סימן ז - ואלה המשפטים

דמיא לעגלא שהוא בחינת עיגולים בחינת אמונה כמבואר שם ואמונתך סביבותיך יש לפרש דרוצה לומר כי אמונה הוא במה שאין השכל משיג (כי בדבר שגם השכל משיג אין צריך אמונה מאחר שמבין גם בשכלו, ודבר שאין השכל משיג) הוא כמו בחינת דבר עגול שאין לו קצוות, כך ענין זה אין לו קצוות מאיזה בחינה להתחיל לכנוס בענין זה כמו בדבר שכלי שהשכל מתחיל לכנוס בו מאיזה עיון ונכנס מעיון לעיון עד שגומר השגת הדבר שכלי אבל במה שאין השכל משיג אינו רק על ידי אמונה הוא בבחינת עגול כנ"ל, גם כי בחינת השגה זאת היא בחינת מקיפין כמובן במקום אחר, ומקיפין הם גם כן בחינת עיגולים כמובן במאמר מה שמשחקין בחנוכה בדריידיל, וזה שכתוב גם במאמר זה בסופו סוחר מלשון סחור סחור (בחינת מקיפין שהוא בחינת אמונה):

שם אות ב', אבל אי אפשר לבוא לאמונה אלא על ידי אמת וכו' עיין בליקוטי עצות אמונה אות ד' שביאר שם ענין זה, כי עיקר אמונה הוא במה שאין השכל מבין אותו, כי במקום שהשכל מבין אין צריך להאמין ואם כן כשאין השכל מבין איך יבוא להאמין במה שצריך להאמין, על כן עיקר האמונה תלויה באמת, שאם ירצה האדם להסתכל על האמת לאמתו יבין מאליו שצריכין להאמין האמונה הקדושה בהשם יתברך ובצדיקיו הקדושים ובתורתו הקדושה, אף על פי שאי אפשר להבין בשכלנו המגושם, כי על ידי ההסתכלות על האמת בעין האמת יבין מרחוק שהאמת הוא כך, רק שאי אפשר להבין בשכל וצריכין רק להתחזק באמונה שלימה עכ"ל, ועיין בלקוטי הלכות הלכות פסח הלכה ז' שם מבאר הענין ביותר ועיין עוד בלקוטי הלכות יורה דעה הלכות רבית ועוד בכמה מקומות בדבריו ז"ל שביאר שם, שעיקר שלימות האמונה הוא על ידי אמת שהוא בחינת כלל המוחין והדעת דקדושה, כי בלא דעת יכול להיות פתי יאמין לכל דבר ויכול להאמין חס ושלום בדברים שאסור להאמין בהם, אבל על ידי הדעת דקדושה שהוא בחינת אמת יכול להבין מרחוק במה להאמין ובמה שלא להאמין (ועיין גם לקמן בסימן רנ"ה):

שם אות ג', ועל ידי שמקבל מהם עצתם נחקק בו אמת רוצה לומר כי עצת הצדיק הוא כולו זרע אמת, היינו כי השכל הקדוש של הצדיק והשגתו הקדושה הוא בחינת אמת ברור זך וצלול, ועצותיו הקדושים הם בחינת טיפי השכל שלו כי בוודאי בכל עצות ועצות יש לו שכליות קדושים ודרכים נפלאים והשגות עמוקות, שהם בחינת עצם אור האמת ועל כן זה שזוכה לקבל עצתם הקדושה, אף על פי שאינו מבין עדיין עמקות השכל שיש להצדיק בזה, אף על פי כן בזה בעצמו שמקבל העצה והולך בדרך עצתו, על ידי זה נחקק בו אמת ונשלם האמונה, ועל ידי זה תבוא הגאולה היינו שעל ידי קדושת העצה שהוא כולו זרע אמת שהיא נובעת ממוח ושכל הצדיק שהוא כולו אמת, על ידי זה נחקק בו אמת שזוכה להרגיש בלבו ודעתו התנוצצות והארה גדולה מקדושת האמת ומשתוקק ומתגעגע רק אל האמת, ועל ידי זה נשלם האמונה שזוכה להבין במה להאמין, וגם האמונה הוא בשלימות אצלו עם התנוצצות והארת הדעת דקדושה כנ"ל

וזה שסיים בסוף המאמר יכול יהיו התלמידים לומדים ואינם מבינים, תלמוד לומר וכו' ערוך לפניהם כשלחן ערוך, זה בחינת הגאולה שלעתיד יתגלו כל החכמות כשלחן ערוך, כמו שכתוב (ישעיה יא) ומלאה הארץ דעה ולכאורה אין מובן הענין יכול יהיו התלמידים וכו' מה ענין לכאן, וגם מה שרימז ענין הגאולה בענין ערוך לפניהם כשלחן ערוך אך לפי הנ"ל יש לפרש כי הנה העצה שמקבל מהצדיק הוא גם כן רק על ידי האמונה כי אינו זוכה להשיג עדיין הטעם והשכל האמת שיש לו להצדיק בהעצה הזאת נמצא שהתלמיד אז בחינת לומד ואינו מבין היינו כמו מי שלומד איזה הלכה ואינו מבין הטעם והמקור של פסק הלכה הזאת, שאז אף על פי שיודע ההלכה באמת כמות שהיא אבל אינו יודע לפלפל בה וללמוד ממנה למקום אחר, ובאם ישתנה איזה ענין קצת שוב אינו יודע איך להבין ולהורות, מאחר שלא קיבל רק ההלכה כמות שהיא ואינו יודע טעמה אבל אם יודע שורשה וטעמה אז יודע לפלפל בהלכה וללמוד ממנה למקום אחר, ובאם ישתנה איזה ענין אזי יודע גם כן להבין ולהורות, כפי מה שמבין משורש וטעם ההלכה ממילא מובן מזה שאם נשתנה איזה ענין אזי הפסק ההלכה באופן אחר כמובן כל זה לכל כמו כן לענינינו, כי באמת אף על פי שהתלמיד אינו מבין שורש והטעם העצה של הצדיק ומקבל העצה רק באמונה, אף על פי כן על ידי זה בעצמו נחקק בו גם כן האמת כנ"ל, ואם כן הוי אמינא שלעולם לא יבוא על שורש הטעם והאמת שבעצה זאת, שזה בחינת התלמידים לומדים ואינם מבינים תלמוד לומר וכו', היינו שהכתוב מודיע שעל ידי זה בעצמו שהתלמיד מקבל העצה רק באמונה, יזכה על ידי זה להשיג גם האמת והשכל והטעם של העצה, כי על ידי העצה שמקבל נחקק בו אמת, ועל ידי זה נשלם האמונה ועל ידי זה בא הגאולה, והגאולה הוא בחינת התגלות הדעת והחכמה כשלחן ערוך נמצא שעל ידי זה בעצמו שמקבל העצה זוכה אחר כך להתגלות הדעת עד שזוכה להבין האמת והשכל של העצה, וממילא מובן כי אז נשלם האמונה בשלימות יותר גדול וזוכה על ידי זה לשלימות התגלות הדעת שהוא בחינת אור האמת בהארה גדולה ביותר, ועל ידי זה נשלם האמונה ביותר וכן חוזר עוד חלילה וכו'

(ואפשר לומר כי על כן העצות דקדושה בחינת פריה ורביה שזה בחינת בן פורת יוסף כמבואר בפנים, כי הם פרות ורבות אצל המקבל, ומעצה אחת דקדושה שזוכה לקבל מהצדיק יוכל לזכות לדברים הרבה ולהבין ממנה עצות הרבה לעבודת ה' כנ"ל מאחר שזוכה על ידי זה לבחינת התגלות הדעת שלעתיד בזמן הגאולה כנ"ל וזה יש לרמז בענין ואנכי נטעתיך שורק עיין רש"י שם בשם המדרש דרוצה לומר השש מאות וששה מצוות שהוסיף להם על השבע מצוות, ותרי"ג מצוות הם בחינת העצות הקדושים בחינת תרי"ג עטין ובסוף המאמר מבאר ששורק הוא בחינת טיפי השכל של הצדיק שמקבל על ידי העצה שמקבל ממנו וכו', וכאן פירש שורק היא בחינת הגאולה כמו שכתוב (זכריה י) אשרקה להם ואקבצם וזה שנאמר שם אשרקה להם ואקבצם, כי פדיתים ורבו כמו רבו, היינו בחינת פריה ורביה הנ"ל שזוכין על ידי בחינת הגאולה שנמשך על ידי העצות הקדושות הנ"ל ועיין חולין ס"ג הרחם זו שרקרק וכו' וכיון שבא רחם באו רחמים לעולם, פירש רש"י מטר היינו בחינת אמונה בחינת נסים שהוא בחינת מטר (כמבואר במאמר זה ובמאמר תהומות וכו' סימן ט'), אי יתיב על ארעא וכו' מיד אתי משיחא דכתיב אשרקה להם ואקבצם, כי פדיתים היינו בחינת הגאולה, אמר ליה וכו' והא ההוא וכו' ופסקי למוחא אמרו ליה ההוא בדאה הוה (כך הוא גירסת הילקוט וכן פירש רש"י בגמרא), היינו שהיה שקרן ועיקר שלימות האמונה שעל ידי זה בא הגאולה תלוי באמת כנ"ל וצריכין עוד לבאר בזה):

שם אות ד', על ידי מצוות ציצית האדם ניצול מעצת הנחש מנשואין של רשע וכו', בן פורת עלי עין בשביל ציצית לשון מציץ מן החרכים (היינו כמו שפירש רש"י בפרשת שלח ע"ש) על ידי זה זכה לבן פורת וכו' וזיווגא דקדושה וכו' אמר המחבר, מזה מובן שורש טעם המנהג שעל פי רוב אין לובשין טלית של מצוה (שהוא בחינת השמלה הנ"ל) עד אחר הנשואין (ועיין הלכות ציצית סימן ח' במגן אברהם ס"ק ג' שכתב שם משמע בקידושין וכו' שבחור שלא נשא אשה לא היה מכסה ראשו בטלית וכו' וזה שמובא בשם הרוקח שהמנהג לעשות חופה מטלית על שם ופרשת כנפיך וכו', היינו כי כנפי מצוות ציצית הם בחינת זיווגין דקדושה וכמבואר בסוף המאמר):

שם בסוף המאמר, אבל כשמדבק עצמו לצדיקים ומקבל מהם עצה וכו' ואז יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין וכו' יש לפרש שמרמז על כל הנ"ל כי כשמקבל עצה ממנו על ידי זה נחקק בו אמת כנ"ל, ואמת הוא בחינת מה שמרגיש איזה התנוצצות והארה בשכלו ודעתו, ומה שהשכל משיג הוא כמו בחינת רואה בעיניו ממש כידוע, (שזה בחינת גופא טמירתא ואתגליא המבואר במאמר ויסב סימן ס"ב ע"ש) נמצא שמה שנחקק בו אמת הוא בחינת יראה בעיניו, ובאזניו ישמע הוא בחינת אמונה מה שאינו משיג בשכלו רק ששומע מאחרים ומאמין שזה בחינת שמע ישראל וכו' שהוא כלל נקודת האמונה ולבבו יבין זה בחינת הגאולה שבא על ידי אמונה, היינו שזוכה להתגלות הדעת על ידי זה כנ"ל שזה בחינת ולבבו יבין וכו' ובזה יש להבין גם כן קצת איך השלש בחינות הנ"ל נמשכין מהתלת מוחין שהם חכמה בינה ודעת, שזה בחינת בטוחות ובסתום חכמה תודיעני הנ"ל, שזה בחינת יראה בעיניו כמו ותפקחנה עיני שניהם בינה הוא בחינת ונתת לעבדך לב שומע בחינת אמונה הנ"ל, בחינת ומצאת את לבבו נאמן לפניך בחינת בתוך לבי אמונתך דעת הוא בחינת התגלות הדעת של בחינת הגאולה, בחינת ומלאה הארץ דעה, ויש לפרש גם באופנים אחרים והכל הולך אל מקום אחד:

ובזה שכתבנו תבין מה שכתוב בכוונות ציצית, ומצוות ההסתכלות בהם כי המלכות הוא בסוד עולימתא שפירתא דלית לה עיינין כי לית לה מגרמה כלום, (היינו כי האמונה בעצמה אין בה שום טעם ושכל כי במה שהשכל משיג אין שייך אמונה כנ"ל, והשגת השכל הוא בחינת עיינין כנ"ל) ואנו מכוונין להאיר לה מן הארת המוחין אלו לעשות לה עיינין (והיינו כי על ידי מצוות ציצית זוכה לקבל עצת הצדיקים ונחקק בו מאמת שזה בחינת ראיה בעינים ועל ידי זה נשלם האמונה כנ"ל, וזהו שמובא בכוונות שם מענין עשר שמות הויה שבדעת, גימטריא שלהם שני פעמין עין היינו כנ"ל):

שם, ופרשת כנפיך על אמתך כי ציצית וכו' והוא בחינת זיווג דקדושה (מכאן סעד למה שכתוב בכתבים שהזיווג יהיה בהיותו מלובש בטלית קטן) וזה שכתוב כי גואל אתה כי על ידי הציצית וכו' בא הגאולה כנ"ל:

שם, ישמעאל הוא בחינת התפלה וכו' לפי הנ"ל מובן מה שמתפללין כשהוא מעוטף בטלית, ומה שהעטיפה הוא כעטיפת הישמעאלים ממה שמבואר במאמר זה מובן ממילא סמיכת פרשת ציצית ליציאת מצרים, כי על ידי זה בא הגאולה מכל הגליות שהם בחינת מצרים כנ"ל וגם כי מצרים הוא אדמת בני חם וכן מה שכתוב בפרשת ציצית ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות,-בחינת פגם אמונה, ואחרי עיניכם זו ניאוף כמו שאמרו רז"ל (עיין מנחות מד) כי ציצית מסוגל להציל מזה וזה שכתוב (במדבר ט"ו) למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי כי על ידי ציצית זוכין לקבל העצות דקדושה שהם כלל התרי"ג עטין, ועל ידי זה זוכין לתפלה ואמונה שמסוגל לזכרון כמבואר בפנים והייתם קדושים לאלוקיכם, היינו בחינת נישואין דקדושה מלשון קידושין, כמו שפירשו הקדמונים ז"ל אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים וכו' היינו כנ"ל:

אני ה' אלוקיכם אמת היינו התחברות אמונה ואמת כנ"ל, וזה גם כן סמיכת פרשת ציצית לקריאת שמע, כי על ידי זה נשלם האמונה וזהו שאמרו רז"ל וראיתם וזכרתם ראה מצוה וזכור מצוה אחרת זו קריאת שמע (מנחות מ"ג:) היינו כנ"ל, וזהו שאמרו שם דף מ"ד מעשה באדם אחד וכו' ובאו ד' ציצית וטפחו לו על פניו וכו', כי ציצית שמירה לניאוף כנ"ל ועיין תענית ח: גדול יום הגשמים כיום קיבוץ גליות, שנאמר שובה ה' את שביתינו כאפיקים בנגב וכו', מבואר גם כן על פי הנ"ל, כי גשמים הם בחינת נסים בחינת אמונה שעל ידי זה בא קיבוץ גליות כנ"ל: