סימן ח - ראיתי מנורת זהב

אות ד' א' כי החסרון הוא מחמת עוונות וכו' היינו כי עיקר רוח החיים הוא בהתורה, וכשפוגמין בדבר אחד מן התורה אזי נעשה חס ושלום פגם וחסרון בהרוח חיים, וכמו כן באין עליו יסורין וחסרונות שעיקר כל החסרונות הוא בהרוח חיים כנ"ל אות א' והנה זה לעומת זה עשה אלקים בשביל הבחירה כידוע, ועל כן כנגד הרוח חיים דקדושה שנמשך מכלל כל התורה, יש כנגד זה רוח הטומאה רוח סערה שהוא להיפוך ממש מן הקדושה, וכל יניקתו הוא ממה שעוברין ישראל חס ושלום על מצוות התורה, שעל ידי זה נעשה חס וחלילה איזה פגם וחסרון בהרוח חיים דקדושה, ומהפגם וחסרון הזה יש לו יניקה להרוח סערה שהוא בחינת אלופי עשו ועל כן הצדיק שהוא דבוק בהתורה בשלימות כל כך, עד שיש לו כח להמשיך רוח חיים להשלים כל החסרונות של הנלוים אליו ודבוקים בו, שעיקר החסרונות נמשכו מעוונות שעל ידי זה נפגם ונחסר אצלם הרוח חיים כנ"ל, והצדיק יש לו כח לתקן זאת ולהשלים חסרונם, ממילא מובן שמכפר עוונם גם כן בבחינת ואיש חכם יכפרנה ובאמת הוא מגודל רחמנות וחנינות הבורא יתברך שמצמצם עצמו כביכול, להיות הרוח חיים אצל הצדיקים באופן כזה, עד שהם יכולין להשלים כל הפגמים שנפגמו בהרוח חיים על ידי עוונות ישראל חס ושלום, ואז ממילא נתבטל הכח והיניקה של אלופי עשו, מאחר שנתתקן הפגם ונתמלא החסרון שזה בחינת נוצר חסד לאלפים נושא עון ופשע, כי מכפר עוונם גם כן בבחינת ואיש חכם יכפרנה כנ"ל: (ועיין רש"י ברכות ל"ב הרף ממני הראהו שיש כח בידו (של משה) למחול על ידי תפלה):

שם אות ה' לבאר הדברים קצת כי ידוע שכל הנבראים כלולים מד' יסודות אש רוח מים עפר, וכן האדם כלול מהם וכן הרוח חיים שמקיים את הכל הוא גם כן בבחינת מארבע רוחות באי הרוח כמבואר באות חי"ת ושורש הכל הם ארבע אותיות שם הויה הקדוש שהוא הרוח חיים של הכל, כמו שכתוב ואתה מחיה את כולם, ומשם נשתלשל כל כך עד שנתהווה למטה בחינת הד' יסודות גשמיים הכלולים מטוב ורע וכל המדות טובות נמשכין מהטוב שבד' יסודות ששרשם למעלה למעלה בחינת ארבע אותיות הויה וזה הוא בחינת הרוח חיים שלהם וזה לעומת זה יש בחינת רוח הטומאה רוח סערה שמשם שורש הרע שבד' יסודות היינו של כל המדות רעות שנמשכין גם כן מהד' יסודות, ועיקר יסוד לימוד התורה כפשוטה, הוא להבדיל ולהפריש בין טוב לרע שזה בחינת איסור והיתר טמא וטהור כשר ופסול שיש בהתורה, וכל זמן שאין מבררין ההלכה שאז גם לימוד התורה שלו כביכול מעורב עדיין טוב ורע, מאחר שיכול לומר עדיין על האסור מותר ועל טמא טהור וכו', היינו שנדמה לו אז שעל פי התורה הוא כן מחמת שלא בירר ההלכה עדיין, כי באמת פסק ההלכה הוא להיפוך ועל כן אז גם במדותיו אינו יכול להפריש ולבטל הרע מהטוב, והוא בבחינת ודורש רעה תבואנו, כי הוא נותן חס ושלום על ידי לימודו שאינו מבורר כח להרע, שהוא בחינת רוח הטומאה לינק מהטוב שהוא בחינת הרוח חיים כי עיקר הרוח חיים הוא בהתורה כנ"ל שזה בחינת החיות של הטוב שבד' יסודות והרע אין לו מעצמו שום חיות ושום הויה כלל, רק שנתהווה בשביל כח הבחירה, ועל כן באמת מבואר לעיל שהרוח סערה הוא רק לשעתו ולסוף כלה ונאבד, כי אין לו קיום כלל מאחר שאין לו שום חלק בהרוח חיים דקדושה כלל, רק אדרבה הוא כנגדו ממש וכל יניקתו הוא רק מהנצוצות הקדושות של הרוח חיים הנופלין בסטרא אחרא, על ידי שפוגמין בהתורה כנ"ל ושורש יניקתו הוא ממה שיש בהתורה עצמה כביכול אחיזת הטוב והרע, היינו כי התורה מוכרחת לדבר גם מהרע בכדי להבדיל ולהפריש בינו לבין הטוב שזה בחינת כל האזהרות שבתורה וכו', וכל זמן שלא נתברר ההלכה עדיין שאז יכולין לטעות ולומר על פי התורה על הרע טוב ועל הטוב רע חס ושלום, מזה עיקר שורש יניקת הרע שהוא בחינת הרוח סערה כנ"ל:

והנה הרב דקליפה הוא כלול מכל הרוח הטומאה רוח סערה בחינת הרע שבכל המדות רעות שבד' יסודות, וכל רשע ורשע יש לו איזה מדה רעה שמשוקע בה ביותר, והוא הדרך והצנור שדרך שם מקבל אריכת הרוח שלו מכלל הרוח סערה של הרב דקליפה וכשהצדיק רוצה להכניעו ולהשפילו הוא מוכרח לירד להמדה הרעה הזאת, ולקלקל הצנור ההוא של הרשע שזה בחינת וירד אברהם מצרימה וכו', ויעל אברם ממצרים אך הצדיק הזה צריך להיות צדיק גמור שיהיה בבחינת לא יאונה לצדיק כל און, שאין להרע שום אחיזה בו אפילו בכח, ואז יכול לירד לתוך הצנור ההוא ולקלקלו, מה שאין כן אם אינו במדריגה זו רק שאף על פי שלא עשה שום רע בפועל ממש חס ושלום, אף על פי כן עדיין לא הבדיל הרע לגמרי והרע עדיין בכח, ואינו בטוח עדיין בשלימות שלא יארע לו מכשול על ידי הרע חס ושלום, אז אסור לו להתגרות ברשעים, (כי אף על פי שהוא דבוק בהרוח חיים שבתורה בשלימות כי עשה רק טוב ולא רע ולא פגם בהרוח חיים שבתורה שום פגם חס ושלום, ועל כן יש לו גם כן קצת מבחינה הזאת הנ"ל להמשיך אריכות הרוח מהתורה הקדושה ולהשלים חסרונו, ואולי גם כן להשלים החסרון של הנלווים אליו (כפי קצת משמעות המאמר הנ"ל) אך אף על פי כן להתגרות ברשעים אי אפשר לו) כי יש מקום להרע לאחוז בו ויוכל להזיק לו חס ושלום אריכת הרוח של הרשע וכו', ולבלוע אותו ממש מאחר שהרע עדיין יש לו אחיזה בו בכח כי כבר נתבאר לעיל שאף על פי שעיקר התגברות של הרע היינו של הרוח סערה הוא רק ממה שפוגמין חס ושלום בהרוח חיים שבתורה הקדושה בפועל ממש חס ושלום, אף על פי כן שורש יניקתו הוא מהאחיזה שיש להרע בהתורה הקדושה בעצמה כביכול, קודם שמבררין ההלכה והנה הרע הזה הוא רק בכח לבד ולא בפועל חס ושלום, כי לא בא לידי מכשול הוראה חס ושלום בפועל ממש, ובהתורה בעצמה בוודאי אין להרע שום אחיזה בפועל חס ושלום, כי הלא אדרבה התורה משפלת את הרע ואוסרתו ופוסלתו ומטמאתו ומבדלת אותו מן הטוב לגמרי אך עיקר אחיזת הרע הוא רק בכח היינו קודם שמוציאין את חכמת לימוד התורה מן הכח אל הפועל לברר ההלכה בשלימות אז יש גם להרע אחיזה בהתורה הקדושה כביכול, כי בהכרח שיהיה גם הרע מוזכר בהתורה, ואז קודם שמברר ההלכה יכול לטעות ולומר על הרע טוב וכו' חס ושלום, ומזה עיקר יניקת הרע כנ"ל נמצא ששורש יניקת הרע הוא ממש שיש לו איזה אחיזה בהתורה הקדושה רק בכח ולא בפועל ממש חס ושלום, ועל כן גם זה הצדיק שלא זכה לברר מדותיו בשלימות, והרע יש לו עדיין איזה אחיזה בו בכח אז אסור לו להתגרות ברשעים חס ושלום, כי יש כח להרוח סערה (ששורש יניקתו ממה שיש לו להרע איזה אחיזה קצת בהתורה בכח) להתגבר עליו ולבלעו חס ושלום כנ"ל אבל הצדיק גמור שזכה לבטל הרע בשלימות גמור עד שאין לו להרע שום אחיזה בו אפילו בכח, אז הוא וכל הנלווים אליו מותר להם להתגרות ברשעים, כי זה הצדיק יכול לירד לתוך כל הצנורות שלהם ולשברם ולבטלם וכו' וע"ש באות ו' ז':

שם סוף אות ט' וכל זה הוא בחינת רוח החיים שבהדפק וכו' עיין ראשית חכמה שער היראה סוף פרק יו"ד, ותתר"ף חלקים אלו שבשעה הם תתר"ף נשימות שאדם מנשים, ועל כל נשימה ונשימה יש אות משם בן ד' הנותן בו חיות הנשימה ההיא וכו', ושם מבואר גם מענין הי"ב שעות וי"ב צירופי הויה וכל הענין הנ"ל המבואר בפנים ובזה תבין הענין קצת בפרט לפי המבואר לעיל, כי עיקר הרוח חיים של הכל הם ארבע אותיות הויה כנ"ל: