אות ד

ובזה מובן ביותר מה שכל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים מן העולם כנ"ל, היינו כי יש שם עיקר התגלות ענין זה, שבחינת עולם הזה מקושר ומחובר באחדות אחד עם בחינת עולם הבא, כי השם יתברך שהוא למעלה מהכל צמצם את עצמו כביכול והשרה שכינתו למטה בבית המקדש שהיה בעולם הזה הגשמי וכן הקרבנות מדברים גשמיים עלו לריח ניחוח לה' וסילוקא דקרבנות עד אין סוף כמובא בזוהר הקדוש נמצא מבואר להדיא כי הכל מקושר באחדות אחד, על כן היו אומרים מן העולם (ועל כן בבית המקדש ניתן רשות לזכיר את השם המפורש בבחינת (שמות כ) בכל מקום אשר אזכיר את שמי וכו' כמו שאמרו רז"ל (סוטה ל"ח) ומובא בפירש"י שם, שזה בחינת עולם הבא שאז בשם שהוא נכתב הוא נקרא כמו שאמרו רז"ל ברכות פרק ט), משקלקלו המינים ואמרו אין עולם אלא אחד, שכפרו לגמרי בעולם הבא שהוא פנימי ורוחני ואמרו שאין רק גשמיות העולם הזה, על כן התקינו לומר מן העולם ועד העולם וכו' היינו שאף על פי שהם נראין כשתי עולמות, כל זאת בשביל כח הבחירה, אבל באמת עולם הזה אינו נחשב לכלום כנגד עולם הבא, כי ממה נפשך אם מפרידים אותו חס ושלום לגמרי מעולם הבא אזי בוודאי אינו נחשב לכלום רק אדרבא הוא עיקר הגיהנם וכו', ואי אפשר לכנותו בשם עולם כלל (כי טוב לו שלא נברא וכו'), ועיקר שם עולם הזה באמת הוא כשהוא מקושר ומחובר בעולם הבא, ואז באתר דאית דכר נוקבא לא אדכר תמן, כי אז הוא כלול באחדות אחד עם העולם הבא (ועיין בזוהר הקדוש בהקדמה דף א: בענין (ישעיה מ) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וכו' אתחברו אתוון אלין באלין ואתעביד אלקים וכו' עיי"ש ושייך גם כן לענינינו)