סימן כ - ט׳ תיקונין

מאמר זה נאמר בר"ה שנת תקס"ה, ור"ה חל אז ביום חמישי וששי ונאמרה בין השמשות כדרכו תמיד, דהיינו סמוך לתחלת הלילה השייך ליום ב' דראש השנה וכבר חשך היום, ואני ישבתי סמוך מאוד אליו ז"ל והסתכלתי בו וראיתי שבשעה שהתחיל המאמר אז אמר התיבות ט' תיקונין יקירין איתמסרו לדיקנא בכחות גדולות מאוד מאוד, עד מיצוי הנפש ובאימה ויראה ורתת וזיע אשר אי אפשר לשער ותפס את זקנו אז כמה פעמים בכחות גדולות וכו' ואי אפשר לצייר זאת בכתב וכו' עיין פנים ואז התחיל בהתחלת התורה תיכף לדבר מארץ ישראל, ואמר בזה הלשון מי שרוצה להיות יהודי דהיינו לילך מדרגא לדרגא אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל כשמנצחין המלחמה אז נקראין איש מלחמה, כי קודם שמנצחין המלחמה אז אל יתהלל חוגר כמפתח, רק כשמנצחין המלחמה אז הוא איש מלחמה ואחר כך התחיל לדבר מהנשמה ונתלהב מאוד, והרים קולו ואמר יש נשמה וכו' כנדפס בספר בסימן זה הנ"ל, רק שבכתיבתו התחיל תיכף מהנשמה אבל באמירתו התחיל מארץ ישראל כנ"ל ואחר שגמר התורה הנ"ל אחר כך בעת השיחה, שאלתי אותו מה כוונתו בזה שאמר על ארץ ישראל שהיא גדולה כל כך ושזה עיקר נצחון המלחמה, וגער בי וענה ואמר, כוונתי ארץ ישראל הזאת בפשיטות עם אלו הבתים והדירות ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: איך מיין טאקי דאס ארץ ישראל מיט דיא שטיבער מיט דיא הייזער, כלומר שכל כוונתו במה שהאריך במעלת ארץ ישראל כוונתו כפשוטו על ארץ ישראל הזאת שבני ישראל נוסעים לשם, שרצונו שכל איש ישראל כל מי שרוצה להיות איש ישראל באמת כנ"ל יסע לארץ ישראל, ואף על פי שיש לו מניעות רבות על זה ישבר כל המניעות וילך לשם, כי זה עיקר נצחון המלחמה כשזוכין לבוא לארץ ישראל וכנ"ל וכו' עי' פנים עוד מענין מה שהיה בעת שנתן המאמר הזה להעתיקו וכו' מענין היאר צייט של אמו ז"ל וכו' ע"ש (כל המבואר לעיל הועתק מספר חיי מוהר"ן):

במאמר זה הנ"ל ומי שרוצה להמשיך ביאורי התורה רוצה לומר עכשיו אחר שנסתלק הנשמה הנ"ל ונסתלקו ביאורי התורה הנמשכין על ידה, על כן מי שרוצה להמשיך עכשיו ביאורי התורה צריך מתחלה להמשיך לעצמו דיבורים חמים וכו' כמבואר בפנים וכן מבואר בסוף המאמר כל מה דאתטמר וכו' אשתכח, פירוש אשתכח עכשיו על ידי הזקן הזה כל מה שהיה משתכח על ידי נשמה שנסתלק וכו':

שם והדיבור נמשך מלב העליון וכו' עיין באות ה' שהשכינה היא בחינת לב הנ"ל:

שם באות ד' ובאות ה"א, וזה (תהלים ק"י) מטה עוזך ישלח ה' מציון וכו' עיין ילקוט שמעוני פרשה חוקת בשם מדרש ילמדנו, קח את המטה זהו שאמר הכתוב מטה עוזך ישלח ה' מציון וכו' דבר אחר קח את המטה זהו שאמר הפסוק (משלי כ"ב) אולת קשורה בלב נער אלו ישראל וכו' שבט מוסר ירחיקנה ממנו לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה מרדות הם צריכין בכדי להכניע הרע שבעדה ועיין רשב"ם שפירש גם כן כעין זה:

שם באות יו"ד, אעברה נא בארצך וכו' כדי שיוכלו לילך בדרך המלך מלכו של עולם וכו' נראה לעניות דעתי שרומז בכאן מה שכתבנו לעיל שבשעת אמירת התורה הנ"ל התחיל לדבר מארץ ישראל, ואמר מי שרוצה להיות יהודי דהיינו לילך מדרגא לדרגא אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל וזהו שרמזו גם בכאן שאמרו שאין רצונינו בתענוגי עולם הזה וכו' אלא רצונינו דרך המלך נלך וכו' לילך בדרך המלך מלכו של עולם, היינו כנ"ל לילך ממדריגה למדריגה בעבודת ה' ועיין בזוהר לך לך ד' פ' ע"א וכדין אתעטר אברהם מדרגא לדרגא עד דסליק לדרגיה וכו' כיון דאתעטר אברהם בדרגוי בארעא קדישא וכו' ועיין פרשה ויצא ק"נ: ושבתי בשלום אל בית אבי דתמן הוא ארעא קדישא תמן אשתלים וכו' באתר דא אסלק מדרגא דא לדרגא אחרא כדקא יאות ותמן אפלח פולחניה מכוון לענינינו:

שם בפירוש המאמר ספרא דצניעותא נימין על נימין מקמי פתחי דאודנין עד רישא דפומא היינו קודם ששמעו אם יכולין לקבל פתחו פיהם ואמרו נעשה רוצה לומר כי עיקר הכח של המטה עוז של הצדיק שיש לו ממצוות וממעשים טובים שלו הוא על ידי הבחינת נעשה ונשמע שבהם, היינו מה שגם אלו המצוות שכל ישראל עושין ומקיימין כגון ציצית ותפילין וכיוצא, אבל הצדיק עושה אותם בהתלהבות ודביקות גדול ובתשוקה גדולה שזה בחינת נעשה ונשמע דקדמו פומיכו לאודניכו:

שם אשתכח מתחות תרין נוקבין (היינו נקבי החוטם שהוא בחינת תפלה), ארחא מלייא (בחינת יראה כי אין מחסור ליראיו) דלא איתחזיין (היינו השערות הנ"ל שהם בחינת המצוות ומעשים טובים אינן נראים שם כלל), היינו שהתפלה שלו היא עם יראה גדולה כל כך עד שאינם נראים אז כלל כח המצוות ומעשים טובים שלו בבחינת (משלי כ"ה) אל תתהדר לפני מלך רק ברוב עם הדרת מלך, שהוא בחינת התפלה שהוא בהתקשרות עם נפשות השומעים, שעל ידי זה ניתוסף קדושה יתרה למעלה בחינת ברוב עם הדרת מלך כנ"ל וזהו שאמר תיכף אחר כך תיקונא רביעאה עלעין אתחפיין וכו' בחינת התקשרות עם נשמותיהם וכו':

הנה לעיל מבואר מה שאמר רבינו ז"ל, שאי אפשר להיות איש יהודי דהיינו לילך מדרגא לדרגא כי אם על ידי ארץ ישראל ואמר אחר כך שכוונת דבריו כפשוטו ארץ ישראל זה הידוע לנו עם אלו הבתים והחצרות כנ"ל, ואם כן יש להבין איך הלך רבינו ז"ל בעצמו מדרגא לדרגא קודם שהיה בארץ ישראל (כידוע שגם אז היה חידוש גדול צדיק נפלא ונורא כמבואר במקום אחר), וכן עוד כמה צדיקים גדולים שלא יכלו לבוא לארץ ישראל כגון הבעש"ט ז"ל ועוד כמה כיוצא כידוע על כן נראה לעניות דעתי דיש לומר שבוודאי צריכין להיות בארץ ישראל זה ממש, אך קודם שזוכה להוציא מכח אל הפועל ענין זה, אז על כל פנים על ידי השתוקקות והגיעגועים והכיסופין שנכסף להיות בארץ ישראל נמשך עליו על ידי זה גם כן הארה מקדושת ארץ ישראל עד שזוכה על ידי זה גם כן לעלות מדרגא לדרגא בעבודת ה', אך הכיסופין צריכין להיות באמת לאמתו, דהיינו שבעת שמוצא שעת הכושר להוציא מחשבתו אל הפועל, אזי ישבר כל המניעות עד שיבוא בפועל ממש לארץ ישראל וזהו עיקר נצחון המלחמה כנ"ל אך קודם שזוכה לזה אז אף על פי כן על ידי הכיסופין האמתיים לבד נמשך עליו גם כן קדושת ארץ ישראל כנ"ל וסעד לדברינו אלה ממה שמבואר לקמן בסי' קנ"ה מאמר אריכת אפים שעל ידי ארץ ישראל זוכין לאריכת אפים ולבטל כל הכעס והעצבות וכו', וסיים שם וצריך כל אדם לבקש מהשם יתברך שיהיו לו כיסופין וגיעגועים לארץ ישראל וכו', וזהו שקודם קריאת שמע אנו מבקשים והוא יוליכנו קוממיות לארצנו וכו', עיין שם מבואר קצת כדברינו הנ"ל בפרט כפי מה ששמעתי מאחד מאנ"ש שאמר בדרך צחות על ענין הנ"ל שאמר רבינו ז"ל שאי אפשר לילך מדרגא לדרגא כי אם על ידי ארץ ישראל כנ"ל, היינו כי מבואר במאמר חותם בתוך חותם סימן כ"ב שכשרוצה לעלות ממדריגה למדריגה צריך להיות לו ירידה קודם העליה וכו' ע"ש, ועל כן צריך לזה קדושת ארץ ישראל שעל ידי זה זוכין לאריכת אפים כנ"ל ואז יוכל להתחזק ולעמוד על עמדו בעת הירידה עד שזוכה על ידי זה דייקא לתכלית העליה, ואם כנים דבריו בכוונת דברי רבינו ז"ל בוודאי יש סעד גדול לדברינו מסימן קנ"ה הנ"ל:

שם במאמר הנ"ל בסופו, גם קודם שאמר התורה הזאת סיפר איזה זמן מקודם מעשה נוראה שראה במקום שראה בהקיץ או בחלום, ואמר שהתורה טי"ת תיקונין הנ"ל הוא פירוש על המראה הנוראה הזאת שסיפר וכו':

אמר המחבר, הנני להעתיק לך את כל הנ"ל כפי אשר מבואר בספר חיי מוהר"ן וזה לשונו שם: מה שסיפר רבינו זצ"ל תחלת הקיץ שנת תקס"ד ענה ואמר אספר לכם מה שראיתי ותספרו לבניכם:

אחד היה שוכב על הארץ וסביבו היו יושבים עיגול וסביב העיגול עוד עיגול וסביב העיגול עוד עיגול וכן עוד כמה עיגולים, וסביב היו יושבים עוד כמה אנשים בלי סדר, ואותו שהיה יושב באמצע (כלומר שהיה יושב מוטה על צדו) היה עושה בשפתיו וכולם סביבו היו עושים בשפתותיהם אחריו ואחר כך ראיתי והנה איננו (אותו האמצעי) וכולם שהיו יושבים סביבו הפסיקו לעשות בשפתותיהם ושאלתי מה זה, והשיבו לי שנתקרר ונגוע ופסק מלדבר והפסיקו לדבר ואחר כך התחילו כולם לרוץ ורצתי אחריהם, וראיתי מרחוק שני פאלאצין היינו בנינים נאים ויפים מאוד, ושם היו יושבים שני שררות והם רצו לשם להשררות והתחילו לטעון עמהם למה התעיתם אותנו, ורצו להרגם וברחו השררות לחוץ וראיתים, והוטב בעיני מאוד מהות שלהם, ורצתי אחריהם וראיתי מרחוק אהל יפה וצעקו משם להשררות חזרו לאחוריכם ובקשתם כל הזכיות שיש לכם, ונטלתם בידכם ותלכו להנר התלוי שם ושם תפעלו כל מה שתרצו וחזרו לאחוריהם וקבלו הזכיות שלהם, והיה שם חבילות זכיות ורצו להנר ורצתי אחריהם, וראיתי נר (דלוק) תלוי באויר, ובאו השררות והשליכו הזכיות אל הנר ונפלו מהנר ניצוצות לתוך פיהם, והחזיר עצמו הנר ונעשה מהנר נהר, ושתו כולם מהנהר ונעשו בריות בקרבם, וכשפתחו לדבר יצאו מהם הבריות וראיתים רצים ושבים ואינם מין אדם ולא מין חיה רק בריות, ואחר כך התיעצו לחזור למקומם ואמרו איך נוכל לחזור למקומנו ענה אחד נשלח להאחד העומד שם ואוחז חרב בידו משמים לארץ ואמרו את מי נשלח, והתייעצו לשלוח להבריות, והלכו הבריות לשם ורצתי אחריהם וראיתי אותו מאוים עומד משמים לארץ וחרבו בידו משמים לארץ ולה כמה פיות, היינו פה אחד (היינו חד ובלשון אשכנז שארף) למיתה ופה אחד על עניות ופה אחד על חולשות, וכן כמה פיות על שאר עונשים והתחילו לבקש שזה זמן רב היו לנו יסורים ממך עתה היה לנו לעזר והבא אותנו למקומינו (ואמר איני יכול לעזור אתכם) ובקשו תן לנו הפה של מיתה ונהרוג אותם ולא רצה וביקשו פה אחר ולא רצה ליתן להם שום פה שקורין שארף וחזרו בתוך כך בא פקודה להרוג את השררות והסירו את ראשם, בתוך כך חזר המעשה כשהיה שהיה אחד שוכב על הארץ כנ"ל וסבבו עיגולים וכו' ורצו להשררות וכו' הכל כנ"ל רק עתה, ראיתי שהשררות לא השליכו הזכיות אל הנר רק לקחו את הזכיות והלכו אל הנר ושברו את לבם בתחנונים לפני הנר ונפלו ניצוצות מהנר לתוך פיהם ובקשו בתחנונים עוד ונעשה מהנר נהר וכו' ונעשו בריות בקרבם כנ"ל, ואמרו לי שאלו יחיו, כי הראשונים נתחייבו הריגה על שהשליכו הזכיות להנר ולא בקשו בתחנונים כמו אלו:

ולא ידעתי מה זה, ואמרו לי לך אל החדר הזה ויאמרו לך פירוש על זה והלכתי לשם, והיה יושב שם זקן אחד ושאלתי על זה, ותפס זקנו בידו ואמר לי הרי זקני הוא פירוש על המעשה ושאלתי איני יודע עדיין, ואמר לי לך אל החדר הזה ושם תמצא פירוש, והלכתי לשם וראיתי החדר ארוך ורחב עד אין קץ וכולו מלא כתבים ובכל מקום שפתחתי ראיתי פירוש על המעשה כל זה שמענו מפיו הק' פה אל פה ואמר שכל התורות שהוא אומר יש בהם רמזים מהמעשה הזאת, והתורה המתחלת טי"ת תיקונין יקירין אתמסרו לדיקנא סי' כ' הנ"ל היא כולה פירוש על זאת המעשה והמשכיל יבין שם כמה רמזים נפלאים מזאת המעשה ע"ש באריכות

ולבאר קצת בקצרה זה שהיה שוכב על הארץ וכו' זה בחינת הנשמה שהיא מסובלת ביסורים פת במלח תאכל וכו' ועל הארץ תישן ואפשר שלזה מרמז מה שכתב לעיל אחד היה שוכב על הארץ דייקא כנ"ל וסביבו היו יושבים בעיגול וסביב העיגול עוד עיגול וכו', וכן עוד כמה עיגולים וסביבם היו יושבים עוד אנשים בלי סדר, ואותו האמצעי היה עושה בשפתיו וכולם סביבו היו עושים בשפתותיהם אחריו, מרמז על מה שכל מפרשי התורה הן מקבלין מזאת הנשמה, ומחמת שגם במפרשי התורה יש בהם כמה מדריגות כי יש בהם גדולים וקטנים, ויש מפרשים על פי סודות התורה, ויש על פי רמז או דרש, ויש על פי פשוט, ויש שאין יכולים לחשוב אותם בין מפרשי התורה, רק שאף על פי כן יש להם גם כן איזה שייכות וחלק בפירושי התורה, כמצוי גם אצל אנשים פשוטים שמזמין להם השם יתברך איזה פירוש וחידוש אמיתי בתורה על פי פשוט או בדרך חידוש ודרש וכל ביאורי התורה הכל נמשך על ידי הנשמה הזאת, רק שמפרשי התורה העוסקין בזה בקביעות הם בבחינת עיגולים להנקודה האמצעית שהיא הנשמה הנ"ל, כי מקבלין ממנה בקביעות, ושאר אנשים הם בחינת שיושבים סביבם בלי סדר כנ"ל ומה שהשיבו לו על זה האמצעי שנתקרר ונגוע ופסק מלדבר והפסיקו הם גם כן מלדבר, זה בחינת שכשהנשמה הזאת נופלת מבחינת (ירמיה כ"ג) הלא כה דברי כאש ודבריה מצטנין אזי היא נסתלקת, ואזי נסתלקין גם ביאורי התורה הנמשכין על ידה, ואזי כל מפרשי התורה אין יכולין להשיג שום ביאור בהתורה, ואז נתעורר מריבה על הצדיקים זה בחינת מה שרצו להשררות והתחילו לטעון עמהם ורצו להרגם וכו' והנה התורה הקדושה מרמזת לנו כל הענין הזה (כפי מה שביאר לנו רבינו הקדוש והנורא ז"ל) בפרשת חקת בענין מדבר צין בחינת דיבור מצונן ששם מתה מרים בחינת הנשמה הנ"ל, ואז נסתלק הבאר בחינת ביאורי התורה הנמשכין על ידה, ואז ויקהלו על משה ואהרן הם בחינת שני השררות הקדושים הנ"ל (ולא לחנם הוטב בעיניו מאוד מהות של השררות), וירב העם עם משה וכו' בחינת המריבה שנתעורר אז, והטענות שטענו עם השררות הנ"ל ורצו להרגם וברחו מפניהם כמו שכתוב (במדבר כ) ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אהל מועד, ופירשו המפרשים ז"ל שבאו כדמות בורחים מפניהם, וכן אמרו רז"ל הובא בילקוט כיון שראו משה ואהרן פניהם זועמין ברחו להם לאהל מועד וכו' האהל יפה הוא אהל מועד

וזה שצעקו משם להשררות לחזור לאחריהם וליטול הזכיות שלהם ולילך להנר התלוי באויר, הוא מה שאמר השם יתברך למשה (שם) קח את המטה היינו המטה עוז של הזכיות שלהם וכו', ודברתם אל הסלע לעיניהם, סלע הוא בחינת הלב העליון התולה באויר והוא כמו נר דליק (עיין בהקדמת התיקונים י"ג: ומפורסם עוד בכמה מקומות בזוהר הקדוש, ועיין בלקוטי תנינא סי' צ"א שהלב הוא בחינת מגדל הפורח באויר וכו') אך כוונת השם יתברך היתה שיקח המטה עוז בכדי להכניע הרע שבעדה, ואל הלב העליון יתפלל בתחנונים ופיוסים ובהתקשרות עם נשמותיהם, ואז והוצאת להם מים מן הסלע להשקות את העדה ואת בעירם היינו בחינת אלו היושבים בעיגולים שהם מפרשי התורה בקביעות וגם אלו האנשים הפשוטים שהם מקבלין ושותים גם כן ממימי הביאורים כנ"ל (או שכוונתו יתברך גם על אותן דאכלין רק מוץ ותבן דאורייתא כמבואר בזוהר הקדוש, והם בחינת בעירם ממש, אף על פי כן גם עליהם חס הקדוש ברוך הוא ורצה להשקותן ממימי התורה כמאמר הכתוב (משלי י"ב) יודע צדיק נפש בהמתו כמו שדרשו רז"ל גם כן בענין זה עצמו, עיין ילקוט הנ"ל):

ומשה לא עשה כן רק שהשתמש עם מטה עוזו בשעת תפלתו, שזה בחינת מה שהשררות השליכו הזכיות בכח אל הנר שהוא הלב העליון שזה בחינת ויך את הסלע וכו', ונפלו מהנר ניצוצות לתוך פיהם היינו מה שהמשיכו לעצמם מן הנר הנ"ל דיבורים חמים כגחלי אש והחזיר עצמו הנר ונעשה מהנר נהר, כי מהלב הזה עצמו ממשיך ביאורי התורה שהם בחינת מים בבחינת (תהלים ק"ה) פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר (ועיין בילקוט הנ"ל שהתפלא גם כן על זה כי דרך הצור להוציא אש שנאמר (שופטים ו) ותעל האש מן הצור וכאן הוציא מים וכו'), ושתו כולם מהנהר (כמו שכתוב (במדבר כ) ותשת העדה ובעירם שקיבלו כולם מימי ביאורי התורה), ונעשו בריות בקרבם (בחינת ותורתך בתוך מעי המבואר בפנים), וכשפתחו לדבר יצאו מהם הבריות (בחינת וברוח פיו כל צבאם המבואר בפנים), וראיתים רצים ושבים ואינם מין אדם ולא מין חיה וכו', כי הם כחות הרוחניות שנעשו מהחידושי תורה והן מלאכים ממש, והן הן המלאכים ששלח משה אל מלך אדום שהוא בחינת זה העומד מאוים משמים לארץ ואוחז חרב משמים לארץ, היינו בחינת אדום הממונה על החרב כמו שכתוב ועל חרבך תחיה, והוא יונק ממזל מאדים שהוא בשמים, והחרב הזאת יש לה כמה פיות וכו' כמבואר במאמר זה שהוא ממונה על כל העונשים (ועל כן היה מאוים כל כך כנ"ל), ולפעמים מקבלין ממנו כח לענוש הרשעים בחרבא וקטלא, ולפעמים רק להכניע אותם בלבד ולהביא מורך בלבבם, וכן עוד כיוצא בזה כמבואר בפנים ובאו אצלו והתחילו לבקש ממנו שזה זמן רב היו לנו יסורים ממך, עתה היה לנו לעזר והבא אותנו אל מקומינו, שזה בחינת (במדבר ז) אתה ידעת את כל התלאה וכו' אעברה נא בארצך וכו', ולא פעלו אצלו שום דבר (שזה בחינת (שם) ויאמר אליו אדום לא תעבור בי וכו' וימאן אדום וכו'), וחזרו (בחינת ויט ישראל מעליו), בתוך כך בא פקודה להרוג את השררות, זה בחינת מה שכתוב תיכף אחר כך ויאמר ה' וכו' יאסף אהרן אל עמיו וכו' על אשר מריתם את פי למי מריבה ואחר כך היה הסתלקות משה וכו' בתוך כך חזר המעשה כשהיה רק שעתה לא השליכו השררות הזכיות אל הנר רק לקחו הזכיות והלכו אל הנר ושברו את לבם והתחילו לבקש בתחנונים וכו', ואמרו לי שאלו יחיו וכו', כי כך היתה כוונת השם יתברך כנ"ל וכמבואר בפנים: ומחמת שכל התיקונים הנ"ל שצריכין להמשכת התורה בשלימות כפי אמתת כוונת רצונו יתברך, הכל כלול ומרומז בהטי"ת תיקונין יקירין דאתמסרו לדיקנא כמבואר בפנים, על כן תפס הזקן הקדוש את זקנו הקדושה בידו ואמר לו הרי זקני היא פירוש על המעשה ומה שתפס זקנו בידו דייקא, יש לומר כי עיקר כלליות התיקונים העיקר הוא על ידי התפלה ושהתפלה תהיה בשלימות התיקונים המבוארים בפנים, והתפלה היא בחינת ידו בחינת ויהי ידיו אמונה כמבואר בפנים:

ועתה אתה המעיין עמוד והתבונן בנוראות נפלאות ההתגלות הקדוש הזה, ובנוראות נפלאות הקשר והבנין הזה הקדוש והנורא של המראה הנוראה הזאת עם קשר כמה פרשיות וענינים שבתורה הקדושה, מסוד הכאת הצור ושליחת המלאכים לאדום עם קשר המאמר הנורא של הספרא דצניעותא טי"ת תיקונין וכו' ועם ההתגלות הנפלא והנורא שגילה רבינו הקדוש על זה ועיין עוד בפנים בספר חיי מוהר"ן שהאריך קצת במעלת גדולת וקדושת רבינו ז"ל, ובגדולת מעלת קדושת השגתו הנוראה והנפלא מאוד עין לא ראתה וכו':

ועיין בליקוטי הלכות בכמה מקומות ובפרט בהלכות גזילה הלכה ה"א איך שאף על פי שדרכי המאמר הזה גבוהים ונשגבים מאוד, אף על פי כן יכולין להוציא ממנו דרכים ישרים ונפלאים המוכרחים ונחוצים מאוד לכל אחד כפי מדריגתו, עיין שם שהאריך בזה בדברים נפלאים ונוראים מאוד ולא העתקתים פה מיראת האריכות, בפרט כי כבר נתרחב הענין קצת על ידי העתקת המראה הנוראה עם קצת הביאור שבזה, אף על פי שבאמת עדיין עדיין הדברים סתומים וחתומים עד עת קץ, כי מאוד עמקו מחשבותיו הקדושים ז"ל וכל שיחותיו הקדושים מלאים רזין ורזין דרזין עד אין קץ וסוף, מכל שכן ענין נפלא ונורא כזה מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וכו' אור זרוע לצדיק וכו':