אות ה

ובזה מובן גם כן סמיכות המשנה שאמרו שם תיכף והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם, ופירש הר"ב ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של מקום בשביל כבוד הבריות להמציא שם שמים עליו וכו' היינו כי כל זאת היה שייך לפי סברת האומרים שהעולם הזה עם כל הנבראים שבו הם דבר בפני עצמו, אבל לפי האמת שגם בעולם הזה מלובש בו רגלי הקדושה, והשם יתברך מצמצם את עצמו מאין סוף עד אין תכלית ומזמין לכל אדם מחשבה דיבור ומעשה לפי האדם ולפי המקום ולפי הזמן, ומלביש לו בזה רמזים להתקרב לעבודתו יתברך כמבואר במאמר ויהי מקץ סימן נ"ד הנ"ל, וצריך האדם להעמיק מחשבתו בזה להבין הרמזים הנ"ל, וזה עיקר בחינת לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי בפרטיות כמבואר שם במאמר הנ"ל אם כן אדרבא כשפוגע בחבירו ושואל בשלומו, צריך דייקא להזכיר שמו יתברך, בכדי להודיע כי הכל מקושר בשמו יתברך ואדרבא זהו כבודו יתברך, כי דייקא מלא כל הארץ כבודו, כמובן במאמר כי מרחמם ינהגם בלק"ת סימן ז' ועל כן למדו דבר זה מבועז שאמר לקוצרים ה' עמכם (רות ב), היינו שהודיע להם שגם העוסקים במלאכתם צריכין להיות מקושרים ודביקים בהשם יתברך כי הוא עמכם ומלא כל הארץ כבודו