סימן ה

מאמר תקעו אמונה נאמר בראש השנה שנת תק"ע שחל אז ביום ב' ג', ויש בענין זה המאמר סיפורים נפלאים הרבה ומעט מזה יבואר לקמן:

שם אות א' וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה וכו' רוצה לומר כי לפעמים אם האדם מחפש את עצמו בענין האמונה ורואה שאין אמונתו שלימה יוכל ליפול בדעתו על ידי זה ולפגום באמונתו עוד יותר חס ושלום על כן צריך להיות החיפוש העיקר באופן זה בכדי שיחזק את עצמו באמונה שלימה ביותר:

שם אות ג', ולדלות ולגלות המים הנ"ל וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי התיקון של בחינת (איכה ב) צעק לבם אל ה' הנ"ל באות ב' בפנים, זה רק מחמת כי שם מקור העצה בחינת (משלי כ) מים עמוקים עצה בלב איש על כן כשצועק מעומקא דליבא ששם מקור העצות שמהם גדילה האמונה, על כן ממשיך על ידי זה איזה בחינת תיקון משם לגדל את האמונה אבל בחינה זאת הוא רק ליחיד ולפי שעה, בכדי שיוכל לקבל רפואה על ידי זה וגם כי לא נתגלה על ידי זה רק מקור העצות שהם בחינת מים עמוקים אבל לדלות ולגלות המים הנ"ל שהם העצות, ולדלותם ולגלותם לכל העולם שיהיה כל אחד מישראל יוכל ליתן עצה לנפשו בשלימות לזה צריכין איש תבונות וכו' ואפשר לומר כי בינה ליבא ובה אתמר (פתח אליהו) הלב מבין, ועל כן האיש תבונות הוא יכול לשאוב ולגלות העצות ממקורם שהם בעומק הלב בבחינת (משלי כ) מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה וכו':

שם, כי על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים דהיינו לתוך גופים על ידי זה נכפל ונתרבה פרנסתו וכו' הגם כי הדברים עומדים ברום רומו של עולם ואין לנו שום השגה בהם, אף על פי כן נראה לעניות דעתי כי גם זה בכלל דבריו ז"ל, דהיינו על ידי שהצדיק ממשיך השגותיו ממקור עליון וקדוש מאד ושם הם רוחניות אלקות ממש, והוא ממשיך אותם לתוך אותיות המחשבה, ואחר כך לתוך אותיות הדיבור, והאותיות אלו הם בחינת גופים ממש לגבי אור ההשגה במקורה ופנימיותה שהוא בחינת נשמה נגד בחינת האותיות, בפרט כשהאותיות עוברין במחשבתו של הצדיק המלובשת בגופניות שהם כלי המוחין הגופניים שלו, בפרט כשממשיך אותם לתוך בחינת הדיבור ומדבר אותם בכלי הדיבור הגופנים שלו, זה ממש בחינת בריאה חדשה

ועל כן באמת אמרו רז"ל (עיין זוהר ח"א ה) שהצדיקים בוראים עולמות חדשים בדברי תורתם, וכמובא בדברי רבינו ז"ל כמה פעמים כי חידושי תורתם איך שמשיגין אותם בשרשם ברוחניות גדול ונורא מאד עד ששם הם רוחניות אלקות ממש, ואחר כך מצמצמין אותם בצמצומים נפלאים וממשיכין ומורידין אותם ממדריגה למדריגה דרך אלפים ורבבות מדריגות עד שבאים לתוך אותיות ודיבורים וכו', זה בחינת חידוש מעשה בראשית ובריאת עולמות חדשים ממש, ותיכף שיש בריאה תיכף השם יתברך נותן פרנסה וכו' כמבואר בפנים כי גם הרוחניים כשנתצמצמין בבחינת צמצום שהוא בחינת גוף נגד פנימיות רוחניותם אזי צריכין פרנסה, כמו שמצינו אצל המלאכים שהם גבוהים ורוחניים וצריכין גם כן פרנסה רוחניות, כמו שדרשו רז"ל (תהלים ע"ח) לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת ניזונין ממנו (ברכות ס"ג) ועל כן גם אלו הבריאות החדשות ועולמות החדשים שנתהוו על ידי הצדיק צריכין בחינת פרנסה, ומחמת שכולם הם כלולים בהצדיק בעצמו מאחר שנתהוו על ידו, על כן כופלין לו פרנסתו על ידי זה, בבחינת כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו עיין שם ברש"י ובחידושי אגדות כי באמת גם בחינה זו של המשתף שם שמים בצערו כפירוש רש"י או כפירוש חידושי אגדות שפירש שהוא על דרך (תהלים צ"א) עמו אנכי בצרה וכו', גם זה הוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים להשיג השגת רוחניות אלקותו יתברך, כי בוודאי לא בא הצער ויסורין רק בשביל זה, וכמובן בדבריו ז"ל בליקוטי הראשון סימן ס"ה במאמר ויאמר בועז וכו' שהצדיקים זוכין על ידי היסורים שעוברין עליהם לבוא להשגות גדולות ולדברים גבוהים מאד וכו' עיין שם וזה בחינת משתף שם שמים בצערו בחינת (איוב כ"ב) והיה שדי בצריך, כי יודע שהיסורין אלו הם בחינת שדי בחינת התלבשות רוחניות אלקות בתוך צמצומים, כי השם יתברך כביכול מצמצם את עצמו ומתלבש עצמו בתוך הצער והיסורין האלו, שהם בכדי שהצדיק יתקרב אליו יתברך וישיג אותו ביותר (וכל הנ"ל קרוב גם לפירוש רש"י ולפירוש החידושי אגדות), והמשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים הוא בחינת בריאה וצריכה פרנסה ועל כן כופלין לו פרנסתו

ובזה יש לומר בדרך צחות על מה שאמרו רז"ל (בראשית מ"ג) ואל שדי יתן לכם רחמים האומר לעולמו די יאמר לצרותי די (מובא ברש"י שם), כי ענין כלליות הבריאה הוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שזה בחינת שדי, רק לפי זה היו יכולין הצמצומים שהם כלל הבריאה להתפשט עד בלי די, עד שאמר השם יתברך לעולמו די, היינו שיתצמצמו הצמצומים ולא יתפשטו יותר מדאי, ועל שם זה נקרא כביכול שדי שאמר לעולמו די על כן אמר גם יעקב אבינו, יודע אני שכל הצרות והיסורין שעברו עלי הם רק בחינת צמצומים ולבושים להשיג על ידם השגות רוחניות אלקותו יתברך על ידי הצמצומים האלו, שזה בחינת שדי בחינת והיה שדי בצריך כנ"ל, שזה בחינת כלל הבריאה גם כן כנ"ל, אך בכדי שלא יתפשטו ויתגברו עלי הצמצומין והיסורין יותר מדאי, על כן התחנן שבבחינה זו עצמו שהוא בחינת שדי, יתן גבול וצמצום להצמצומים והיסורין שלא יעברו עליו עוד, כמו שעל ידי בחינה זו נתן גבול וצמצום לכלל הצמצומים של כלל הבריאה שלא יתפשטו עוד, שזה בחינת האומר לעולמו די יאמר לצרותי די, בחינת ואל שדי דייקא יתן לכם רחמים וכו' כנ"ל ויש לומר שזה עצמו הוא גם כן בכלל המשתף שם שמים בצערו, היינו כמו שפירש"י בפירוש השני שמבקש רחמים מלפניו, והוא באופן הנ"ל שמבקש רחמים מלפני השם יתברך ואומר, יודע אני שהיסורין האלו הם לטובתי בכדי להשיג אותך ביותר ולשוב אליך באמת ולהתקרב אליך ביותר על ידי זה דייקא, שזה בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים בחינת שדי בחינת בריאה, אבל אף על פי כן מתחנן אני לפניך שבבחינה זו עצמה תסיר ממני היסורין בבחינת האומר לעולמו די יאמר לצרותי די, כי ירא אנכי שלא יתפשטו הצמצומים ביותר עד שיסתירו ממני אור רוחניות אלקותך ביותר וכשמתפלל לפניו יתברך באופן כזה, זה גם כן בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים בחינת המשתף שם שמים בצערו וכופלין לו פרנסתו כנ"ל וכל זאת כתבתי להפיס דעתו של המעיין ולקרב הדברים אל השכל קצת, אבל באמת ידעתי כי מאד עמקו מחשבותיו של רבינו ז"ל בכל עניניו כמבואר במקום אחר:

שם אות ו', כי על ידי חרב הגאוה דקדושה מתגברים על תאוות ניאוף וכו' רוצה לומר כי כשמתגברין חס ושלום המחשבות רעות של תאוה זו רחמנא ליצלן אזי צריך לחגור חרב הגאוה על יריכו בבחינת חגור חרבך על ירך, היינו להזכיר אח עצמו גודל מעלת יקרת נפשו ונשמתו בשרשה העליון, ושהוא מבני אברהם יצחק ויעקב מזרע ישראל הקדושים, אשר משה רבינו ע"ה אמר להם אשריך ישראל מי כמוך וכו' ואשר חרב גאותך, כי השם יתברך בעצמו כביכול הוא מגן עזרינו וחרב גאוותינו, ואיך יעלה על מחשבתו לטמא את נפשו הקדושה בתאוה זו רחמנא ליצלן, אשר הוא מעשה בהמה ממש ושייך רק לעכו"ם אשר (יחזקאל כ"ג) בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם וכו', ועל ידי חרב הגאוה הזאת הוא מתגבר על תאוה זאת:

שם אות ז' וזה בחינת (שמות ג) ומשה היה רועה וכו' בחינת מוחין תפילין הוא רועה דקדושה היפך רועה זונות רוצה לומר כי מנהיג ישראל הוא בחינת רועה, ואלו המנהיגים שעל ידם מתגבר תאוות ניאוף הם בבחינת רועה זונות:

שם, בחינת הצמצום שצריך כל אחד לצמצם את מוחו שלא לצאת חוץ לגבול שיש לו וכו' היינו כשם שצריכין לשמור את הליחות והשמנונית שהם בחינת קיום המוחין שלא לצאת לחוץ חס ושלום בבחינת (ויקרא ט"ו) החתים בשרו וכו', כמו כן צריכין לצמצם את המוחין עצמן שלא לצאת חוץ לגבול שלו וכו':

שם אות י"ד, כי ראש השנה הוא בחינת תיקון האמונה בבחינת (תהלים פ"ט) אף אמונתך בקהל קדושים וכו' וזה שכתוב ויודו שמים פלאך ה' אף אמונתך וכו', כי תיקון האמונה הוא על ידי בחינת פלא בחינת (ישעיה כ"ה) אודה שמך כי עשית פלא וכו' אמונה אומן כנ"ל באות ב' בפנים:

שם אות ט"ו, היפוך ארץ לא זרועה (ירמיה ב) שהוא בחינת פגם האמונה רוצה לומר כי אמונה זה סדר זרעים כנ"ל באות א' וזה שכתב באות ט"ז ארץ לא זרועה זה בחינת פגם אמונה, שעל ידי זה נתקלקלו הזרעים, היינו כנ"ל:

שם, מתוקה שנת העובד וכו' (קהלת ז) רוצה לומר שמסלק כל חכמתו ועושה עבדות כעבד ממש בשביל אהבתו יתברך כמבואר לקמן, שזה בחינת בנו העובד וכו':

שם, כי אזי זוכה להשיג אפילו מה שהוא למעלה מהמוחין מה שגם משה בחייו לא השיג וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי בכל אחד מישראל בפרט בהצדיקים הגדולים יש בוודאי בכל אחד מהם בחינת משה שהוא בחינת הדעת והמוחין שלו שהם בחינת (שמות ג) ומשה היה רועה וכו' בחינת שדי של תפלין, שמבואר שם באות ז' שבחינת שדי הזה הוא לכל אחד כפי ערכו ובאות ט' מבואר לענין הנעלם של שדי וכו', דהיינו כשבחינת שדי שהוא המוחין נסתלק וכו' שזה בחינת הסתלקות משה וכו' והנה בחינת שדי הוא הצמצום של המוחין לכל אחד לפי ערכו שזה עיקר תיקון המוחין שלו, ועל כן יש לכל אחד לפי ערכו השגות כאלו, שגם בשעת קיום המוחין שלו בשלימות שזה בחינת משה בחייו לפי בחינתו, אף על פי כן אסור לו לכנוס בהם בחינת (חגיגה י"ג) במופלא ממך בל תדרוש וכו', כי אי אפשר לו להשיג אותם שזה בחינת מה שכתב כאן באות ט"ו, כי אפילו הבן שהוא מחפש בגנזיא דמלכא, אף על פי כן יש מקומות שגם הבן אסור ליכנס לשם ועיין בזוהר בדף קיא: שבכל אדם מישראל צריך להיות עבודתו את ה' בבחינת בן ובבחינת עבד בן היינו לחפש בגנזיא דמלכא על ידי הארת המוחין שלו שזה בחינת בן בחינת משה שיש בו ועבד הוא לעבוד את ה' בתמימות וכו' כמבואר כאן וכל אחד לפי בחינתו יש בחינת השגות שאסור לו לכנוס בהם אפילו עם בחינת הבן שלו, היינו עם הארת המוחין שלו שהם בחינת משה בחייו, כי לפי בחינתו הם בחינת במופלא ממנו, אף שהגדול ממנו במדריגה מותר לו ליכנס בהשגות אלו עם בחי' הארת המוחין שלו, כי בחינת משה בחייו שיש לו הוא גדול ממדריגת השני, על כן מותר לו לחפש בגנזיא דמלכא במקום שאסור לו להשני ליכנס לשם נמצא שכל צדיק וצדיק לפי בחינתו יש בו בחינת מה שמשה בחייו לפי בחינת המוחין שלו לא השיג, שזה בעצמו בחינת שדי בחינת צמצום וגבול המוחין שיש לכל אחד לפי ערכו דייקא וכל צדיק כפי ערכו כשזוכה לסלק במכוון השגת המוחין שלו ועובד את ה' בתמימות, זוכה על ידי זה להשיג אפילו מה שהוא למעלה מבחינת השגת המוחין שלו, שלפי בחינתו הוא בחינת מה שמשה בחייו לא השיג, היינו מה שלא היה יכול להשיג עד הנה עם הארת המוחין שלו שהם בחינת משה בחייו כנ"ל ועל ידי זה נמשך לפי בחינתו בחינת תיקון המשפט

(ועיין בסוף המאמר מענין (תהלים ל"ו) משפטיך תהום רבה, ועל ידי העבודות הפשוטות שעובד את ה' בתמימות ובפשיטות שזה בחינת השיתין שמחוללין עד התהום על ידי זה מעלין את המשפט מנפילתו עד התהום וכו' ונראה לעניות דעתי דרוצה לומר, על פי המובא בסוף מאמר לשמש שם וכו' בלקוטי א' סימן מט גם כן מענין השיתין שמחוללין עד התהום ושם מבואר תהום דא לבא וכו' וכמו כן לענינינו מבואר לעיל אות יג טז כי מקום המשפט הוא בלב כמו שכתוב (שמות כ"ח) ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו וזה גם כן בחינת משפטיך תהום רבה תהום דא לבא, כי מאד עמקו מחשבות לבו של השם יתברך ומי יוכל להשיג יושר משפטיו, ועל כן הצדיק על ידי שמשליך כל חכמתו ושכלו והשגתו ועובד את ה' בתמימות ופשיטות, ובאמת העבודה הזאת הוא רק מבחינת עומקא דליבא בלי שום השגת המוחין רק בפשיטות מעומק הלב, על כן על ידי זה זוכה להשיג מה שהוא בבחינת למעלה מהמוחין, שאין המוחין יכולין להשיג שם רק כל חד כפום דמשער בלביה, היינו שזוכה להשיג בחינת תיקון המשפט ולהעלות המשפט מן בחינת התהום הנ"ל וזה בחינת (תענית כ"ה) תהום אומר לחבירו אבע מימך, היינו שעבודתו שעובד את ה' מעומקא דליבא שהוא בחינת תהום פועל זאת שיגלה לו השם יתברך בחינת יושר משפטיו ששרשם גם כן בבחינת עומק מחשבות לבו יתברך, שזה בחינת שער החמשים של בינה שגם משה בחייו לא השיגו עד אחר הסתלקותו (ועיין בזה בכתבי האריז"ל ובסידור קול יעקב בכוונת שבועות) שזה בחינת תהום רבה הנ"ל וזה אבע מימך בחינת (עמוס ה) ויגל כמים משפט, ואם שגיתי והוא רחום יכפר)

נמצא כל צדיק וצדיק לפי בחינת השגתו יש לו בחינת השגות כאלו שהם אצלו לפי בחינתו מה שמשה בחייו לא השיג, היינו מה שבחינת משה שלו בחייו היינו בזמן הארת המוחין שלו אינו יכול להשיג אותם, כי הם בחינת במופלא ממנו והם בחינת שער החמשים אצלו לפי בחינתו, ועל ידי שמסלק במכוון את חכמתו והשגתו ועובד את ה' בתמימות וכו', על ידי זה השם יתברך מרחם עליו וזוכה להשיג גם השגות אלו, שזה בחינת (מלאכי ג) וחמלתי עליהם וכו' כמבואר בפנים ומה מאד יומתק בזה התכת הכתוב (תהלים ל"ו) משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ה' ודרשו רז"ל (חולין ה:) שערומים בדעת כאדם ומשימין עצמן כבהמה, היינו כנ"ל שמסלק כל חכמתו ועובד את ה' בפשיטות ותמימות, על ידי זה נתתקן ועולה המשפט מבחינת משפטיך תהום רבה כנ"ל:

ועיין שם בסוף המאמר מענין כשמנסכין מים בחג תהום אומר לחבירו אבע מימיך, ורבותינו ז"ל סיימו שם (תענית כ"ה:) קול שני רעים אני שומע רוצה לומר נסכי יין ונסכי מים כי המים הן פשוטים בתכלית הפשיטות כידוע, וזה בחינת תמימות ופשיטות, ויין הוא בחינת חכמה ודעת כידוע, והחכמה והתמימות הם שני ריעים זה לזה, כי גם בתמימות אסור להיות שוטה כמבואר בהשיחות וכן עיקר שלימות החכמה היא על ידי תמימות, ועל ידי כל זה נתתקן המשפט והארכתי בזה קצת הגם כי דברים פשוטים המה ומבוארים בפנים, אף על פי כן אמרתי לבאר קצת הענין ביותר, בכדי שלא יפול לב המעיין בראותו פשטות הלשון מה שכתב שם, שאזי זוכה להשיג מה שגם משה בחייו לא השיג, על כן הוכרחתי לבאר איך שבחינה זאת נמצאת אצל כל צדיק כפי בחינתו כנ"ל ובאמת ידעתי כי מאד עמקו מחשבותיו ז"ל, אך אף על פי כן צריכין לבאר קצת גם לפי קט שכלנו ועיין נפלאות רבות על פי מאמר זה בליקוטי הלכות הלכות תחומין ה"ה ר"ח ה"ו הפקר ונכסי הגר ה"ד נזיקין וכו' ה"ה:

השיחה הנדפסת (בסוף סיפומ"ע) סימן כ"ד מעלת הזוכה ליתן מעות לצדיקי אמת וכו' ושם מבואר שהצדיק זוכה על ידי פרנסתו ואכילתו לבחינת אורות הצחצחות בבחינת (משלי י"ג) צדיק אוכל לשובע נפשו בחינת (ישעיה נ"ח) והשביע בצחצחות נפשיך וכו', זה נאמר בסוף קיץ תקס"ט סמוך לראש השנה הנ"ל, וכפי הנראה הוא מעין המבואר במאמר זה אות ג' גם קודם לראש השנה הנ"ל סיפר, שהרבה אנשים קבלו לפניו בקובלנא רבה על חסרון אמונה, וכמה סובלי חולאים היו מהם שקיבלו גם כן לפניו ז"ל על חסרון אמונה אחר כך נכלל זאת במאמר הנ"ל אות א' גם קודם לראש השנה הנ"ל סיפר מענין מה שקרא החולק הידוע להר"ר נתן והר"ר נפתלי ז"ל בשם מגיני ארץ וכו', וגם זה נכלל במאמר זה אות ז', ואינני בקי בסיפור זה היטב כי בחיי מוהר"ן כתוב זה רק ברמז, וכתב שם הר"ר נתן ז"ל על זה בזה הלשון, ואז ראיתי מרחוק נפלאות ה' אשר עדיין אני רחוק להשיגם אפס קצתם עד כאן לשונו ועיין שם גם באות ח' במאמר הנ"ל, בענין שיש נשמות שנפלו וצריכין להחיות ולהשיב אותם בכל מיני מטעמים המשיבים את הנפש, ועל ידי תיקון וזיכוך המוחין שנעשה על ידי המגיני ארץ, על ידי זה נעשין דיבורים כשרים שהם בחינת אמרות טהורות להחיות ולהשיב את הנשמות הנפולות בבחינת שבעה משיבי טעם, עד שיהיה בבחינת (משלי כ"ד) שבע יפול צדיק וקם ועיין שם גם באות ט' שכשהמוחין זכים שעל ידי זה נעשין האמרות טהורות הנ"ל, אזי גם כשנסתלק המוח שהוא בחינת (שמות ג) ומשה היה רועה וכו', ואין נשאר רק הרשימה של המוח שהוא בחינת הדיבור, אז גם הרשימה זכה בבחינת חלום על ידי מלאך, שזה בחינת שאחר הסתלקות משה בא שר צבא ה' ואמר (יהושע ה) עתה באתי וזה בחינת (תהלים ס"ח) ה' יתן אומר המבשרות צבא רב, כי אלו המאמרות טהורות הן בחינת מלאך, שזה בחינת מה שנעלם של שם שדי גימטריא צבאות, היינו כשבחינת שדי שהוא בחינת המוחין נעלם ונסתלק ואזי נשאר רק הרשימה שהוא בחינת נעלם של שדי, אזי זאת הרשימה הוא בבחינת צבאות בחינת מלאך וכו', ושזה בחינת (בראשית א) בצלמנו כדמותינו שגם כח המדמה הוא בצלמינו בבחינת מלאך וכו' וזה אותיות מלא"ך ראשי תיבות כ'י ל'אלקים מ'גיני א'רץ וכו'

ולעניות דעתי רומז בדברים אלו דברים גבוהים ונעלמים בענין מה שעיקר השארת הרשימה הקדושה של רבינו ז"ל היה על ידי הר"ר נתן ז"ל, ומה שעסק הר"ר נתן ז"ל כל ימיו לדבר עם אנשים הרבה מעבודת השם, והקים הרבה נפשות הנפולות והחיה והשיב אותם בשבעה משיבי טעם ממש, כנראה קצת גם מהרשימה הקדושה שנשאר אחרי הר"ר נתן ז"ל בהחיבורים הקדושים שחיבר שהם ליקוטי תפלות וליקוטי הלכות, ויותר מזה אשר הרבה לדבר עם אנשים הרבה בעל פה והשיב את נפשם ממש, והכל הוא על ידי האמרות טהורות שנעשו מהרשימה הקדושה של המוחין הקדושים של רבינו ז"ל, וביותר עסק בזה הר"ר נתן ז"ל אחר הסתלקותו של רבינו ז"ל

גם בראש השנה הנ"ל קודם שאמר המאמר הנ"ל, הלך רבינו ז"ל לומר תשליך ונפל על הרפש וכו' ואחר כך נכלל גם ענין זה במאמר הנ"ל בדרך נפלא ונורא מאד כמבואר שם באות ט"ו שצריך לגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט כדי לעשות נחת רוח לאביו שבשמים, ועיין שם מה שזוכין על ידי זה גם לעניות דעתי רומז בענין זה ענין נפלא מהתיקונים הגדולים שנעשו גם אחר הסתלקותו ז"ל, על ידי שבאים על קברו הקדוש וצועקים שם אל השם יתברך מעומק הלב כל אחד לפי בחינתו, בפרט על אודות תיקון הברית תיקון הכללי כאשר פקד עלינו בחייו ז"ל על ענין זה, והבטיח לנו להשתדל בטובתינו ובתיקון נפשותינו לנצח, ושרק בשביל זה בחר לו להסתלק במדינתנו באומין בשביל שיוכלו אנ"ש לבוא על קברו וכו' וזה עיקר בחינת העבודה של הצדיק הגדול שמבואר שם באות ט"ו שמסלק כל חכמתו והשגתו שהוא בבחינת בן שמחפש בגנזיא דמלכא ועובד את אביו שבשמים בעבדות פשוט ומשליך ומגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט בשביל עבודת ה' ולעשות איזה רצון ונחת רוח להשם יתברך

והנה באמת הצדיק הגדול זוכה גם בחיים חיותו להיות בבחינת בן ולחפש בגנזיא דמלכא וכמבואר בליקוטי הראשון סימן ער"ה וגם אז הוא משליך ומסלק כל חכמתו ועובד את ה' בתמימות ובפשיטות, ומגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט כפשוטו כנ"ל וגם מקבל על עצמו כל מיני מחלוקות ובזיונות והכל בשביל לעשות רצונו יתברך, וזוכה על ידי זה למה שזוכה כמבואר באות ט"ו הנ"ל וגם מה שמוריד את עצמו ממדריגתו והשגתו הגבוה והנוראה בבחינת בן המחפש בגנזיא דמלכא, והוא מסלק עצמו מכל זאת ומוריד את עצמו אל נפשות הקטנות והנמוכות והירודות והנפולות מאד, ומשתדל עמהם ביגיעות הרבה ובכל טצדקי דאפשר להעלות אותם מנפילתם וירידתם ולקרבם אל השם יתברך, זה בוודאי בכלל מה שמגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט בשביל לעשות רצונו יתברך, וכמו שאמר רבינו ז"ל על עצמו בפירוש כמה צלם אלקים היו מונחים ברפש וטיט וכו' ואני הוצאתים משם וכו' וכן אמר על עצמו ואני ידיי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא וכו', וכל זה היה בחיים חיותו אבל באמת גם עכשיו אחר הסתלקותו כפשוטו ממש שאז בוודאי מחפש בגנזיא דמלכא, אף על פי כן גילה רצונו שגם עכשיו חפץ ביותר שיבואו על קברו, וכל אחד כפי בחינתו יהרהר בתשובה ויתחרט על מעשיו שאינם הגונים, ויצעק אל ה' מעומק הלב, ויאמר שם העשרה קפיטיל תהלים הידועים, ולא עוד אלא אפילו אם יאמרם כמו שיאמרם, ואז יוריד את עצמו כביכול מבחינת מדריגתו הגבוה והנפלאה והנוראה מאד מאד, בפרט אחר הסתלקותו זה שנים רבות, וישתדל ביותר בטובת ותיקון נפשות השפלות והירודות מאד באופן שיזכו גם המה לשוב בתשובה שלימה ולהתקרב אליו יתברך, והעבודה הזאת הוא ממש בבחינת שמגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט בשביל לעשות רצונו יתברך, ועל ידי זה זוכה גם עכשיו בכל פעם ביותר להעלות המשפט מתהום רבה, ולברר בירורים נפלאים ונוראים מאד עד שעל ידי זה יתתקנו כולם וכמו שדרשו רז"ל סוכה י"ד לענין קברו של משה, ויתן את רשעים קברו וכו' ואת פושעים נמנה וכו' תחת אשר הערה את נפשו למות וכו' ולפושעים יפגיע (ישעיה נ"ג), שביקש בעד פושעי ישראל שיחזרו בתשובה, וכבר נתבאר מזה קצת לעיל במה שביארנו בלקוטי א' סימן רט"ו

ובזה תבין קצת מה שמבואר במ"א (עיין חיי מוהר"ן, נסיעתו וישיבתו באומין, סימן ז' ח') שאמר סמוך להסתלקותו, כמה קדושת השם היו כאן (כי גם קדושת השם הוא בבחינה זו שמסרו גופם למלכות בשביל לברר בירורים וכו' כמבואר בכתבי האריז"ל בענין עשרה הרוגי מלוכה וכו'), כמה משפטים יש כאן וכו', היינו שנפל המשפט בתהום רבה בהריגת הקדושים כאלה ותינוקות של בית רבן שלא טעמו טעם חטא על ידי עכו"ם רוצחים כאלה וכו', שעל זה נאמר (תהלים ל"ו) ומשפטיך תהום רבה, והוא ז"ל עוסק אחרי הסתלקותו בתיקון ענין זה, ובזה תלוי תיקון נפשות ישראל גם בחיים חיותם על ידי זה שממשיך בחינת תיקון המשפט כמובן במאמר זה הנ"ל:

וכלל הדברים האלה הוא, שבכאן אות ט"ו עוסק רבינו ז"ל לבאר מענין התיקונים הגדולים שנעשים על ידי הרבי אמתי עם התלמידים, ומענין תיקון האמונה שנעשה על ידי לימוד הישיבה הקדושה הזאת, ומענין הגרים ומענין תיקון המוח שנעשה על ידי זה ועיקר זמן הקיבוץ הוא בראש השנה, ושעל ידי זה נתתקן בחינת החותם דקדושה שזה בחינת תיקון הברית ותיקון המוחין בחינת תפילין וכו', ואחר כך מתחיל לדבר מענין שכשנתתקן המוח בבחינת משה בחינת תפילין אזי גם בבחינת ההסתלקות משה וכו' אזי גם הרשימה שנשאר שהוא בחינת שינה היא טובה גם כן מאד בבחינת (קהלת ה) מתוקה שנת העובד ראשי תיבות משה וכו' (וכבר ידוע מה שדרשו רז"ל (מדרש קהלת שם) פסוק זה על ענין הצדיק לאחר הסתלקותו שאז הוא בבחינת שינה וכו'), מתוקה דייקא בחינת מיין מתיקין בחינת תיקון הברית וכו', ושצריכין דייקא לסלק את המוח, כי צריכין להשליך כל החכמות ולעבוד את ה' בפשיטות וכו' ועל ידי זה זוכה וכו' ולהמשיך בחינת תיקון המשפט וכו' ומסיים נמצא שעל ידי רבי אמת עם תלמידים נעשין ונתתקנין כל הבחינות הנ"ל

ולפי פשוטו רוצה לומר, שהתיקונים אלו נעשין על ידי קיבוץ התלמידים אל הישיבה של הרבי האמתי בחיים חיותו, בפרט בראש השנה שאז עיקר זמן הקיבוץ וכו' כמבואר בפנים ולעניות דעתי רומז בזה גם על ענין קיבוץ הקדוש שמתקבצין ומתאספין אליו על ראש השנה גם עכשיו אחר הסתלקותו, וקודם ראש השנה משתטחין על קברו הקדוש ומרבין בתפלות ותחנונים כל אחד כפי ענינו, והעיקר לזכות לתשובה שלימה ולתיקון האמונה ולתיקון הברית ולתיקון המוחין וכו' ואחר כך מתפללין באגודה אחת בבית המדרש הקדוש הנקרא על שמו ז"ל, בוודאי נעשין על ידי זה גם כן כל התיקונים הקדושים המבוארים במאמר זה הנ"ל וביתר שאת, כי (חולין ז:) גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם ואפילו משה רבינו ע"ה השיג אחר הסתלקותו מה שלא השיג בחייו וכמו שאמרו רז"ל (עיין בליקוטי הש"ס להאריז"ל מסכת ברכות על מאמר רז"ל (סוף ברכות) תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר (תהלים פ"ד) ילכו מחיל אל חיל הענין כי בעולם שלאחר המיתה תלמידי חכמים עוסקין בתורה ועולין ממדריגה למדריגה ומישיבה לישיבה, כי אפילו משה רבינו ע"ה בכל יום ויום עולה ומשיג יותר, כי כמו שהשם יתברך אין לו סוף כך תורתו אין לה סוף וכו'), ולא מיבעיא תיקון האמונה שבוודאי נתתקן גם עכשיו על ידי קיבוץ התלמידים, שעל ידי זה נתקבצין ונתלקטין חלקי האמונה, כי כל הקיבוץ הוא רק על ידי נקודת האמונה המושרשת בכל אחד כפי בחינתו, וכמבואר בפנים שהרב האמת הוא משגיח על כל חלקי האמונה של כל אחד ואחד לקבצם ולהעלותם בבחינת (תהלים ק"א) עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי וכו' כי ידוע שכל עסקו של רבינו ז"ל גם בחיים חיותו, היה העיקר להכניס מדת האמונה הקדושה בישראל לגדלה ולהשלימה בבחינת (תהלים ל"ז) ורעה אמונה כמבואר במאמר חותם בתוך חותם בליקוטי הראשון סימן כ"ב עיין שם, וכמובן בכמה מאמרים ממאמריו ז"ל, וכאשר נשמע מפיו הקדוש בעל פה גם כן הרבה מענין זה וכמבואר במקום אחר וביותר עוסק בזה גם עכשיו אחר הסתלקותו ז"ל וכמובן בסימן רט"ו הנ"ל

ואפשר שזה בחינת שכן ארץ ורעה אמונה, כי הצדיק הגדול אחר ששוכן בארץ ובעפר שמרמזת על מדת האמונה בחינת (תקוני זוהר ק"כ:) עפר מאנא דכלהו המבואר במאמר זה אות א' ובאות ט"ו, אז דייקא עוסק ביותר לתקן מדת האמונה אצל כלל ישראל לגדלה ולהשלימה נמצא שבחינת תיקון האמונה נמשך גם על ידי הקיבוץ של עכשיו, בפרט על ידי שבאין על קברו וצועקין מעומק הלב בבחינת (תהלים ק"ל) ממעמקים קראתיך וכו', שעל ידי זה נתגדל האמונה בבחינת (ישעיה כ"ה) אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן המבואר באות ב' בפנים:

כי עכשיו בוודאי אין עצה ואין חכמה ואין תבונה כי אם לצעוק אל השם יתברך מעומק הלב בבחינת (איכה ב) צעק לבם אל ה' המבואר שם, ועל ידי קיבוץ חלקי האמונה נעשין גרים בכח או בפועל, כמו שגם בימינו אלה נתגיירו גרים הרבה הן במדינתנו והן במדינות אחרות כידוע, בפרט מי יודע כמה גרים נעשו בכח כמבואר באות ד', אף גם בחינת תיקון המוחין בוודאי נמשך גם עכשיו ביתר שאת על ידי הקיבוץ, כי כבר מבואר במאמר זה שעיקר תיקון המוחין הוא על ידי תיקון הברית, היינו על ידי שמעלין מבחינת החתים בשרו וכו' לבחינת חותם דקדושה בחינת מוחין תפילין וכו', והלא עיקר הקיבוץ עכשיו הוא בשביל לבוא ולהתפלל על קברו וכו', שזה בחינת תיקון הברית כאשר הבטיחנו בחייו ז"ל, וזה ממש בחינת התיקון של (ירמיה ט"ו) אם תוציא יקר מזולל המבואר באות י"ד, עד שנעשה על ידי זה בחינת מוחין תפילין שנקראים יקר כמבואר באות ז', ובוודאי על ידי זה נמשך בחינת התנוצצות המוחין כל אחד לפי בחינתו וזה בחינת מה שמוח התלמידים נתחדש ונתתקן על ידי הרב (גם מוח הרב נתחדש על ידי התלמידים אפשר שבחינה זו גם כן נעשה גם עכשיו, כי על ידי שמוריד את עצמו אלינו לעסוק בתיקוני נפשותינו, על ידי זה בא גם הוא להשגה גדולה ונוראה ביותר כנ"ל, ואז יכול להשלים תיקון נפשותינו ביותר וכן מבואר גם בליקוטי הלכות בכמה מקומות, אך אין לנו עסק בענינים גבוהים ונוראים כאלה)

וכן תיקון החמשה חושים שבמוח נעשה גם עכשיו, כי חוש הריח שנתתקן על ידי היגיעות וטירחות שיש לכל אחד, וכן חוש המישוש שנתתקן על ידי ההוצאות שיש לכל אחד לבוא אל הרב זה בוודאי נעשה גם עכשיו, אף גם חוש הראיה והשמיעה והטעם נתתקן גם עכשיו על ידי שמסתכלין על ציונו הקדוש ועל כלל הקיבוץ הקדוש המתאספין ומתקבצין אליו והכל בכחו וזכותו הקדושה ז"ל, ובכל אחד מהקיבוץ בוודאי יש איזה בחינת הארה ונקודה הקדושה מה שקיבל על ידי התקרבותו אליו ז"ל, ועל ידי שנכלל גם כן בהקיבוץ הקדוש הזה נמצא שזה גם כן בכלל (ישעיה ל) והיו עיניך רואות את מוריך, בפרט שכבר מבואר בדבריו ז"ל בליקוטי הראשון בסימן קצ"ב ובסימן ר"ל שעל ידי שמקבל חכמת רבו ודברי אמת שלו על ידי זה הוא מקבל בחינת פניו ועיין גם בסימן קנ"ג מענין קבלת פני תלמיד חכם, שתלמיד הגון כראוי זוכה לקבל פני הרב היינו שיתראה בתוכו פני הרב וכו', וכבר מבואר מזה במקום אחר גם כן וכן חוש השמיעה שנתתקן על ידי שכל אחד שומע המוסר של הרב זה שייך עכשיו גם כן, דעל ידי ששומע ההתעוררות הגדול והקולות והצעקות והבכיות הגדולות מעומק הלב שיש אז בין כלל הקיבוץ שאין צריכין מוסר גדול מזה, כי מתפעל נפש הרואה והשומע גם מרחוק כידוע וכן חוש הטעם מה שכל אחד טועם מתיקות וכו', זה בוודאי שייך גם עכשיו, כי אז כל אחד טועם מתיקות טעם הזכות הקדוש שזכה להתקרב אליו ז"ל ולהכלל בכלל הקיבוץ הקדוש שלו, עד שכל אחד נותן הודאה על חלקו ואומר בפה מלא (תהלים ט"ז) חבלים נפלו לי בנעימים וכו', בפרט כי כבר מבואר באות ט"ו הנ"ל שגם אצל הצדיק הגדול הבעל מוחין ובעל השגה אמיתית אף על פי כן הוא מסלק כל חכמתו והשגתו ועובד את ה' בפשיטות וכו' ועל ידי זה דייקא זוכה להשגות גבוהות מאד וכו'

ומזה מובן ממילא כי אדרבא דייקא עכשיו שאין אנו זוכין לראות את מורנו בעיני אדם ממש, וכן לשמוע מוסר מפיו הקדוש ולטעום מתיקות אמרי נועם שלו בפועל ממש בשעת הקיבוץ כמו שהיה בחיים חיותו ז"ל, ואף על פי כן מתקבצין אליו ונשענין על זכותו הקדושה, וכל אחד צועק מעומק לבבו בתמימות ובפשיטות גדול לזכות לשוב אל ה' ולהתקרב אליו יתברך באמת והחולקים רואים את כל זה ותמהים ושואלים וחורקין שיניהם מאד על ענין הקיבוץ הזה בכל שנה ושנה ביגיעות וטירחות גדולות כל כך ומה אתם רואים ומה אתם שומעים וכו', ואי אפשר להשיב להם שום תשובה נוצחת כלל, כי ענין זה הוא רק כל חד כפום מה דמשער בלביה יודע ומרגיש גודל קדושת הענין הזה, וגודל הפעולה הקדושה והתועלת הגדול שמגיע על ידי זה לכל אחד מהקיבוץ הזה נמצא שהעבודה הזאת היא עבודה פשוטה ותמימה שצריכין לסלק כל החכמות ולעבוד את ה' בתמימות ולעשות גם דברים הנראים כשגעון ממש בעיני העולם, והכל בשביל אהבתו ועבודתו יתברך בבחינת (משלי ה) באהבתה תשגה תמיד המבואר שם באות ט"ו הנ"ל, ועל ידי זה דייקא זוכה כל אחד לפי בחינתו להשיג מה שהוא למעלה מבחינת המוחין שלו, שזה עיקר תכלית שלימות תיקון המוחין כנ"ל נמצא שגם עכשיו זוכין על ידי הקיבוץ הנ"ל לקבל גם בחינת תיקון המוחין, וכן כל התיקונים המבוארים בפנים כנ"ל:

והנה רבינו ז"ל בשנת תקס"ט סמוך לפסח ואיני יודע אם לפניו או לאחריו גילה ענין הנורא של העשרה קפיטיל תהלים בפרטיות שהם תיקון למקרה לילה חס ושלום ואז אמר שכמה וכמה צדיקים גדולים שרצו לעמוד על ענין זה וכו' וקצתם לא ידעו כלל מה הוא ענין זה וקצתם התחילו לידע קצת וכו' כמבואר בהשיחות (שבסוף סיפורי מעשיות) סימן קמ"א ואחר כך בראש השנה תק"ע אמר רבינו ז"ל מאמר זה הנ"ל, ובו מבואר הרבה מענין זה ואולי גם זה נוגע להשיחה הזאת רוצה לומר של היוד קפיטיל הנ"ל, ואז בשעה שגילה ענין התיקון הנ"ל אמר שגם כי ימלאו ימיו אזי אחר הסתלקותו מי שיבוא על קברו ויאמר שם אלו היו"ד קפיטל תהלים ויתן פרוטה לצדקה וכו' אזי אתאמץ ואשתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו וכו' כמבואר בשיחה הנ"ל:

והנה אחר ראש השנה הנ"ל בין כסא לעשור סיפר רבינו ז"ל ממה שחלם לו על איש אחד וכו' שנפטר ושאל אותו מדוע לא היה אצלו ז"ל על ראש השנה, והשיב לו שכבר נפטר לעולמו ואמר לו רבינו ז"ל ואם האדם נפטר אינו רשאי לבוא על ראש השנה ושתק ומחמת שכמה בני אדם דיברו עם רבינו ז"ל מאמונה כנ"ל דיבר עמו גם כן רבינו ז"ל מזה וכו', והגביה עצמו האיש הנ"ל עד החמה וכו', והיה לרבינו ז"ל רחמנות גדול עליו וכו' והכלל שצריך להתחזק מאד בהאמונה ולא יוכלו להטעותו שם בשום אופן וכו' כמבואר כל זאת בחיי מוהר"נ ז"ל ולעניות דעתי יש לסיפור זה גם כן איזה שייכות למה שמבואר במאמר הנ"ל באות ט' מענין (תהלים מ"ט) אדם ביקר בל ילין וכו', שצריכין לזכך המוחין כל כך עד שגם לאחר שנסתלקין המוחין בבחינת שינה ולא נשאר רק הכח המדמה ובחינת הרשימו של המוחין יהיה גם זה בבחינת חלום על ידי מלאך ולא חלום על ידי שד רחמנא ליצלן וכן באות ט"ו לענין התיקונים שנעשין על ידי רבי אמתי עם תלמידים וכו', מדבר גם כן מזה שזה בחינת מתוקה שנת העובד וכו' והגם שכאן מדבר מבחינת הסתלקות המוחין בחיים חיותם בבחינת שינה, אף על פי כן נראה מהסיפור הנ"ל שזה שייך גם לאחר הסתלקות האדם ממש, כי אם אינו זוכה אזי יכולין להטעותו אחר כך ביותר בבחינת חלום על ידי שד, שזה בחינת העונש של עולם התוהו רחמנא ליצלן כידוע ואם הוא זוכה והמוחין שלו זכים, אזי זוכה לאחר הסתלקותו להשגה יתירה ביותר כנ"ל: