סימן ז

מאמר כי מרחמם ינהגם נאמר בשבת חנוכה ב' ימים לחדש טבת תק"ע:

במאמר הנ"ל אות ה"א, אמנם מי שרוצה לדבר עם חבירו ביראת שמים רוצה לומר כי מי שיש לו י"ש דבריו נשמעין לכל בני אדם כמו שאמרו רז"ל (ברכות ו:), ולמדו הדבר ממה שכתוב (קהלת י"ב) סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וכו' (עיין חידושי אגדות שם) רוצה לומר שאז נשמעין דבריו לכל, מה שאין כן מי שאין בו יראת שמים, אז דבריו שמדבר בענין יראת שמים אין נשמעין, רק לאיש כשר החפץ ביראת ה' באמת בוודאי זה יכול לקבל מוסר מכל אדם על דרך (רמב"ם בהקדמתו לאבות) קבל האמת ממי שאמרו וכו', היינו אפילו מי שאין בו יראת שמים, כשמדבר דברי מוסר ויראת ה' בוודאי צריכין לקבל גם ממנו, רק מחמת שאין בו יראת שמים ויראת חטא על כן אין חכמתו מתקיימת אצל חבירו, ואף על פי שחבירו קיבל דבריו הוא רק לפי שעה ותיכף ומיד הולך ועובר הדיבור מלב חבירו ואינו מתקיים אצלו כלל מחמת שיצא הדיבור ממי שאין בו יראת חטא על כן מי שרוצה להכניס דעת בחבירו עד שיתקיים זה הדעת אצל חבירו וכו' כמבואר בפנים, צריך שיהיה לו בעצמו גם כן יראת שמים כדי שיהיה דבריו נשמעין וכדי שיתקיימו דבריו היינו כנ"ל:

שם אות וא"ו, על ידי זה נכנסין אורות המקיפים כו' עיין מסכת עבודה זרה ל"ה:

שם אות ח', על כן אם לא יהיה נזהר בדבריו וכו' על ידי זה יהיה נכנס בקשיות ותירוצים שאין הזמן מספיק לבארם כי הם בחינת מקיפין שהם למעלה מהזמן רוצה לומר כי אף על פי שכבר נתבאר למעלה באות ו' שהמקיפים של החכם והרבי שבדור הם בחינת עולם הבא שהוא יום שכולו ארוך כי שם הוא למעלה מהזמן וכו' רוצה לומר שהוא למעלה מכל בחינת הזמן של עולם הזה, אבל אף על פי כן גם שם יש בחינת סדר הזמנים ברוחניות בחינת תקופת הימים תקופת השנים וכו' כמבואר שם באות ו' הנ"ל ועל כן זה החכם אם לא יעשה סייג לדבריו, אזי יוכל ליכנס בהשגת המקיפים שהם למעלה מהזמן גם לפי בחינת הזמן הארוך והרוחני שלו שהוא בחינת סדר הזמנים של עולם הבא וגם כי אף על פי שהמקיפים שלו הם בחינת עולם הבא שהוא בחינת למעלה מהזמן, היינו שמשיג אותם בשרשם ברוחניות בהארה גדולה ובהרחבה כל כך עד שהם בבחינת למעלה מהזמן, אבל אף על פי כן עדיין הוא עצמו בבחינת הזמן של עולם הזה, כי הלא הוא מלובש בגופניות כשאר בני אדם, ומי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה והיו ימיו מאה ועשרים שנה ועל כן ההכרח לצמצם כל כך את אור השגתו הגדולה והרחבה מאד עד שתוכל להתלבש בתוך הזמן, ועל כן אם לא יעשה סייג לדבריו אזי יוכל ליכנס בהשגות מקיפים כאלו שהם למעלה מהזמן, היינו שלא יוכל להלביש ולצמצם אותם כל כך עד שיתלבשו בבחינת תוך הזמן כנ"ל וגם כי הלא החכם והרבי שבדור כל עסקו הוא להאיר הדעת בבנים ותלמידים, וכל השגות שלו אף על פי שהוא משיג אותם בבחינת השגת עולם הבא שהוא בחינת למעלה מהזמן, אף על פי כן הוא מוכרח לצמצם אותם ולהלביש אותם בצמצומים ולבושים רבים עד שיוכל להמשיך הארת הדעת הזה בבנים ותלמידים שהשגתם עדיין הוא בבחינת תוך הזמן, ואם לא יעשה סייג לדבריו אזי יוכל ליכנס בהשגות מקיפים כאלו שהם בבחינת למעלה מהזמן, היינו שלא יהיה יכול להלביש אותם כל כך עד שיאיר מהם גם לבחינת תוך הזמן בבנים ותלמידים שזה עיקר שלימות ההשגה של הצדיק כמבואר בפנים וכל אלו האופנים הנ"ל שביארנו הכל עולה בקנה אחד למבין קצת ועיין במדרש שיר השירים על פסוק (שיר השירים ח) האלף לך שלמה וכו' אין הרב נוטל שכר על תלמודו עד שישלימנו לאחרים, מבואר מזה שהצדיק צריך לצמצם השגתו שהיא בבחינת אלף להתלמידים שהשגתם בבחינת מאתים עיין שם ותבין לענינינו:

שם, כשעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שהיה קושר כתרים לאותיות וכו' (מנחות כ"ט:) רוצה לומר כי כל ענין מאמר רז"ל הזה מבואר בזה, כי גם הקדוש ברוך הוא בעצמו מקיים גם כן בחינת הסייג הנ"ל כי באמת שלימות ביאורי התורה הוא בחינת אין סוף, רק מחמת שאין ביכלתנו להשיג כל כך, על כן צמצם הקדוש ברוך הוא את אור התורה ועשה סייג לדבריו ושיער בדעתו הקדושה מה לגלות בפרטיות בכתב ועל פה, ומה שלא לגלות רק ברמז בעלמא, וכמבואר לקמן בפנים באות יו"ד שגם החכם אומר לפעמים דיבורים שהם רק בחינת רמזים בעלמא בחינת ידים וכו', וזה גם כן מחמת שצריך לעשות סייג לדבריו כאשר יבואר לקמן וכו'

וזה בחינת מה שהיה הקדוש ברוך הוא קושר כתרים לאותיות, לרמז על ידם מה שאי אפשר לגלות בפרטיות מחמת הסייג הנ"ל וזהו שאמרו קושר כתרים וכו' כתרים דייקא, לרמז בהם על בחינת המקיפים העליונים והגדולים מאד שהם בחינת כתר כנ"ל אמר לו משה רבינו ע"ה רבונו של עולם מי מעכב על ידך, כי בשלמא החכם צריך לעשות סייג לדבריו מחמת שהוא מלובש עדיין בגופניות בבחינת תוך הזמן, ואם לא יעשה סייג לדבריו אזי יוכל ליכנס בהשגות מקיפים כאלו שהם למעלה מהזמן ככל האופנים הנ"ל, אבל אצל השם יתברך אין שייך זאת ואם תאמר שאי אפשר לבאר הכל בפרטיות כי יהיה למעלה מאד מהשגת דעתינו, אם כן למה לי הכתרים כיון שאי אפשר לנו להשיג אותם אמר לו הקדוש ברוך הוא עתיד אחד לעמוד וכו' שיהיה דורש על כל קוץ וקוץ וכו' כי ר' עקיבא ישיג סוד הרמזים שבכתרים הללו ואז אמר אם כן ראוי שתנתן תורה על ידו ומסתמא היה לו למשה רבינו ע"ה בשאלה זו עמקות גדול וחכמה עליונה מאד אך תיכף כשאמר משה הקשיא נפל בשכלו תירוץ על הקשיא, כי נכנסו בו מקיפים עליונים ביותר אך אם היה אומר גם את התירוץ היו נכנסים בו מקיפים עליונים עוד יותר, והיה בא אל שאלה וקשיא חזקה ורחבה יותר מבתחלה על כן אמר לו שתוק על התירוץ כנ"ל כמבואר בפנים:

שם, (אבות א) הוו מתונים בדין וכו' שצריך החכם להיות לו מתינות לידע איך לדבר עם כל אחד ואחד שלפני בחינת דרי מעלה יגלה להם ההשגה שלימה וכו' רוצה לומר היינו כי זה עיקר לימודם, כי כבר הם בעלי השגות גדולות ותכלית הידיעה אשר לא נדע, על כן צריך ללמוד עמם ולהאיר להם שעדיין אינם יודעים כלל מגדולתו יתברך, שזה בחינת (בקדושה) משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו וכו' כי זה תכלית השגתם ואם ידבר עמהם מבחינת הלימוד של מלא כל הארץ כבודו, ויאיר להם איך שהם סמוכים וקרובים אליו יתברך, וכבר יש להם ידיעה שלימה בהשגת אלקותו יתברך, אין הלימוד הזה להם תכלית השלימות (וכמובן גם כן בליקוטי הראשון סימן ס"ג במאמר סוד כוונת המילה), כי שלימות לימודם הוא להאיר להם ביותר בכל פעם שאינם יודעים עדיין כלל מגדולתו יתברך שזה בחינת מה, וכמבואר בזוה"ק בהקדמה א: כיוון דשאל בר נש ומפשפש לאסתכלא ולמנדע מדרגא לדרגא עד סוף כל דרגין, כיון דמטי תמן מ"ה מה ידעתה מה אסתכלת מה פשפשת, הא כלא סתים כקדמיתא וכו' עיין שם במפרשי הזוהר, כי אדרבה מאחר שהם בעלי השגות ומפשפשין למנדע מדרגא לדרגא וכו' כנ"ל, צריך להאיר להם בכל פעם ביותר כי עדיין אינם יודעים כלל כי גדולת השם יתברך אין סוף וכו'

אבל לפני הדרי מטה שהם בני אדם המונחים במדריגה התחתונה ונדמה להם שהם רחוקים מאד ממנו יתברך, ואם גם החכם ידבר עמהם ויאיר להם כפי חכמתו הגדולה וכפי מה שהוא יודע מגדולתו יתברך, עד שגם הדרי מעלה עליונים מאד כביכול הם רחוקים ממנו יתברך כפי פחיתות ושיפלות דעתם הקטנה בידיעת הבורא יתברך, גם זה מחליש דעתם מאד וגורם להם התרחקות ביותר מכל שכן אם יאיר להם החכם ידיעת ריחוקם מהשם יתברך כפי מה שהוא יודע מגדולת הבורא יתברך, אזי יתרחקו על ידי זה ביותר עד שיכולין ליפול על ידי זה בנפילה גדולה ביותר רחמנא ליצלן על כן צריך החכם אדרבא לעוררם ולהקיצם בבחינת (ישעיה כ"ו) הקיצו ורננו שוכני עפר, כי טל אורות טליך, כי יש אצל השם יתברך טל של תחיה שיוכל להחיות בו את המתים ממש שוכני עפר ממש, ולגלות להם כי אדרבא כפי מה שהוא יודע מגדולתו יתברך הוא יודע שעדיין ה' עמם ואצלם וסמוך להם, ואפילו בתוך הארץ ממש אפילו אם נפל לשאול תחתיות חס ושלום, אף על פי כן גם שם נמצא כבודו יתברך כי מלא כל הארץ כבודו וכו' כמבואר בפנים, ועל ידי זה הוא מחיה אותם ומקים אותם מנפילתם עד שזוכין לשוב אל השם יתברך ולהתקרב אליו יתברך באמת

נמצא שזה החכם העוסק להכניס הארת הדעת האמת בבני אדם לכל אחד כפי בחינתו ומדריגתו, צריך להיות לו מתינות גדול לידע בחינתו ומדריגתו של כל אחד בכדי שיוכל לידע מה לדבר עמו, שזהו בעצמו כוונת דברי רבינו ז"ל במאמר זה אות א' שצריך לידע איך להתנהג עם הרחמנות כי על רשעים וכו' אסור לרחם וכו', וכן מי שאינו יודע איך להתנהג עם הרחמנות יוכל לרחם על תינוק וכו' ליתן לו מאכל הצריך לגדול וכו', וכן על כל אחד ואחד צריך לרחם במה שצריך לו וכו' היינו כנ"ל כי כבר מבואר שם באות ב', ג', שעיקר הרחמנות הוא להאיר להם הדעת, על כן צריכין לידע כי על רשעים גמורים חס ושלום אסור לרחם, כי הם בבחינת (משלי כ"ט) ושחק ורוגז ואין נחת, כי אם יאיר להם גודל ריחוקם מהשם יתברך יתרחקו ביותר כנ"ל, ואם יחזק אותם כנ"ל אפשר שיתחזקו ברשעתם ביותר, על כן גם הצדיק צריך לרחק אותם אם יודע ומכריע בדעתו שהרשעות שלהם והרע שבהם גבר כל כך עד שאי אפשר להכריע אותם אל הטוב, וכמובן דבר זה גם בדברי רבותינו ז"ל במקומות הרבה, רק שגם על אלו שצריכין לרחם עליהם צריכין לידע איך להתנהג עם הרחמנות, היינו שלהגדולים במעלה יאיר להם בחינת הדעת של בחינת איה מקום כבודו שזה בחינת מה חמית מה פשפשת כנ"ל, ולהדרי מטה שהם בחינת שוכני עפר ממש צריך להאיר להם הדעת של מלא כל הארץ כבודו כנ"ל (ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא, שמה שתפס רבינו ז"ל בלשונו הקדוש לרחם על תינוק של ד' ימים לזונו על ידי חלב דייקא, רומז בזה על דרך שאמרו רז"ל על פסוק (דברים ד) כי שאל נא לימים ראשונים ולמקצה השמים וכו' ועיין בזה גם בזוהר הנ"ל ובמפרשיו ז"ל ועל כן מי שהוא במדריגה קטנה, הוא בבחינת תינוק של ד' ימים, שמרמזין על מדריגות התחתונות של הקדושה שהם בחינת נ"ה"י"מ, או שהוא בבחינת מלכות לבד העומדת נגד נ"ה"י"ם הנ"ל, או רק בבחינת נ"ה"י"ם שבבחינת מלכות לבד כידוע ותינוק כזה צריכין לזונו במאכל דק ורוחני דייקא שהוא החלב כי האמת שבהלימוד הזה של מלוא כל הארץ כבודו יש עמקות גדול ורוחני ביותר, וצריכין להמשיכו ממקור עליון וגדול ביותר, שזה גם כן בחינת מה שכתב רבינו ז"ל גם באות ד', שמי שיודע קצת בידיעתו יתברך הוא יודע שעיקר התענוגים והשעשועים של השם יתברך הוא רק שאנחנו מעולם הזה השפל נגדל ונקדש שמו יתברך כמו שכתוב (בפייט) ואבית תהלה מגושי עפר ומקרוצי חומר וכו'):

שם (אבות א) ועשו סייג לתורה וכו' כי באמת כל הגדרים וסייגים שגדרו חז"ל הם באמת בוודאי גם כן רצונו יתברך, וכאשר מצווין אנחנו מפיו יתברך לשמוע דברי חכמים ולקיימם רק שאף על פי כן לא ציוה השם יתברך בפירוש, גם על עניני הגדרים וסייגים ובאופנים שגזרו החכמים עצמם כגון בספקן להקל וכל כיוצא בזה הנוהג בדברי חכמים כי שיער השם יתברך בחכמתו מה לגלות בפירוש והשאר לא ביאר בפירוש מחמת הסייג שצריך לעשות לדבריו, וידע שהחכמים אמיתים ישיגו רצונו יתברך והם יעשו הסייגים והגדרים נמצא מבואר שהסייג לתורה שהם הגזירות שגזרו רז"ל הכל נמשך מבחינת (אבות ג) סייג לחכמה שתיקה הנ"ל:

שם אות ח', כי משה ראה באספקלריא המאירה וכו' וישעיה אמר (ישעיה ו) ואראה את ה' וכו' עיין זוהר וארא כ"ג: משה זכה באספקלריא דנהרא וכו' ורזא דעינא סתים וגליא סתים חמי אספקלריא דנהרא, אתגליא חמי אספקלריא דלא נהרא ועל דא וארא וכו' באספקלריא דלא נהרא דאיהו באתגליא כתיב ביה ראיה וכו' מבואר לענינינו:

שם אות ט', וצריך לכלול העולמות וכו' כדי שיהיה להם יראה וכו' רוצה לומר כי מדת היראה אינו שייך אלא בשנים שזה ירא מפני זה, וזה צריך הרגשת שניהם דהיינו שירגיש את עצמו וירגיש את חבירו שמתיירא מלפניו, מה שאין כן אם הוא בעצמו בטל במציאות עד שאינו מרגיש את עצמו כלל מי יתיירא וכן אם אין לו הרגשה בחבירו שאינו יודע ממנו כלל אז לפני מי יתיירא וכמו כן למעלה ברוחניות בענין יראת ה', צריך להאיר להבן מבחינת ההשגה של מלא כל הארץ כבודו, שזה בחינת ואראה את ה' שיש לו הרגשה קצת בידיעת אלקותו יתברך בכדי שיהיה לו יראה וכן להתלמיד צריכין להראות לו קצת מההשגה של בחינת מה, בכדי שלא יתבטל במציאות לגמרי ואז יש יראה כנ"ל

ובזה תבין דבר נעלם מה שתקנו חז"ל בתפלה לומר ובכן תן פחדך ה' אלקינו על כל מעשיך, בחינת עשיה בחינת דרי מטה ואימתך על כל מה שבראת בחינת עולם הבריאה בחינת דרי מעלה והוא על דרך מה שפירש"י בפרשת בשלח (שמות ט"ו) תפול עליהם אימתה ופחד אימה על הרחוקים ופחד על הקרובים כי לפי הלימוד הזה הנ"ל בדרי מעלה הם הרחוקים בחינת איה מקום כבודו, והדרי מטה הם הקרובים בחינת מלא כל הארץ כבודו, שזה בחינת עליונים למטה ותחתונים למעלה המבואר בסוף המאמר (ובזה מיושב היטב קושית הש"ס בגמרא ברכות ל"ד: על פסוק שלום לרחוק ברישא והדר לקרוב, והא אמר ר' יוחנן שגדולה מעלת הצדיקים ממעלת הבעלי תשובה עיין שם מה שתרצו לרחוק רוצה לומר לרחוק מעבירה וכו' ולפי הדברים הנ"ל מיושב על נכון, כי אדרבא הצדיקים גמורים שהם רחוקים מעבירה והם בבחינת דרי מעלה הם נקראים רחוקים בחינת עליונים למטה, כי זה עיקר השגתם לידע שהם רחוקים ממנו יתברך בחינת איה מקום כבודו כנ"ל), אך מחמת שעיקר היראה הוא על ידי כלליות העולמות כנ"ל, שזה בחינת שמראין להדרי מטה גם קצת מההשגה של איה הנ"ל שהוא בחינת התרחקות, וכן להדרי מעלה מראין קצת מההשגה של מלא שהוא בחינת התקרבות, וכל זאת בשביל היראה כנ"ל על כן אמר אחר כך וייראוך כל המעשים על דרך שפירש"י סוף פרשת עקב מורא על הרחוקים וזה וייראוך כל המעשים, כי מראים להם גם בחינת התרחקות בכדי שיהיה להם יראה וישתחוו לפניך כל הברואים, זה בחינת ההתקרבות שמראין לבחינת הדרי מעלה כנ"ל וזה ויעשו כולם אגודה אחת וכו', היינו בחינת כלליות העולמות הנ"ל עליון בתחתון ותחתון בעליון כמבואר בפנים:

שם אות יו"ד, ועל ידי כלליות בן ותלמיד נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, שאז נמשך על ידי הדעת הקדושה של המקיפין גם בחינת יראה שהוא בחינת מלכות, בחינת מוראה של מלכות כמבואר לקמן בפנים באות י"ג ועל כן על ידי זה מי שהוא איש חיל וכו', היינו שיש לו קצת ממשלה ויש לו איזה שייכות עם המלכות, על כן יכול לקבל בשעת האכילה הארת הרצון שהוא בחינת הארת הרצון בחינת הארת המקיפים העליונים הנ"ל, שמשם מקבלת המלכות שהיא בחינת יראה את הפרנסה וזה גם כן בחינת (רות כ) לעת האוכל גשי הלום אין הלום אלא מלכות וכו' המבואר לקמן, היינו בחינת היראה הבאה להאדם בעת האכילה כמבואר לקמן במאמר רצועה היתה יוצאת וכו' סימן ע"ז עיין שם וזה גם כן בחינת (קהלת י) אשריך ארץ שמלכך בן חורין המובא לקמן, היינו כשיש בחינת כלליות בן ותלמיד שהוא בחינת יובל בחינת חירות, ועל ידי זה נמשך יראה שהוא בחינת מלכות, והמלכות מקבלת פרנסה מן המקיפים העליונים, ואז (שם) ושריך בעת יאכלו, היינו שמי שהוא איש חיל ויש לו איזה שררות וממשלה זוכה לקבל בשעת האכילה הארת הרצון שהוא בחינת בעת יאכלו כמבואר בפנים:

שם, כי כשהחכם מגלה חכמתו לפעמים אומר איזה דיבור שמרמז בו רמזים לתלמידיו דהיינו מה שאי אפשר לבאר בפיו בפירוש וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, על פי המבואר למעלה באות ז' שהחכם צריך לעשות סייג לדבריו כי יש מקיפים שאין צריך להמשיכם על כן יש דברים שאסור לגלותם וכו' רק מחמת שהחכם הנ"ל רוצה להטיב מטובו לאחרים ולהודיע לתלמידיו הארת דעתו הקדושה בשלימות, על כן גם הדברים שאינו רשאי לגלותם לפני התלמידים הוא מרמז להם על כל פנים בדיבורים כאלו, שאם יזכו התלמידים אז יבינו כוונת רבם גם באלו הרמזים, והרמזים האלו הם בחינת הידים שיש בים החכמה וממילא מובן שבאלו הידים שהם בחינת הרמזים שם מאירין המקיפים ביותר, כי בהם מרומז השכל העליון של החכם שאינו רשאי לגלותם בפירוש לפני תלמידיו, בכדי שלא ימשיך על ידי זה מקיפים עליונים מאד שאין צריך להמשיכם כנ"ל ומחמת שהמלכות מקבלת הפרנסה מהידים הנ"ל, על כן מתגלה שם בתוך האכילה והפרנסה הארת המקיפים שהם בחינת הארת הרצון וזה שסיים רבינו בסוף אות יו"ד הנ"ל וזה בחינת (תענית ה:) אין מסיחין בסעודה, כי אז בשעת סעודה מאיר הארת הרצון שהוא בחינת הארת המקיפים שהם בחינת שתיקה בחינת (מנחות כ"ט:) שתוק כך עלה במחשבה, כי בחינת הרמזים הנ"ל הוא מחמת שיש דברים שאינו רשאי לגלותם, והם בבחינת סייג לחכמה שתיקה בחינת שתוק כך עלה במחשבה כמבואר לעיל באות ז', ומשם מקבלת המלכות הפרנסה כנ"ל וזה בחינת אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט וכו', רוצה לומר שלא יבוא להמשיך בעולם הזה מקיפין כאלו שאי אפשר להמשיכם עד לעתיד לבוא בעולם הבא כי קנה הוא בחינת עולם הבא, וושט הוא בחינת עולם הזה כמבואר בזוהר פינחס רל"ב:

שם, (תהלים ק"ד) זה הים גדול ורחב ידים וכו' היינו שהים החכמה שנתגלה על ידי החכם האמת בוודאי הוא ים גדול ורחב ידים, כי יש בו דיבורים כאלה שהם בחינת רמזים בחינת ידים, והם רמזים רחבים וגדולים מאד וכלולים בהם דברים עליונים וגדולים מאד שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות, כי הלימוד של ים החכמה הזה עם הרמזים שבו הוא כולל את כולם גדולים וקטנים דרי מעלה ודרי מטה וזה שם אניות יהלכון, היינו ששם מאירין המקיפין שהם בחינת אניות בחינת (משלי ל"א) היתה כאניות סוחר המבואר לקמן באות י"ג לויתן זה יצרת לשחק בו, לויתן זה בחינת מלכות וכו' כמבואר בפנים כולם אליך ישברון וכו', והמלכות מלקט ומקבץ כל אלו הבטחונות וכו' ועולה עמהם ומקבלת הפרנסה מהידים כנ"ל וזה לתת אכלם בעתו, בחינת הארת הרצון שמתגלה בתוך הפרנסה וכו'

נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי הפרנסה הוא לכאורה רק קיום החיות של האדם וצריכין לצפות ולקוות ולייחל על זה ולישא עיניו למרום שישפיעו לו פרנסתו, והחיות עצמו של אדם שופע והולך כסדר, כל זמן שהשם יתברך רוצה שיחיה האדם אזי שופע והולך לו שפע החיים כסדר ואין צריך לקוות ולייחל על זה כל כך והגם כי מסתמא ישרים דרכי ה' ואין לנו להרהר אחריהם חס ושלום, מכל מקום לפי דברי רבינו ז"ל הנ"ל יכולין להבין קצת רמזים בענין זה כי באמת החיות של האדם בעצמו צריכין להאיר בו בכל פעם הארה עליונה והתחדשות חדש ממקור עליון שהוא שורש החיים והנה ידוע כי החיים הוא בחינת החכמה כמו שכתוב (קהלת ז) והחכמה תחיה וכו', ושורש חיות החכמה בעצמה הוא מהרצון העליון שהוא בחינת כתר ועל כן על ידי האכילה שמאיר בה הארת הרצון העליון הנ"ל, על ידי זה נתחדש חיות האדם ומאיר ביותר, ומזה נשתלשל שורש הענין שצריכין לקוות ולייחל על פרנסה, שזה בעצמו בשרשו הוא בחינת הארת הרצון, שזה בחינת השתוקקות וגיעגועים וקיווי ויחול אליו יתברך וזה שכתוב (תהלים קמ"ה) עיני כל אליך ישברו, היינו הגם שנראה שבוטחין ומייחלין ונושאין עיניהם על הפרנסה, אבל באמת אליך ישברו אליך דייקא, שבשרשו נמשך זה מבחינת הארת הרצון, שצריך כל אחד לכסוף ולהשתוקק ולהתגעגע אליו יתברך תמיד בכל עת ועל כן על ידי הבטחון שנמשך בשרשו מבחינת הארת הרצון, על ידי זה ואתה נותן להם את אכלם בעתו דייקא, בחינת הארת הרצון שבשעת האכילה, וזה פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון כמבואר בפנים וזה שדקדק לכל חי דייקא, כי הרצון הזה מאיר בהחיות כנ"ל, ואם שגיתי בענין זה והוא רחום יכפר ויהיה איך שיהיה, על כל פנים מחמת שבחינת הבטחון שהכל מצפין ומסתכלים ומייחלים על השפעת הפרנסה זה גם כן בחינת רצון, על כן המלכות מלקט ומקבץ כל אלו הבטחונות ועולה עמהם אל בחינת הידים שבים החכמה שבהם מאירין המקיפין שהם בחינת רצון ומקבלת משם הפרנסה, ועל כן יכולין לקבל בשעת האכילה והפרנסה הארת הרצון כנ"ל, וזהו כולם אליך ישברון לתת אכלם בעתו וכו' כמבואר בפנים:

שם אות י"א, כל אחד כפי מה שזוכה לפעול בקשת סלח נא וכו' כמו כן נעשה בחינת חנוכת הבית בחינת חנוכה וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, על דרך שאמרו רז"ל (ברכות ל"ג) כל מי שיש בו דעת כאלו נבנה בית המקדש בימיו, נמצא כי הדעת הוא בחינת בנין בית המקדש ועל ידי הדעת ניצולין מעוונות כנזכר לעיל אות ג', שזה בחינת הבית המקדש שעל ידו היינו נקיים מעוונות וכו' כמבואר בפנים, והדעת הזה הוא כלול מבחינת בן ותלמיד, ובחינה זו היה גם כן בבית המקדש וכו', וכן כל הבחינות הנ"ל כמבואר בפנים:

שם אות י"ג, נזדעזע ר' יהושע וננער ר' אליעזר וכו' נראה לעניות דעתי שרומז בזה למה שמבואר לעיל באות ד' שצריכין לדבר אחד עם חבירו ביראת שמים, ואז כשאחד מאיר לחבירו באיזה דיבור נחשב חבירו אצלו בחינת תלמיד ולפעמים הוא להיפך, דהיינו שהוא מקבל מחבירו אז הוא בבחינת תלמיד לגבי חבירו וכו' ובאות ט' מבואר מענין כלליות בן ותלמיד והגם כי רוצה לומר שהחכם בעצמו צריך לכלול העולמות ולהאיר גם להדרי מעלה מבחינת הלימוד של מלא כל הארץ כבודו, וכן להדרי מטה גם בחינת הלימוד של איה כנ"ל, אף על פי כן לפעמים נעשה זאת הכלליות גם בין התלמידים בעצמן שהם כלולים מבנים ותלמידים, כי יש בהם דרי מעלה ודרי מטה ומדברים זה עם זה ומקבלין דין מן דין, ואז הדרי מעלה נכללין גם בבחינת הלימוד של הדרי מטה, והדרי מטה נכללין גם בבחינת הלימוד של דרי מעלה ונעשה יראה וזה מרומז גם כאן, שעל ידי זה שנזדעזע ר' יהושע ננער ר' אליעזר, ונכלל מבחינת השגה של התלמיד אמר לו מה זה יהושע שר' אליעזר הביא את ר' יהושע לבחינת ההשגה של הבן שהוא בחינת מ"ה וכו' כמבואר בפנים:

שם ויהי מקץ וכו', ופרעה הוא בחינת יובל וכו' היינו שמבחינת המקיפים העליונים של החכם והרבי שבדור, שהמקיפין שלו הם בחינת עולם הבא בחינת תקופות הימים תקופות השנים, משם נמשך ונתגלה בחינת הלימוד של כלליות בן ותלמיד שהוא בחינת יובל וכו' והנה פשוטו של מקרא מספר איך שהודיעו לפרעה בחלום אודות שנות השבע והרעב שעתידין לבוא, וזה מחמת שהיה מלך על כן הודיעו לו כמו שאמרו רז"ל ולפי דברי רבינו ז"ל מבואר היטב, כי הפרנסה נמשכת דרך המלכות וכו' כנ"ל, ועיקר התיקון היה על ידי יוסף שכלול מכל הבחינות הנ"ל, כי יוסף הוא בחינת הצדיק שנקרא כל, והיו לו בנים ותלמידים שהם מנשה ואפרים, וגם הוא בעצמו היה כלול מבחינת בן ותלמיד, כמו שכתוב (בראשית ל"ז) כי בן זקונים הוא לו, שכל חכמתו של יעקב נמסרה לו, ונאמר בו (שם מ"א) אין נבון וחכם כמוך, ונאמר בו (שם מ"ב) את האלקים אני ירא, ונאמר בו ויוסף הוא השליט בחינת מלכות, הוא המשביר לכל עם הארץ בחינת הפרנסה שנמשך על ידי המלכות, ונאמר בו (שם מ"א) איש אשר רוח אלקים בו:

שם, וזה בחינת קבורת משה וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי קברו של משה כלול גם כן מבחינת המקיפים הנ"ל שהם בחינת (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (ליראיך דייקא כי מהם נעשה יראה כנ"ל), כי הם ספונים וטמונים מעין כל, והם בחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע וזה בחינת (דברים ל"ד) ולא ידע איש את קבורתו וכו' ודרשו רז"ל (סוטה י"ד) שגם משה בעצמו לא ידע, כי הוא בחינת תכלית הידיעה הנ"ל, ושם הוא בחינת הארת הרצון שהוא למעלה מכל הידיעות, שזה בחינת רעוא דרעווין רצון שברצונות שנסתלק בו משה ומאחר שקבורת משה הוא בחינת המקיפין הנ"ל, ועל כן עליונים נדמה להם למטה ותחתונים נדמה להם למעלה כמבואר בפנים:

שם, וענוה גדולה מכולם וכמו שאמרו רז"ל וכו' עיין תוספות שם במסכת ע"ז כ: ד"ה ענוה וכו' שענוה גדולה מיראה וכן הוא בתוספות יבמות קג: ד"ה המסוליים, שהביאו שם מאמר רז"ל (ירושלמי שבת א- ג) מה שעשתה חכמה עטרה לראשה היינו יראה עשתה ענוה עקב לסוליתה וכו' וכבר מבואר לעיל שיראה הוא בחינת מלכות, וענוה מבואר בכתבים שהיא נמשכת מבינה ועל כן משה רבינו ע"ה שזכה למ"ט שערי בינה נאמר בו (במדבר י"ב) עניו מאד וכו' (ועיין גם במאמר כי אקח מועד בליקוטי הראשון סימן קל"ה), ובינה הוא בחינת יובל הנ"ל שהוא בחינת כלליות בן ותלמיד שנמשך מהמקיפין הנ"ל, שכל זה הוא בחינת חנוכה כמבואר לעיל אות י"א או יש לומר, דרוצה לומר ענוה גדולה מכולם, כי ענוה הוא בחינת מ"ה בחינת (שמות ט"ז) ונחנו מ"ה בחינת מה הנ"ל שהוא בחינת שפע הכתר (ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא שזה רומז רבינו ז"ל בפסוק ויהוש"ע ב"ן נו"ן מל"א רו"ח חכמ"ה כ"י סמ"ך מש"ה א"ת ידי"ו עלי"ו בסופי תיבות יש בהם צרוף חנוכ"ה כמבואר בפנים, ויש בהם צירוף עני"ו את"ה, עניו הוא בחינת יובל הנ"ל או בחינת שפע הכתר הנ"ל, אתה הוא בחינת יראה שהוא בחינת גבורה כידוע, והם אלף ות"ה גבוראן שזה בחינת אתה כמבואר בכוונות אתה גבור וכו'):

שם כי אלו הדברים נאמרו וכו' היינו מענין וזה בחינת קבורת משה וכו' עד כאן הם מהדברים שאמר רבינו ז"ל לפני אנשי שלש סעודות אחרים היינו לפני העליונים כי יש אנשי שלש סעודות אחרים שאומר לפניהם גם כן, ומובן מדבריו שבשעה שאומר תורה לפני מקורביו ותלמידיו (שהם דרי מטה ממש), עומדים שם אז מי שעומדים (היינו דרי מעלה ממש), ואומר לפניהם גם כן מעין התורה שאומר לפני התלמידים מקורביו אבל בוודאי אותה התורה שהוא אומר לפניהם אז היא גבוהה יותר הרבה ומעט מעט מן אותן הדיבורים אמר לפני התלמידים אז ברמז בעלמא וכו', והן הן הדברים הנכתבים שם אחר המאמר הנ"ל, כך כתוב בס' חיי מוהר"ן ז"ל:

עיין לקמן בסימן ס"ח עיקר שלימות הצדיק וכו', ושם מדבר גם כן מבנים ותלמידים וכו' ושייך גם כן למאמר הנ"ל וקודם שגילה הענין שבסימן ס"ח הנ"ל אז דיבר שהיו כמה גדולים שכל אחד עשה ותיקן מה שתיקן ואחר כך נפסק וכוונתו לענין ההארה שהאירו דעתם בתלמידיהם וקרבו כמה אנשים להשם יתברך אבל אחר כך נפסק הארתם, אבל צריכין לעשות דבר שלא יהיה נפסק לעולם, שאלו אנשים יעשו אנשים אחרים ויקרבו אותם להשם יתברך והם יעשו עוד אנשים וכן לעולם וכן נשמע מפיו הקדוש מכבר גם כן, שהמקורבים שלו בהכרח שיאירו בחבריהם ותלמידיהם, וכל אחד מוכרח שיעשה איזה פעולה ויאיר בחבירו וחבירו בחבירו, כי יש ענפים להאילן ומאותן ענפים יוצאים עוד ענפים וכן להלן יותר וכו' וכו', וכבר מבואר במקום אחר (חיי מוהר"ן, נסיעתו וישיבתו באומין סימן מה) מה שאמר שהאש שלו תוקד לעולם ולא תכבה, (ואמר בזה הלשון מיין פאייריל וועט שוין טליען ביז משיח וועט קומען) והתחלת השיחה שבסימן ס"ח הנ"ל התחיל, ממה שהוכיח לאיש אחד שיחזיק בלימודו וכו' המבואר במקום אחר ואחר כך ענה ואמר הלא גם אנכי לומד גם כן והלימוד שלי הוא חידוש וענה ואמר אני יכול ללמוד, אני יכול להראות ללמדן הגדול שבגדולים שעדיין אינו יכול ללמוד כלל ואינו יודע כלל וכן להיפך אני יכול להראות להקטנים במעלה שגם הם קרובים להשם יתברך ולהתורה וכו', ונכנס משיחה זאת לתוך שיחה הנ"ל, וגילה כל הענין הנאמר שם מענין בן ותלמיד מה שדרי מעלה שואלים דייקא איה מקום כבודו ולהיפוך דרי מטה אומרים מלא כל הארץ כבודו וכו' וכל הענין שם ואחר כך בשבת חנוכה הנ"ל נכלל כל זאת גם כן במאמר הנ"ל, עיין בספר חיי מוהר"ן:

גם בימים האלו נאמר השיחה (הנדפסת בסוף סיפורי מעשיות) סימן ל"ב המדבר שם הרבה מחיזוק אמונה, ושעל ידי אמונה יכולין לבוא לבחינת רצון שהוא למעלה אפילו מבחינת חכמה וכו' כמבואר שם גם אז נאמר השיחה שנדפסת שם בסימן מ"ם מענין גלגל החוזר שקורין דריידיל, ומענין חנוכת הבית המקדש ששם היו בחינת עליונים למטה ותחתונים למעלה וכו' וכל זאת שייך למאמר כי מרחמם ינהגם הנ"ל כמבואר שם:

אמר המחבר שמעתי מאבי ז"ל ששמע מגדולי המקורבים של רבינו ז"ל, שהבינו מרמיזותיו הקדושים של רבינו ז"ל, שבזה המאמר הקדוש סמך ידיו על הר"ר נתן ז"ל שהוא יהיה המוציא והמביא בכל עניניו הקדושים של רבינו ז"ל לאחר פטירתו, כמו שראינו בעינינו שכן היה שכל עיקר קיום השארתו הקדושה של רבינו ז"ל לנצח היה רובו ככולו כמעט רק על ידי הר"ר נתן ז"ל כידוע ולעניות דעתי רימז רבינו ז"ל במה שמבאר בסוף המאמר ברמז בענין קבורתו של משה ומענין ויהושע בן נון וכו' כי סמך משה את ידיו עליו, לענין שקיום ההשארה הקדושה של הדעת הקדוש שלו שצריכין להאיר אותה לנצח בבנים ותלמידים וכמו שאמר בפירוש קודם שאמר המאמר הנ"ל (והנ"ל), וכמבואר להדיא גם במאמר הנ"ל אות ד' שזה עיקר שלימות הצדיק שגם אחר הסתלקותו יאיר דעתו הקדושה בבני עולם הזה השפל בבנים ותלמידים, כי הדעת הקדושה שלו כלול מבנים ותלמידים בחינת דרי מעלה ודרי מטה וכו' כמבואר בפנים ורימז כאן שעיקר הארת דעתו הקדושה לאחר פטירתו הוא על ידי קדושת קברו הקדוש שציוה בחיים חיותו לבוא לשם ולהתפלל שם הרבה להשם יתברך ולומר תהלים וכו', ומי שיקיים דבריו הבטיח לו שבוודאי ישתדל לטובתו בכל טצדקי דאפשר וכמבואר כבר כמה פעמים ורימז לנו כאן שממש כמו בחיים חיותו היה מאיר דעתו הקדושה לכל אחד ממקורביו כפי בחינתו, למי שהוא מבחינת הדרי מעלה היה מאיר בו ההשגה של מה בחינת איה מקום כבודו ולמי שהוא מבחינת הדרי מטה היה מאיר בו בחינת ההשגה של מלא כל הארץ כבודו וכו' כמו כן ממש גם עכשיו יש כח זה בבחינת קבורתו של משה שמקבל משם כל אחד תועלת לנפשו כפי בחינתו בחינת עליונים נדמה להם למטה ותחתונים נדמה להם למעלה כמבואר בפנים, והעיקר על ידי שיקיימו כאשר פקד עליהם שיחזיקו את עצמם כולם באהבה ואחדות גדול כמבואר כבר במקום אחר (חיי מוהר"ן שם ל"ד)

ורוצה לומר על דרך שמבואר כאן במאמר זה אות ד' שצריכין ליזהר להשתדל בזה לדבר אחד עם חבירו ביראת שמים, שזהו העיקר מה שהיה רצונו ז"ל שיחזיקו את עצמו אנשי שלומינו באחדות והתחברות ואהבת החבירים, היינו להתוועד יחד ברוב הפעמים ולדבר אחד עם חבירו ביראת שמים ולחזק אחד את חבירו מאד בהאמונה הקדושה ולילך בתמימות וכו' כמבואר בהשיחות הנ"ל שהיה אז, ולחזור ולשנות בכל פעם אחד עם חבירו מגודל נפלאות קדושת הארת הדעת הנפלא והנורא שנמשך ממקור עליון קדוש ונורא מאד שעסק רבינו ז"ל כל ימי חייו הקדוש להאיר בתלמידיו, וצוה בפירוש שהתלמידים אלו יאירו עוד להלן בתלמידים וכן עוד להלן להלן וכו' כנ"ל, וכמבואר גם במקום אחר מה שאמר ברתת וזיעה ורעדה גדולה את הפסוק (דברים ד) והודעתם לבניך ולבני בניך, ואמר בזה הלשון: אייערע קינדער זאהלט איר מודיע זיין וואס דא האט זיך גיטאהן וכו' נמצא שכל אחד מאנשי שלומינו עד דורות עולם מחוייבים להשתדל בזה להמשיך קדושת הארת הדעת הזה מדור לדור עד עולם כנ"ל ועל ידי זה נכנסין אורות המקיפין דהיינו שזוכין לידע ולהבין בכל פעם בעניניו הקדושים מה שלא ידעו מתחלה אך בוודאי עיקר הכח והזכות לקיים קשר האחדות והעסק בענייניו הקדושים של רבינו ז"ל לדורות עולם הוא על ידי בחינת קבורתו של משה כנ"ל

ובמה שביאר עוד אחר כך בפסוק ויהושע בן נון וכו' כי סמך משה את ידיו עליו וכו' נראה לעניות דעתי כי בזה רימז בחינת הסמיכה להר"ר נתן ז"ל, אשר על ידו יהיה עיקר קיום ההשארה הקדושה של רבינו ז"ל, כי כבר מבואר גם במקום אחר (עיין חיי מוהר"ן סימן ב) בביאורינו על מאמר קרא את יהושע סימן ו' בליקוטי הראשון שאמר רבינו ז"ל להר"ר נתן ז"ל אז שבכל מקום שנתוועדים יחד רבי אמיתי עם תלמידים הוא בחינת משה ויהושע וכו' ועיין גם בביאורינו למאמר חדי ר' שמעון סימן ס"א ולסימן רט"ו, ובביאורינו למאמר תקעו אמונה סימן ה"א, ומבואר משם שרבינו ז"ל רימז על עצמו שיש בו מבחינת משה, ועל תלמידו הר"ר נתן ז"ל שיש בו מבחינת יהושע וגם במאמר כי מרחמם הנ"ל אות ז' שמתחיל לבאר המשנה (אבות א) הם אמרו שלשה דברים הוו מתונים בדין וכו', נראה לעניות דעתי גם כן שרבינו קיצר בדבריו, כי כן דרכו בקודש כידוע, וכוונתו גם כן על מה שנאמר שם בתחלה (שם) משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו', כי במשנה זו הורה לנו סדר שלשלת קבלת תורה שבעל פה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה כי כן העיקר שצריך החכם האמת שהוא בחינת משה שיהיה הארת דעתו הקדושה מאיר מדור לדור עד עולם גם אחר הסתלקותו

וזהו שכשאמר הקדוש ברוך הוא למשה עלה אל הר העברים וכו', ביקש מלפניו יתברך (במדבר כ"ז) יפקוד אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה וכו' רוצה לומר על דרך שאמרו רז"ל בששי נברא האדם שיש בו מעליונים ותחתונים וכו' נמצא שכל אדם מאחר שיש בו גוף ונשמה הוא כלול מבחינת דרי מעלה ודרי מטה בפרט לפי מה שפירש"י אלקי הרוחות וכו' שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו, היינו שידע להמשיך הארת הדעת לכל אחד כפי בחינתו, להדרי מעלה כפי בחינתם ולהדרי מטה כפי בחינתם וזה (במדבר כ"ז) אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם, היינו שהוא בעצמו יהיה בבחינת עייל ונפיק, שזה בחינת הלימוד של בן ותלמיד והכל לטובת ישראל וזה אשר יוציאם ואשר יביאם, היינו שיכניס בהם גם כן זה הלימוד וזה (שם) ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה, כי בוודאי צריכין ישראל רועה נאמן מנהיג אמתי שיהיה בבחינת משה רבינו ע"ה שהיה רחמן אמתי ועסק בזה לרחם על ישראל ולהאיר להם הדעת וכו'

וזה שאמרו רז"ל (ילקוט שמעוני פנחס) שביקש משה שיירשו בניו את גדולתו, והוא על דרך ששמעתי מפיו הקדוש של הר"ר נתן ז"ל שיחה נפלאה ונוראה בענין זה, באשר שרבינו ז"ל היה משתוקק שישאיר אחריו בן זכר ממלא מקומו והאריך הר"ר נתן ז"ל אז בביאור דבר זה קצת על פי מאמרינו זה הנ"ל, כי באם היה נשאר מרבינו ז"ל בן שהוא תלמיד אמיתי שיקבל הארת דעתו הקדושה של אביו הקדוש, בוודאי כבר היה העולם בא לתכלית השלימות והתיקון ויש לומר שבעבור זה התפלל משה גם כן שיירשו בניו, שהם בחינת ר' אליעזר שהשגתם קרובה להשגת אביהם והם יירשו את גדולתו, והשם יתברך השיב לו (במדבר כ"ז) קח את יהושע בן נון איש אשר רוח בו שיוכל להלוך נגד רוחו של כל אחד כי אף על פי שהוא תלמיד ועיקר לימודו הוא התחזקות והתקרבות בחינת הלימוד של מלא כל הארץ כבודו, שזה בחינת מה שאמר הקדוש ברוך הוא (דברים ג) וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו, וכן הקדוש ברוך הוא בעצמו אמר גם כן ליהושע אחר פטירת משה שלשה פעמים חזק, אף על פי כן הלא התלמיד כלול גם מבחינת הלימוד של איה מקום כבודו בחינת מה הנ"ל, על כן גם יהושע יוכל להלוך נגד רוחו של כל אחד ולדבר עם כולם לכל אחד כפי בחינתו ומחמת שעיקר התענוגים שלו יתברך הוא דייקא מהעבודה של עולם השפל הזה שזה בעצמו בחינת מלא כל הארץ כבודו הנ"ל, על כן דייקא יהושע צריך להנהיג את העולם והכל בכחו של רבו משה רבינו ע"ה ועל כן נאמר באמת ביהושע (יהושע ו) ויהי ה' את יהושע ושמעו הולך בכל הארץ בחינת מלא כל הארץ כבודו וגם נקרא איש אשר רוח בו על שם שקיבל הארת המקיפים הקדושים שהם בחינת רוח כמבואר באות י"ב וזה (במדבר כ"ז) וסמכת את ידך עליו, היינו להאיר עליו הארת הידים הקדושים שבים החכמה בכדי להבין הרמזים שבהם עיקר הארת המקיפין כנ"ל וכו' ונתת מהודך עליו פירש"י זה קרון אור הפנים, בחינת המקיפין הנ"ל שהם בחינת אור הפנים ולפני אלעזר הכהן יעמוד וכו', כי הכהונה הוא בחינות כלליות בן ותלמיד כמובא באות י"א וזה על פיו יצאו ועל פיו יבואו, שזה בעצמו בחינת בן ותלמיד כנ"ל ועיין מגלה עמוקות אופן א' שפירש שביקש משה שיהיו לישראל שני מנהיגים, היינו בניו ויהושע וכו' עיין שם לשיטתו ולשיטת רבינו ז"ל מבואר ביותר, כי רצה שאחר פטירתו יהיה שני מנהיגים לישראל, אחד שיהיה בבחינת בן שידבר עם אותן שהן בחינת דרי מעלה, ואחד שיהיה בחינת תלמיד שידבר ויעסוק עם בחינת הדרי מטה והשיב לו הקדוש ברוך הוא כי צריך להיות רק מנהיג אחד שיהיה בו בחינת כלליות בן ותלמיד כלליות דייקא בכדי שיהיה הכל בבחינת אחדות אחד, רק שהעיקר יהיה כלול מבחינת תלמיד כפי הדור שהיה אחרי מות משה ואז היו צריכין דייקא ליהושע (ועיין זוהר בראשית דכ"ב ותבין יותר) ואף על פי כן אמרו רז"ל סנהדרין ח' שאמר משה ליהושע אתה והזקנים שבדור עמהם (שזה בחינת מה שרבינו ז"ל לא אמר בפירוש על הר"ר נתן ז"ל), ואמר לו הקדוש ברוך הוא דבר אחד לדור וכו'

והנה רמזנו לעיל שבסופי תיבות של פסוק ויהושע בן נון מלא רוח חכמה וכו', מרומז בזה עני"ו את"ה ותיבת חנוכה כנ"ל ובזה תבין מה שכתב בתרגום יונתן על פסוק (במדבר י"ג) ויקרא משה להושע בן נון יהושע, וכדי חמי משה ענוותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע, ורז"ל דרשו (סוטה ל"ד:) שהתפלל עליו י"ה יושיעך מעצת מרגלים וכן פירש"י היינו כי משה ראה שהמרגלים יפגמו בעצתם עד שעל ידי זה ימותו כולם במדבר, וגם הוא יהיה מוכרח לישאר עמהם במדבר בשביל זה ולא יכניס את ישראל לארץ, וגם יהיה על ידי זה חורבן בית המקדש, ועל כן התפלל שעל כל פנים יהושע ינצל מעצתם בכדי שיוכל הוא על כל פנים להכניס את ישראל לארץ בחינת (תהלים ל"ז) וענוים ירשו ארץ וזה יה יושיעך וכו', היינו (תהלים מ"ט) פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות שהכנסתי בך, שזה בחינת יה שהם חכמה ובינה, זה יעמוד בעזרתך להנצל מעצת מרגלים בכדי שיהיה יוכל הוא על כל פנים להכניס את ישראל לארץ, ושיהיה בחינת חנוכת הבית וזה יש לומר בדרך צחות הרמז בתיבת עניו אתה חנוכה כי בשביל שהיה עניו התפלל משה עליו שיהיה ניצול מעצת מרגלים, ושיהיה לישראל בחינת חנוכה כנ"ל וזה שאמרו רז"ל (סוטה ל"ד:) על כלב שאמר יהושע בטוח שינצל בתפלתו של משה אבל אני מה אעשה, הלך ונשתטח על קברי אבות, היינו שהשתמש עם הכח של קברי הצדיקים, שכל צדיק הוא בחינת משה כידוע ובפרט האבות, וכמובן גם בדברי רבינו ז"ל במאמר תלת נפקין מחד סימן נ"ח בליקוטי הראשון

והנה מבואר בכוונת חנוכה שחנוכה הוא בחינת תיקון ההוד וכן מבואר בתיקוני תליסר, ועיין זוהר בראשית כ"א: יהושע אתנבי מהודו של משה דכתיב (במדבר כ"ז) ונתת מהודך עליו וכו' ומבואר גם כן בכוונת הדלקת נר חנוכה, שהוא להמשיך לה הג' יחודים שהם בגימטריא נר, כי בג' ראשונות שם יש יחוד הוי"ה אהי"ה, ובחג"ת הויה אלקים, ובנה"י שם היחוד הויה אדני (ועיין גם בכוונות של ברכת שים שלום וכו'), והמלכות עומדת אז נגד נה"י דז"א ואין לה אלא היחוד התחתון הנ"ל, וצריך להמשיך לה גם השני יחודים העליונים, והיחוד העליון ביותר שהוא הויה אהיה הוא במילוי ע"ב קס"א גימטריא רגל, וזה בחינת עד שתכלה רגל מן השוק גם להדליק גימטריא ע"ב ס"ג מ"ה, חנוכה אותיות חנ"ה כ"ו, כי המלכות יונקת מאימא שבה שם ס"ג בגימטריא חנה וכו' ומשם זה יוצא שני פעמים אל וכו' ובמילוי הם גימטריא ש"ע ועל ידי זה נמתק הבחינת אלקים שביחוד השני שבמילויו הוא גמטריא שין ועם האותיות הוא ש"ה וזה שעשה נסים וכו' עיין שם עוד נמצא שבחינת נר חנוכה להמשיך להמלכות אור הג' יחודים שהם בחינת מן הראש ועד הרגל וכו' שזה בחינת הענוה של משה שאמר ונחנו מה כנ"ל וגם הם בחינת עולם הבא שהוא בחינת בינה אימא עילאה כידוע שהוא גם כן בחינת ענוה כנ"ל עד שמאיר אותם בבנים שהם בחינת חג"ת בחינת מה שם בנו דא תפארת וההלכות בעצמם הם בחינת חסד וגבורה שהיא בחינת יראה כמבואר שם בסוף המאמר וגם מאיר אותם בתלמידים שהם בחינת לימודי ה' בחינת נצח והוד, והצדיק הוא בחינת כל דא יסוד וצריך לכלול העולמות וכו' וכלליות בן ותלמיד הוא בחינת יובל בחינת אימא עילאה בחינת בינה דכל נהורין אתפרען ואתגליין מינה ועל ידי זה נעשה יראה שהוא בחינת מלכות ומשם גם כן מקבלת המלכות פרנסה ושם נתגלין אורות המקיפין שהם בחינת ש"ע נהורין של אור הפנים בחינת שני פעמים אל הנ"ל וזה גם כן מרומז בהסופי תיבות של הפסוק הנ"ל שהם אותיות עניו אתה חנוכה כי עניו הוא בחינת אור היחוד העליון שבג' ראשונות על ידי שממשיך החכם והרבי שבדור אור המקיפין שלו שהם בחינת שפע הכתר בחינת מ"ה בחינת עניו הנ"ל ומדבר מזה עם בניו ותלמידיו בבחינת פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות וגם הם בחינת עולם הבא בחינת ענוה בחינת בינה כנ"ל את"ה הוא בחינת היראה כנ"ל, כי צריך שיהיה לו יראה כדי שיהיו דבריו נשמעין, וכדי שיתקיימו דבריו גם על ידי כלליות בן ותלמיד נעשה יראה, ומשם מקבלת המלכות שהוא בחינת יראה את הפרנסה שזה בעצמו בחינת חנוכה שמרמז שהמלכות יונקת מאימא בחינת היראה שנתגלה על ידי כלליות בן ותלמיד שהוא בחינת יובל בחינת אימא וכן הפרנסה שמקבלת משם וגם חנוכה מרמז על כל התיקונים הנ"ל, ובו נתתקן ההוד שהוא בחינתו של יהושע שנתנבא מהודו של משה כנ"ל ועיין במקדש מלך בפירושו על הזוהר בראשית כא:

הנ"ל ותבין ביותר

ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא שזהו שהתפלל משה רבינו ע"ה שיכנס לארץ, כי רצה שיושלמו הג' יחודים כנ"ל על ידו ואז היה התיקון בוודאי בתכלית השלימות וזה שהתפלל אדני יקוק ובניקוד אלקים, ובזה רימז בחינת היחודים של הויה אדני והויה אלקים שצריך לכוון בו גם כן על דרך זה הויה בניקוד אלקים כמבואר בכוונות וזה הפסוק מתחיל בא' ומסתיים בכ' וגם יש בו כ"א תיבות רומז לשם אהי"ה כמבואר בבעל הטורים, ורומז על היחוד העליון של הויה אהיה כנ"ל, כי רצה להמשיך בעצמו הג' יחודים הנ"ל ויכניס בעצמו את ישראל לארץ, והשיב לו השם יתברך (דברים ג) רב לך וכו' וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו וכו' ויש עוד לבאר בזה על דרך המבואר בכוונות החילוק שבין נר שבת לנר חנוכה וכו' ואין אנו עתה בביאורם

(ונחזור לענינינו שבזה מבואר יותר ענין רמז הסמיכה שסמך להר"ר נתן ז"ל בחנוכה דייקא, ומרומז בפסוק הנ"ל בהצירופים שבסופי תורה כי כבר ידוע מעלת הענוה הקדושה שהיה להר"ר נתן ז"ל כידוע לכל יודעיו ומכיריו, וכאשר רבינו ז"ל בעצמו הפליג בשבחו בענין המדה זו של ענוה וענוה גדולה מכולם כנ"ל על כן היה ראוי ביותר לקבל הלימוד הזה של כלליות בן ותלמיד בחינת עליונים למטה ותחתונים למעלה שזה בחינת חנוכה כנ"ל כי מדת הענוה שהוא בחינת מה אינו תופס מקום והוא למעלה ולמטה וכו' כנ"ל אך בוודאי עיקר הכל הוא בכח קבורתו של משה, כמו שאמרו רז"ל (סוטה יג:) משה לא מת אלא עדיין עומד ומשמש במרום ועוסק בזה שיתקיים השארת דעתו הקדושה בישראל לנצח לדורות עולם כנ"ל):

עוד יש לפרש בענין הג' יחודים הנ"ל באופן אחר קצת היינו שהדיבורים שמדבר החכם עם בניו ותלמידיו ומגלה להם הים החכמה, זה בחינת היחוד שנעשה בבחינת נה"י העליונים שהם בחינת השפתים ולשון כידוע והיחוד הזה הוא בבחינת הויה אדני בחינת אדני שפתי תפתח, ועיין בליקוטי הראשון סימן ל"ב והדיבורים שאומר החכם ומרמז בהם רמזים לתלמידיו והרמזים הם בחינת ידים, זה בחינת היחוד של חג"ת העליונים ופנימיות החכמה שנשאר בדעת החכם שאינו רשאי לגלותה כלל מחמת בחינת (אבות ג) סייג לחכמה שתיקה, זה בחינת היחוד העליון שבשלש ראשונות ואם שגיתי והוא רחום יכפר וכבר אמר רבינו ז"ל בעצמו שהמאמר הזה מדבר מכל העשר ספירות, ויש ספירות שמדבר מהם כמה פעמים כמבואר בסוף המאמר בפנים ועיין נפלאות רבות מענין המאמר הזה בליקוטי הלכות במקומות רבים בפרט בהלכות נטילת ידים לסעודה הלכה ו', ובהלכות נדרים הלכה ד', ובהלכות פדיון בכור הלכה ה', ובהלכות חזקת מטלטלין הלכה ג', ובהלכות שותפין בקרקע הלכה ה':

נשמט שם אות י"ג, מבואר בפנים שר' אליעזר הוא בחינת בן וכו' ועיין בזוהר חדש סוף איכה מבואר שר' אליעזר הנ"ל הוא בחינת ראובן וכו' וזה שאמרו רז"ל ברכות ז: ובמדרש רבה על שם ראובן ראו בן היינו בחינת בן הנ"ל וזהו שנאמר אצלו יתר שאת ויתר עז כי היה ראוי ליטול כהונה ומלכות, היינו בחינת הנני לכהונה הנני למלכות המבואר בסוף אות י"א כי תיבת ראובן עצמו מורה על בחינת כלליות בן ותלמיד שהוא בחינת כהונה ומשם מקבל המלכות הפרנסה כנ"ל כי ראו הוא בחינת השגת התלמיד שהוא בחינת ראיה בחינת ואראה את ה' וזה ראו בן כי צריכין לכלול התלמידים גם בבחינת השגת הבן בכדי שיהיה להם יראה כנ"ל ועל כן זכה ראובן דייקא למצוא הדודאים שעל ידי זה נמשך לידת יששכר וזבולון כמו שאמרו רז"ל (עיין מדרש אגדה בראשית מ"ד י"ד) וכתיב (דברי הימים א י"ב) ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים לדעת מה יעשה ישראל, שזכו להעמיד תלמידים הרבה ולגלות הים החכמה שמשם מקבלת המלכות הפרנסה, שזה בחינת מה שזבולון היה עוסק בפרנסה כמו שכתוב (דברים ל"ג) שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך וכמו שדרשו רז"ל (בראשית רבה צ"ט ט) וזה (בראשית מ"ט) זבולון לחוף ימים ישכון בחינת הימים הנ"ל

ובזה יש לכוון קצת דברי המדרש פליאה הובא בספר מים יחזקאל ובשאר ספרים, הדודאים נתנו ריח זה ראובן שמצא את הדודאים וכו', ועל פתחינו כל מגדים זה נר חנוכה כי כל הנ"ל כלול במצות נר חנוכה כנ"ל, וזה נתנו ריח דייקא כי הארת הרצון שזוכין על ידי שמקבלת המלכות הפרנסה מהידים שבים החכמה הנ"ל זה בחינת ריח כמובא בלקוטי הלכות וכן היראה שזוכין על ידי כלליות בן ותלמיד הוא גם כן בחינת ריח כמו שכתוב (ישעיה י"א) והריחו ביראת ה' וזה (שיר השירים ז) חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך, כי צריכין לעסוק בהמשכת הארת הדעת הזה בתמידיות, הן עם התלמידים הישנים שנתקרבו כבר, גם צריכין להעמיד בכל פעם תלמידים חדשים כנ"ל, ועל ידי כל זה נכנסין אורות המקיפין והחכם הדור זוכה על ידי זה להמקיפין הגדולים שהם בבחינת מה רב טובך אשר צפנת וכו' וזה שדרשו רז"ל במדרש שיר השירים על פסוק זה אתם צופנים לי ואני צופן לכם וכו' דכתיב מה רב טובך אשר צפנת וכו' היינו כנ"ל:

שמי שרוצה לקבל פרנסה וכו' צריך שיהיה איש חיל ולא ההיפוך וכו' בכדי שיהיו לו איזה שייכות עם בחינת המלכות שעל ידה נמשכת הפרנסה וכו' אמר המחבר בזה יש להבין ענין הפסוק לך אל הנמלה עצל וכו' (משלי ו), היינו שהכתוב מזרז את העצל ומוכיחו שילמוד דעת מן הנמלה אשר אין לה קצין שוטר ומושל ואף על פי כן תכין בקיץ לחמה וכו', היינו אף על פי שאין ביניהם בחינת מלכות היא מזדרזת מעצמה להכין פרנסתה מכל שכן אתה העצל שיש לך מלך שעל ידו ממשיכין הפרנסה ממילא, בוודאי צריך אתה להזדרז ולהיות איש חיל ולא ההיפוך כנ"ל, בכדי שיהיה לך איזה שייכות עם בחינת המלכות ותוכל לקבל פרנסה, כי על ידי הזריזות יש לו שייכות עם בחינת המנהיגות והמלכות בבחינת (משלי כ"ב) חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב, וכמובא במקום אחר על פסוק (בראשית מ"ט) משם רועה אבן ישראל, וזה רועה דייקא מלשון מנהיג ומושל ופרנס כי ממשיך להם פרנסה גשמיות גם כן כנ"ל, ובפרנסה זאת מלובש שפע רוחניות נפלאה ונוראה שהוא בחינת הארת הרצון המבואר בפנים וזה גם כן בחינת הנמלים עם לא עז ויכינו בקיץ לחמם (משלי ל), כי כאן מדבר בפרטיות מענין הנמלים, כי מלבד שאין להם בחינת מלך בכלל, הלא גם בפרטיות הן עם לא עז שהוא ההיפך מבחינת המלכות שהוא בעזות ותקיפות בחינת (שמואל א ב) ויתן עוז למלכו ואף על פי כן מזדרזין בזריזות גדול בשביל פרנסתם, ומזה ילמוד האדם לעצמו מוסר ודעת כנ"ל: