סימן י״ט - מאמר תפלה לחבקוק

מאמר זה נאמר שנת תקס"ד בשבועות שחל אז ביום ד' וה':

שם במאמר זה אות ג', חיות אש ממללות חיות אש בחינת חוה אשה (רוצה לומר, כי נקראת חוה כי היתה אם כל חי) היינו בחינת לשון הקודש רוצה לומר כי לשון הקודש הוא בחינת חוה אשה כנ"ל עוד יש לומר כי ידוע כי גדר האדם שהוא חי מדבר הוא כנגד יסוד האש, ועל כן הדיבור השלם שהוא לשוןהקודש הוא בחינת חיות אש ממללות כפשוטו, ועל ידו מתמלל ומשתבר אש המדורה של שבעים כוכבים, שזה בחינת (תהלים קמ) ימוטו עליהם גחלים באש המבואר לקמן באות ה"א:

שם באות הנ"ל, ענין שלימות לשון הקודש עיין קיצור ליקוטי מוהר"ן ובליקוטי עצות דיבור אות ג' שפירש דרוצה לומר שישמור את הלשון והדיבור שלא לפגום אותו בדיבורים פגומים חס ושלום של דברים בטלים ולשון הרע ושקרים וכיוצא, רק אדרבא לקדש את הדיבור בדיבורים קדושים של תורה ותפלה וגם התפלה שמתפלל בינו לבין קונו ומפרש שיחתו לפניו יתברך בלשון אשכנ"ז שאנו מדברים בו, גם זה בכלל שלימות לשון הקודש יחשב

(אמר המחבר, בפרט לפי המבואר כאן שעיקר עשייה ותיקון של לשון הקודש תלוי ביראת ה' היא אוצרו, שזה זוכין ביותר על ידי שמרבין בתפלה ותחנונים ושיחה לפניו יתברך, בבחינת (תהלים קמ"ב) אשפוך לפניו שיחי, ודייקא בלשון שמדברים בו שעל ידי זה נתעורר לבו ביותר וכמבואר במקום אחר ועיין לעיל במאמר אור הגנוז סי' ט"ו שעל ידי משפט שהוא בחינת השיחה הנ"ל זוכין ליראת ה'):

שם, ושם יוסף על שם וכו' בבחינת (בראשית ל) אסף אלקים את חרפתי עיין רשב"ם שפירש שנקרא יוסף על שם אסף אלקים וכו', רק שהוסיפה גם היוד של יוסף על שם יוסף ה' לי בן אחר ועיין תרגום יונתן שם כבש ה' יתברך חיסודי וכדין עתיד יהושע בריה דיוסף למיכנש ית חיסודא דמצראי מעל בני ישראל ולמיגזר יתהום מעיברא לירדנא (רוצה לומר כשמל את ישראל בגלגל שנאמר היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם) מבואר ממש לענינינו וכן לענין כי פי המדבר אליכם הנ"ל בפנים, עיין רש"י שם והנה עיניכם רואות בכבודי ושאני אחיכם שאני מהול ככם, ועוד כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש מבואר כל הענין כי לשון הקודש ותיקון הברית שזה בחינת מצוות מילה תלוים זה בזה ועל ידי זה בא כבוד:

שם, ונחש שהוא הרע הכולל הנ"ל כשאין שלימות בלשון הקודש אזי הוא הולך ושולט על לשון הקודש וכו' בזה מבאר סוד הנחש שהוא בחינת הרע של שבעים לשון בחינת שלש קליפות הטמאות לגמרי, והוא בחינת אשת כסילות שהלך ופיתה את חוה שהיא בחינת אשה חכמה לשון הקודש, על ידי שהכשילה באכילת עץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת לשון תרגום שמעורב טוב ורע שהוא בחינת קליפות נוגה, שלפעמים עולה ונכללת בקדושה ולפעמים להיפוך חס וחלילה, והוא בחינת אשה משכלת שהיא בחינת ממוצע בין האשת כסילות ובין האשה חכמה הנ"ל כי משכיל כשהוא בשין שמאלית הוא מלשון משכיל וחכם, ובשין ימנית הוא בחינת משכל חס ושלום, כמו כן הבחינה הנ"ל לפעמים נכללת בקדושה ולפעמים להיפוך חס ושלום ועיקר שלימות הבנין של לשון הקודש הוא על ידי שמעלה הטוב שבתרגום ללשון הקודש ומפיל את הרע שבו, שעל ידי זה נופלין כל העין לשון, בבחינת לשון נופל על לשון כמבואר בפנים:

שם באות ה"א, שהוא הרוח סערה הרוח שטות וכו' כי הרוח סערה היא הראשונה משלש קליפות הטמאות, כמו שכתוב ביחזקאל א' וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת (הם שלש קליפות הטמאות לגמרי כידוע) ונוגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש ועיין זוהר ויקהל דף ר"ג ובמקדש מלך שם:

שם באות וא"ו, וזה ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר וכו' נראה לפי עניות דעתי לפרש סמיכות הענין, כי אז התפלל משה על חטא המרגלים שהוציאו דבה על ארץ ישראל ובזה פגמו בהדיבור של לשון הקודש בפרט, כי ארץ ישראל מקושר גם כן לבחינת לשון הקודש ולתיקון הברית ששניהם תלוים זה בזה וזהו שאמר להם יהושע בגלגל שאי אפשר להם לירש את הארץ עד שימולו את עצמן, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (ילקוט שמעוני יהושע ה') על פסוק (יהושע ה) וזה הדבר אשר מל יהושע וכו' דבר דיבר להם וכן מבואר בכמה מקומות בזוהר הקדוש, שארץ ישראל הוא בחינה אחת עם בחינת תיקון הברית, שהוא בחינת שלימות לשון הקודש כנ"ל ועל כן כשבחר בנו מכל העמים ורוממנו מכל לשון, נתן לנו גם כן קדושת ארץ ישראל ששם משכן השכינה, שזה בחינת לשון קודש רוח הקודש, ועל כן אמרו רז"ל שעיקר רוח הקודש הוא בארץ ישראל ועיין בזוהר הקדוש שמות דף קנ"ב שבמקום הבית המקדש ששם מקור קדושת ארץ ישראל, שם מאירין כל האותיות שבאלף בית (שהם בחינת לשון הקודש), ועל כן כשדיברו המרגלים לשון הרע על ארץ ישראל בזה פגמו מאוד בבחינת לשון הקודש וכשהתפלל משה לתקן זאת אמר (במדבר י"ד) ועתה יגדל נא כח ה' וכו' בכדי שעל ידי זה יתתקן הדבר וזהו שאמרו רז"ל סנהדרין קי"א שבשעה ששמע משה ארך אפים לרשעים לא היה מסכים לזה וכו', ועל כן אמר עכשיו ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר, ארך אפים אף לרשעים כי באמת עיקר האריכת אפים לרשעים הוא רק בשביל זה, אולי יחזרו בתשובה או שיצאו מהם בנים הגונים, וזה עיקר שלימות הקדושה בחינת לשון הקודש כשמעלין לתוכה גם הטוב שבתרגום וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (ברכות ל"ד:) במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, כי צדיקים גמורים הם בחינת לשון הקודש בעצמו, ובעלי תשובה הם בחינת עליית הטוב שבנוגה ללשון הקודש שזה עיקר שלימותו ועל כן עכשיו בשעת חטא המרגלים התפלל משה שיאריך אפו אף לרשעים שעל ידי זה נשלם כח ה' של לשון הקודש ביותר כנ"ל:

וזהו גם כן מה שאמרו רז"ל שבת פ"ט, בשעה שעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שהוא קושר כתרים לאותיות, אמר לו הקדוש ברוך הוא וכו' היה לך לעזרני, מיד אמר ועתה יגדל נא כח ה' וכו' ובמנחות דף כ"ט אמרו רז"ל ששאל אז משה עליו השלום להקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מי מעכב על ידך, אמר לו הקדוש ברוך הוא עתיד וכו' ועקיבא בן יוסף שמו והוא ידרוש על כל קוץ וקוץ וכל הנ"ל מכוון לענינינו היטב, כי כמו שכל העולם נברא מחוסר תיקון, מחמת שאין שלימות ללשון הקודש שבא מלמעלה רק כשמעלין בזה העולם הטוב שבתרגום, ועל כן גמר תיקון כל הדברים הוא על ידי בני אדם שבזה העולם דייקא כמו כן כלליות התורה שהיא בחינת לשון הקודש, עיקר שלימותה גם כן רק על ידי הדרשות של החכמים שבזה העולם דייקא ועל כן היה הקדוש ברוך הוא קושר כתרים לאותיות, ולא כתב הכל בפירוש רק הניחן על גמר התיקון על ידי הדרשות של ר' עקיבא דייקא, וזהו בעצמו גם כן הענין שאמר הקדוש ברוך הוא למשה היה לך לעזרני, היינו כפשוטו לברך אותו כביכול בשעת כתיבת התורה, כי עיקר השלימות על ידי זה העולם דייקא, ומיד אמר ועתה יגדל נא כח ה' היינו שבאמת אמר זה בשעה שהתפלל על חטא המרגלים, אבל הטענה היתה כאשר דברת לאמר, רוצה לומר שרמזת אז שעיקר השלימות תלוי בזה העולם דייקא, כי צריכין להעלות גם הטוב שבתרגום ללשון הקודש, שזה נעשה בזה העולם דייקא, וכפי ענין זה ראוי שתאריך אפך גם להם כנ"ל נמצא כי פשוטו של מקרא ודרשות חז"ל בזה הכל הולך אל מקום אחד כפי מה שרימז לנו רבינו ז"ל בפסוק זה כנ"ל:

והנה מה שכתב רבינו ז"ל שנתעוררין ונתגדלין הכח של האותיות וכו' רוצה לומר כ"ח אתוון דמעשה בראשית וגם בפסוק זה ועתה יגדל נא וכו' יש כ"ח אתוון (ועיין לק"ת להאריז"ל ד"פ פ' שלח), ובזה יש סמיכות למה שכתוב בהגהת רמ"א סימן נ"ו, ושורש הדבר מהקדמת תיקוני הזהר דף י"ג לאמר בשעת אמירת הקדיש ועתה יגדל נא כח ה', כי הקדיש נתקן בלשון תרגום והוא שבח גדול ונורא מאוד, שזה בחינת עליית הטוב שבתרגום ללשון הקודש, שזה בחינת ועתה יגדל נא כח ה' וכו' כמבואר כאן אך מובא בשם האריז"ל שלא היה נוהג לאמרו, ועיין בכוונות האריז"ל מענין כ"ח תיבות וכ"ח אתוון שיש בקדיש וכו':

שם בסוף המאמר, ובין שומע מפי חכם ללומד בספר יש חילוק גדול ביותר כי ספר הוא רק לזכרון וכו' והזכרון הוא בכח המדמה וכו' רוצה לומר ומדמה הוא בחינת תרדימה בחינת תרגום כידוע, ועל כן דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב ויש דברים בגו וכו' רוצה לומר כי פסוק זה כתב זאת זכרון בספר נאמר על מלחמות עמלק שנאמר בו (דברים כ"ה) אשר קרך בדרך, שהרוח סערה יונק מלשון הקודש על ידי בחינת תרדמה בחינת תרגום כמבואר באות ה"א, ותרגום הוא בחינת כתב כנ"ל וגם כי יש להבין עוד כי התורה שבכתב שהיא עיקר לשון הקודש נכתבה בכתב דייקא, ותרגום נאמר בעל פה דייקא וכן רוב התורה שבעל פה הוא בלשון תרגום, אך יש דברים בגו (ועי' בלקוטי הלכות הלכות תפלת ערבית הלכה ב'):