כל פנים, שהוא על ידי מה שבאין אל הצדיק בכדי שישתדל בטובת נפשם, והעיקר הוא על ידי מעלת הקיבוץ שמתקבצין הרבה נפשות ביחד שעל ידי זה נתרבין הצירופין והבתים מאד, עד שגם הנפשות הנשפכין בראש כל חוצות חס ושלום נכללין גם כן בהבתים הנ"ל ומקבלין תיקון כמבואר לעיל בשיחתו הקדוש ועיקר ריבוי הצירופין הוא על ידי שמחזיקין עצמן ביחד שאז הם בחינת תיבה אחת של הרבה אותיות שנצטרפין ממנה צירופין הרבה מאד כנ"ל מה שאין כן אם היו אלו האותיות מתחלקין לכמה תיבות קטנות, שאזי לא היה ריבוי צירופים כל כך כמו למשל שתי תיבות של שלש אותיות אזי יש ששה צירופים לכל תיבה ולא יותר, אבל תיבה אחת של ששה אותיות אזי יש לה תש"ך צירופים כנ"ל ומזה תבין מעלת האחדות של רבים מישראל ועל כן כשיחזיקו עצמם ביחד ויהיו נקראים על שמו ז"ל, אזי בנקל לו יותר גם אחר הסתלקותו ז"ל להשתדל בתיקון נפשותם עד שיהיו אנשים כשרים וצדיקים כנ"ל

וכבר מבואר במקום אחר (עיין לעיל ח"א סימן ס"א) שזה אנו רואין בחוש גם כן, שעיקר קיום קשר האחדות שבין כלל אנ"ש הנקראים על שמו ז"ל, הוא רק על ידי הקיבוץ הקדוש שנתקבצין רובם ככולם על ראש השנה באומין ומי יודע גם עכשיו גודל התיקונים הנפלאים והשיעשועים הגדולים מאד והצירופין החדשים והנפלאים ונוראים שנעשו בכל שנה ושנה על ידי הקיבוץ הנ"ל, בפרט כי אז הזמן מסוגל לכל התיקונים הנ"ל ביותר כנ"ל ועיין מדרש רבא ויקרא פרשה ד' עשו שש נפשות היו לו, ונקראים נפשות הרבה על שעובדין אלהות הרבה, ויעקב שבעים נפש ונקראין נפש על שעובדין לאלוק אחד ועל כן הם הרוב וכו' עיין שם היינו כנ"ל כי עיקר מעלת הריבוי הוא כשנצטרפין ונכללין באחד וכמשל האותיות הנ"ל כל זאת כתבתי להפיס דעתו של המעיין להבין קצת רמזים מהשיחות הנ"ל וממאמר הנ"ל גם בשכל הפשוט והנמוך מאד אמנם בוודאי יש בכל ענינים הנ"ל רזין דרזין עמוקין ונוראים מאד מאד עין לא ראתה וכו' ועיין נפלאות רבות על פי מאמר זה בליקוטי הלכות במקומות רבים מדבריו ז"ל בפרט בהל' ציצית ה"ז ובהל' ברכות הריח והודאה ה"ד ובהל' חוה"מ הנ"ל ובהל' קה"ת ובהל' ביהכ"נ ה"ו ובהל' ס"ת ומזוזה ה"ה ובהל' שילוחין הנ"ל ובהל' פ"ו ה"ו:

ודע עוד אחי המעיין, שבעניין השיר חדש שיתער לעתיד המבואר במאמר זה שהוא בחינת הקול המשקה את הגן ששם גדילים כל הריחות והיראות שזה בחינת קול המוכיח הראוי שזה יסוד כל המאמר הנ"ל כמו שמבאר באות א' מענין השיר והקול הנ"ל, ואחר כך באות ב' מתחיל לבאר איך זוכין לבוא להקול הנ"ל, וזה הקול הוא מוסיף ונותן ריח טוב בנשמות ישראל שזה בחינת משיח בחינת (בראשית מ"ט) ויהי למס עובד המבואר באות יו"ד, יש בכל אלה סודות עמוקים וגבוהים מאד סתרי נסתרות רזין דרזין גבוהים ועמוקים ונוראים מאד כמובן מרמזיו הקדושים בשעה שהזכיר הפסוק (רות ב) ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל וכו' ושמעתי שמתנועותיו הקדושות ז"ל אז, ומנעימת הקול והניגון שאמר פסוק זה, היה נראה כנותן בעצמו גם כן שבח והודאה להשם יתברך שנתן להם גואל כזה לעסוק בתיקון וגאולת נפשותם, ובהמשכת רוחו של משיח על ידי המשכת תיקונים נפלאים ונוראים כאלה ואז בראש השנה הזה סיפר מענין הניגון והשיר שיהיה העולם הבא של כל הצדיקים והחסידים כמבואר במקום אחר (חיי מוהר"ן סימן מ"ד ש"מ):

והמובן היה שזה שייך לבחינת השיר חדש המבואר במאמר זה וגם התבונן היטב בענין קברו של משה בארץ מואב מול בית פעור וכיפר על עוון פעור שהיה כלול מפגם הברית על ידי בנות מואב ופגם אמונה על ידי עוון פעור ומשה רבינו עליו השלום נקבר שם דייקא, בכדי לעסוק גם אחר הסתלקותו בתיקון נפשות ישראל לברר בירורים קדושים מהסטרא אחרא ולהעלותם מבחינת שמד לרצון שזה בחינת גרים כמבואר בליקוטי הראשון סימן רט"ו (ועיין גם כן מה שביארנו שם בזה), עד שאחר כמה דורות באה רות בת בתו של בלק מלך מואב ונתגיירה, וממנה יצא דוד שריוה להשם יתברך בשירות ותשבחות וחיבר כל ספר תהלים, וממנו יסוד התיקון של כל תפלות ישראל, כמו שדרשו רז"ל (מועד קטן ט"ז:) על פסוק (שמואל ב) הוקם על ונאמר בו (תהלים קי"ח) אבן מאסו הבונים, כי נפשות ישראל הם בחינת אבנים כנ"ל, ובהאבן הקדושה הזה שהוא נפש דוד רצו הבונים למאוס בו, כי רצו לפסול אותו מלבוא בקהל ישראל ולהצטרף עמהם, אפילו רק בבחינת שכן על כל פנים להיות מותר בבת ישראל כשאר בן גרים, ושיהיו נבנין ממנו בתי ישראל הקדושים, ולבסוף היתה לראש פינה, כי בו תלוי יסוד ותיקון כל נפשות ישראל ובנין כל הבתים הקדושים הנעשים על ידי נפשות ישראל ותפלתם הקדושה, שזה בחינת מה שביארנו לעיל בענין הצדיק הקדוש שהוא יסוד כל הקיבוץ, ויסוד כל בנין הבתים שנעשין ונבנין על ידי זה וקורא את עצמו שכן כנ"ל ואצל דוד המלך היה כמה וכמה ספיקות ויגיעות, עד שנתקבל לשכן על כל פנים לכלל קהל ישראל, ואחר כך ראו ונתגלה לכל שהוא יסוד כל הבנין דקדושה וממנו יצא משיח, שזה בחינת מה שמבואר במאמר זה מענין הגרים שנעשים על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח שעומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה עד שמוכרחת להקיא ולהוציא גם עצמות חיותה ממש, שזה בחינת הגרים, שזה ממש בחינת הענין של קברו של משה מול בית פעור (כמובן בזוהר הקדוש וכמו שמבואר לעיל), ושם עוסק לעשות גרים כנ"ל

ואחר כך מבאר שם באות וא"ו מענין ריבוי הבתים הקדושים שנבנין על ידי שנתוספין שכנים להקיבוץ, שזה בעצמו בחינת ענין הגרים שנתוספין על כלל ישראל כנ"ל, ועל ידי זה נתרבין הצרופין כל כך ונבנין בתי התפלה בריבוי גדול ובשלימות כזה, שזה בחינת מה שהילד הראשון שנולד לרות נאמר בו (רות ד) ותקראנה לו השכנות שם וכו' השכנות דייקא כנ"ל (וכמובא גם בליקוטי הלכות) לאמור יולד בן לנעמי (דייקא שמרמזת על מדריגה עליונה מאד בחינת הא עילאה בחינת בינה כמבואר בזוהר הקדוש) ותקראנה שמו עובד שהוא בחינת (מלאכי ג) בנו העובד אותו המבואר במאמר תקעו אמונה סימן ה"א, שאף על פי שהוא במדריגה גבוה כזו שהוא בבחינת בן לנעמי, אף על פי כן יעבוד את ה' במסירות נפש עצום כזה בכל עת ובכל רגע, ועל כן על ידו יהיה גמר ישועת ישראל על ידי שיצא ממנו דוד ומשיח, שזה בחינת הוא אבי ישי אבי דוד וכו' ועיין במדרש רות בסופו שדרש שם הפסוק (תהלים מ) אז אמרתי הנה באתי, שירה הייתי צריך לומר שבאתי, ואין אז אלא שירה שנאמר (שמות ט"ו) אז ישיר משה, בכלל לא יבא הייתי ובאתי, היינו כנ"ל כי אז ישיר משה מרמז על השיר שישיר לעתיד כמו שדרשו רז"ל (סנהדרין צ"א:) שר לא נאמר אלא ישיר, וזה נאמר אחר קריעת ים סוף על ידי בחינת מטה עוז הנ"ל, שעל ידי זה נמשכין כל התיקונים הנ"ל עד שזוכין לבחינת השיר שיתער לעתיד וזהו שאמר דוד לאחר שנתבררה נשמתו ממקום רחוק כזה עד אשר היה בכלל לא יבוא, שלא רצו לצרף אותו גם בבחינת שכן אל קהל ישראל, ואחר כך הנה באתי ונתקרבתי אל הקיבוץ הקדוש של ישראל, וזה נעשה רק על ידי בחינת התפלה של הבעל כח הנ"ל שעל ידי זה נמשכין כל התיקונים הנ"ל, עד בחינת השיר של נפלאות שהוא בחינת השיר שיתער לעתיד, על כן צריך אני גם כן לומר שירה בבחינת אז ישיר ובאמת ענין זה בעצמו של הבירורים הקדושים של בחינת הגרים שהם בחינת שכנים, עד שלפעמים נתברר מהם ניצוץ הקדוש כזה שהוא בחינת ראש פינה כנ"ל, הוא גם כן בבחינת נפלאות שזה בחינת מה שאמר דוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו (תהלים קי"ח) ועיין בהשיחה הנפלאה מענין נפלאות ריבוי הצירופים והבתים וכו' שהיה בקיץ תק"ע הנ"ל, שמתחיל שם מענין שאמר תמה אני כמו שאין לנו שום חלק בעולם הזה כלל (שזה בחינת שאין לו מקום אפילו להיות שכן), אף על פי כן בכל מקום שאנו באים יש לנו מקום והכל שלנו:

נשמט שם בפנים אות א' כי עיקר יניקת הנשמה הוא מהריח וכו', כי יש מזונא דנשמתא ומזונא דגופא, ועל ידי מזונא דגופא נחלש מזונא דנשמתא וכו' אמר המחבר בזה מובן דברי רז"ל בברכות מב: והוא אומר על המוגמר אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה, ופירש"י שהיו רגילין להביא אחר הסעודה עצי בשמים וכו' לריח טוב היינו כנ"ל כדי לחזק את הנשמה על ידי הריח ולהגביר מזונא דנשמתא על מזונא דגופא (אחר כך מצאתי כעין זה בספר חסד לאברהם מעין רביעי עין יעקב נהר כב עיין שם):

שם אות חי"ת, כי באמת חידוש העולם הוא על ידי בחינת אמונה כמו שכתוב (תהלים ל"ג) וכל מעשהו באמונה וכו' ועל ידי אמונה יהיה חידוש העולם לעתיד וכו' עיין אותיות דרבי עקיבא אות ה"א, אהיה אשר אהיה, אמר הקדוש ברוך הוא במדת אמונה בראתי את העולם, ובמדת אמונה אני מנהיגו, ובמדת אמונה אני עתיד לחדשו:

שם אות יו"ד, וירא מנוחה כי טוב (בראשית מ"ט) זה בחינת נבואה וכו' ואת הארץ היינו ארץ ישראל וכו' ושם אות י"א תרועה זו בחינת נבואה וכו' ותרועת מלך בו (במדבר כ"ג) ותרגומו ושכינת מלכהון בהון וכו' אמר המחבר בזה יש להבין קצת מה שאמרו רז"ל (יונה א) ויקם יונה לברוח תרשישה, לפי שאין השכינה והנבואה אלא בארץ ישראל וכו' היינו כנ"ל כי מאחר שעיקר קדושת ארץ ישראל נמשך על ידי בחינת נבואה שהוא בחינת השראת השכינה, על כן שם דייקא עיקר הנבואה ועל כן באמת מבואר פה לעיל אות ה"א שגלות בני ישראל הוא בחינת ביטול הנבואה, כי מאחר שנתגרשין וגולין מארץ ישראל לחוץ לארץ זה בחינת ביטול הנבואה שעיקרה בארץ ישראל כנ"ל ומחמת שעיקר התפשטות הנבואה בא על ידי התגלות הכבוד שנעשה על ידי הגרים שנעשין על ידי התפלה בבחינת דין וכו', שעל ידי זה בא סליחת עוונות בבחינת (ישעיה ל"ג) ובל יאמר שכן חליתי וכו' היינו כנ"ל

והנה ענין יונה הנ"ל שברח תרשישה וכו' (יונה א) ויהי סער גדול בים וכו' ויאמר אליהם שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם וכו' וישאו את יונה ויטילוהו אל הים וכו' וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה וכו' ויתפלל יונה אל ה' אלקיו ממעי הדגה וכו' מבטן שאול שועתי וכו' וכל התפלה שם ויאמר ה' לדג ויקיא את יונה אל היבשה וכו', וכבר נאמר על ענין זה סודות נפלאות בזוהר הקדוש ובתיקונים כידוע, ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא שזה סוד התפלה בבחינת דין שמתפלל הבעל כח הגדול, והסטרא אחרא בולעת אותה חס ושלום והתפלה הזאת עומדת בבית הבליעה שלה, ואזי הוא מוכרחת ליתן הקאות בבחינת (איוב כ) חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל, שזה בחינת הגרים שמתגיירין על ידי זה וזה בחינת (תהלים ע"ד) אתה פוררת בעזך ידם וכו' ועל ידי זה בא יתרו ונתגייר וכו' וזהו שאמר יונה גם כן בתפלתו (יונה ב) משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו ופירש רש"י שמלחים של הספינה הזאת נתגיירו ובזוהר פקודי רל: מבואר, שכל אותן שהיו בספינה הזאת כשראו שהדג פלט את יונה ליבשה לעיניהן דכולהו אתו לגביה ואתגיירו כולהו וכו' הדא הוא דכתיב משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו וכו' עיין שם וזה מובן ביותר על פי מה שאמר רבינו ז"ל באות י"ב שבחינת גרים זה בחינת הבל נחית הבל סליק וכו' ועיין זוהר ויקהל קצ"ט שמפרש שם כל הענין על חולאת האדם ומיתתו וכו' ונונא דבלע ליה דא איהו קיברא וכו' וזמינא קלא חדא לאתערא בבי קברי ויימא (ישעיה כ"ו) הקיצו ורננו שוכני עפר וכו' אימתי יהא דא בזמנא דיתעבר מלאך המות מעלמא דכתיב (שם כ"ה) בלע המות לנצח וכו' כדין כתיב ויאמר ה' לדג ויקיא את יונה וכו' כדין כל קבריא יקיאון לאינון מיתייא דבהון וכו' עיין שם

ובזה מבואר ביותר מה שכתבנו לעיל, כי עיקר מיתת הצדיקים וגניזתם בקבר הוא בחינת התפלה בבחינת דין שבולעת אותה וכו', ועל ידי זה דייקא מוכרחת ליתן הקאות ועיין בקרנים מאמר ג נפלאות מענין יונה בן אמתי הנ"ל, יונה במילואו (כזה יוד וו נון הה) בגימטריא נצח וכו' הדא הוא דכתיב בלע המות לנצח וכו' ומזה תבין גם כן לענין המבואר לעיל מגניזתן של הצדיקים ז"ל בפרט וכו' ועיין זוהר ויקהל ר"כ בהאי זמנא דאתערו מיתי עלמא וכו' יקומון חיילין חיילין כלהו על ארעא דגליל וכו' בגין דאיהו חולקיה דיוסף וכו' עיין שם, מרומז שם גם כן כי עיקר הגאולה ותחיית המתים יהיה בזכות עצמות יוסף וכו' בחינת קבר הצדיק כמו שכתוב גם בגאולה הראשונה (שמות י"ג) ויקח משה את עצמות יוסף עצמו ובתחלה כתיב אצלו (בראשית נ) ויישם בארון במצרים דייקא, עד אשר אחר כך ביציאתן ממצרים העלו את עצמותיו וכו' כי ירידת יוסף למצרים יש לומר שהיתה גם כן בבחינת התפלה של הבעל כח הנ"ל ועל כן באמת עיקר קריעת ים סוף בחינת אתה פוררת בעזך ים וכו', אמרו רז"ל שהיה בזכות ארונו של יוסף וכו' ועיין זוהר פקודי ר"ל הנ"ל ששאלו ליונה אי מזרעא דיוסף קא אתי וכו' ועיין זוהר ויקהל קצז יונה מחילא דאליהו קאתי, אליהו סליק יונה נחית וכו', שהביא שם במקדש מלך בשם האריז"ל שאליהו נתן ליונה החלק שהיה בו מנשמת יוסף וכן ידוע מה שאמרו רז"ל (מדרש שוחר טוב כ"ו) על יונה בן אמתי שהוא בן הצרפית והוא עתיד להיות משיח בן יוסף עיין תוספות בבא מציעא קי"ד ד"ה מהו שיסדרו ועיין קרנים מאמר ג' הנ"ל בפרשת אליעזר שם, ובילקוט חדש ערך אליהו ואלישע אות יב לט:

בענין מה שמבואר שם באות ב' ג' שלפעמים אי אפשר להתפלל בבחינת רחמים ותחנונים, ואז התפלה בבחינת דין וכו' ודייקא על ידי זה נעשין תיקונים נפלאים עיין שבת פ"ט: מה שעיקר הצלת ישראל לעתיד יהיה רק על ידי תפלתו של יצחק דייקא שהוא בבחינת דין כידוע, וזה שכתוב (בישעיה ס"ג) הבט משמים וכו' וכתוב (שם) המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו (היינו שנפגם כביכול בחינת רחמנות) וזה (שם) כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו, כי אברהם וישראל הם בחינת חסד ורחמים, ועל ידם אי אפשר לקבל הצלה כעת רק על ידי יצחק שזה בחינת אתה ה' אבינו וכו' כמו שדרשו רז"ל בשבת שם וזהו שאמר יצחק הא קריבת נפשי קדמך, כי מסירות נפש על קדוש ה' על ידי זה נמשך ביותר שלימות התפלה עד שנעשה על ידי זה בחינת סליחת עוונות כמבואר לעיל ואפשר שזהו שאמרו רז"ל (ברכות ו:) להיות זהיר בתפלת המנחה דייקא, מחמת שתפלת המנחה תיקן יצחק ועיין בפרי עץ חיים שער חג המצות פרק ז' על פסוק (ישעיה נ"ב) חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, כי הגאולה שלעתיד יהיה מבחינת זהב בחינת יצחק דין קשה וכו' ומובא שם גם כן מאמר רז"ל שבגמ' שבת הנ"ל ועיין שם גם כן לעיל מזה מה שדרשו על פסוק (ישעיה א) לכו נא ונוכחה וכו' לכו אל אבותיכם ויוכיחו וכו', מובן גם כן קצת לפי דברי רבינו ז"ל שבמאמר זה הנ"ל:

נשמט ושייך קודם אות ב' הנ"ל, שם באות ג' מבואר שקריעת ים סוף הוא בחינת תיקון למלחמת עמלק ועיין שמואל א' ט"ו ויחמול שאול והעם על אגג, שזה בחינת מה שהסטרא אחרא ינקה מבחינת הרחמנות, עד שעל ידי זה נפגם הרחמנות ונעשה אכזריות (שזה בחינת מה שדרשו רז"ל (ילקוט שמעוני שם) על ענין זה בעצמו כל המרחם על אכזרים לבסוף נתאכזר וכו'), ועל ידי זה בעצמו מתגבר ביותר קליפת עמלק שיונק מבחינת הדעת וזה שכתוב שם ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם וכו' ויאמר שמואל הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה וכו' וישלחך ה' בדרך ויאמר לך והחרמת את החטאים את עמלק וכו' ופירש רש"י בשם התרגום יונתן ראש שבטי ישראל אתה, שבטא דבנימין עבר בימא בריש כל עמא וכו' כי על ידי קריעת ים סוף זוכין בשלימות לבחינת מלחמת עמלק ללחום בו עד כלותם וכו' ועיין מדרש רבה וירא פרשה מ"ט, זה שהוא עובר לפני התיבה אין אומרים לו וכו' אלא בא וקרב עשה קרבנינו ומלחמותינו מבואר על פי הנ"ל שלפעמים צריכין להתפלל בבחינת דין, ותפלה זו היא בחינת מלחמה כמובן ועיין עוד במדרש רבה ויצא פרשה ס"ח מענין התנין של נבוכדנצר שהכניעו דניאל עיין שם, נטל תבן והטמין לתוכו מסמרים והשליך לפניו ובלעו ונקבו מסמרים את בני מעיו הדא הוא דכתיב (ירמיה נ"א) והוצאתי את בלעו, עיין שם מפיו מכוון ממש לענין התפלה בבחינת דין הנ"ל: