סימן ט - תהומות יכסיומו

אות ד' קודם מאמר רבב"ח ראיתי בלשון החברים כתיבת יד שכתוב כאן, אך אי אפשר להתפלל רק על ידי שילמוד תורה כי לא עם הארץ חסיד וכתיב (משלי כ"ח) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה וכו' ובזה מבואר מה שכתוב אחר כך במאמר רבב"ח אמר לן תמניא בחינות היינו לימוד התורה וכו', תנינין ויהבינין ליה תנינין לשון לימוד וכו' היינו כנ"ל, כי גם לימוד התורה צריכין לתיקוני התפלה כנ"ל, ועיין בליקוטי הלכות הלכות דיינים הלכה ג' אות ט':

שם אות ה', והגשמים באים מתהומות ותהום מלשון נס וכו' כי עיקר הגשמים בארץ ישראל וכו', וזה לעומת זה וכו' שמצרים לעומת ארץ ישראל לעומת הנסים וכו', (עיין מדרש רבה פרשת בראשית פ' ד' לענין גשמים מעשה נסים יש בדבר) ובזה תבין דבר נפלא מה שבטבע ארץ מצרים שאין יורדים שם גשמים תדיר כמו בשאר ארצות, כמו שפירש רש"י בפרשת מקץ, וזה שכתוב בפ' עקב כי הארץ וכו' לא כארץ מצרים הוא אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך וכו', והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה וכו' למטר השמים תשתה מים וכו', וזה גם כן בחינת מה שאמרו רז"ל אין אומרים שירה אלא על נס שבארץ ישראל, היינו כי עיקר מקום הנסים הוא בארץ ישראל:

ענין צוהר תעשה לתיבה המבואר במאמר הנ"ל אות ג', מבואר גם לקמן בסימן קי"ב בביאור יותר רחב והנה ענין זה נאמר לנח בעת שצווה עליו לעשות תיבה לכנוס שם מפני המבול ומי המבול היינו המחשבות זרות הבאין לבלבל את תפלתו כמו שמבואר לקמן בסימן מ"ד והנה כמו שאמרו רז"ל (בראשית רבה ל"א י"ב) שאם היו חוזרין בתשובה היו המים יורדין לגשמי ברכה, וכשלא חזרו בתשובה היו מי המבול על הארץ כמו כן המחשבות זרות באים בשתי בחינות, כי יש בהם ניצוצות קדושים שצריכין תיקון, וכשזוכה האדם להתפלל כראוי אזי מתקן הניצוצות וכו', ותיקון התפלה הוא בבחינת גשמים ומטר כמבואר במאמר הנ"ל וכשאינו זוכה אזי הם מבלבלין אותו ושוטפין על מוחו ודעתו כמו מי המבול ממש, שנאמר בהם ויכוסו כל ההרים הגבוהים וכו' ואז כשמימי המבול מתגברין ושוטפין מאוד, אז עיקר העצה שינצל מהם על ידי שיכנוס אל התיבה, היינו שימשיך כל מחשבותיו וכל עניניו וכוחותיו אל תיבת התפלה, כמבואר בשם הקדמונים ז"ל על פסוק (בראשית ז) בא אתה וכל ביתך אל התיבה ועיקר הדבר שיאמר התיבה באמת שעל ידי זה האמת מאיר לו איך לצאת מהחושך והסיבובים המבלבלין אותו ומונעין אותו מתפלתו, שזה בחינת צוהר תעשה לתיבה כנ"ל ועיין מענין זה בליקוטי הלכות הלכות חנוכה הלכה וא"ו ובשאר מקומות בדבריו ז"ל:

והנה במאמר זה מבואר שהתפלה הוא בחינת נסים בחינת אמונה בחינת גשמים בחינת ארץ ישראל, וכשפוגמים בזה יורדים לגלות ובזה מובן מה שכתוב בפרשת והיה אם שמוע השמרו לכם פן יפתה לבבכם וכו' היינו כשפוגמין חס ושלום באמונה שזה בחינת פגם עבודה זרה, (כמבואר לקמן סי' ק"ח ובליקוטי תנינא סימן אל"ף) על ידי זה ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה, כי עיקר גידול העשבים ויבול הארץ הוא על ידי התפלה שהוא בחינת אמונה כמבואר במאמר הנ"ל אות ב', ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה וכו' ובזה תבין מאמר רבותינו ז"ל באיכה רבתי על פסוק על אלה אני בוכיה, אין מתענין על שני דברים כאחד כדכתיב (עזרא ח) ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת וכו', אמר ר' חייא בר אבא על עצירת גשמים וגלות מתענין עליהם בבת אחת וכו', והיינו כנ"ל כי הם שניהם מבחינה אחת כנ"ל ועיין מתנות כהונה שם שהביא בשם הירושלמי גירסא אחרת, ועיין תענית ח: גדול יום הגשמים כיום קיבוץ גליות וכו' מבואר גם כן על פי הנ"ל:

והנה שלשה מאמרים הנ"ל שהם מאמר משפטים סימן ז', ומאמר ראיתי מנורת זהב סימן ח', ומאמר תהומות סימן ט' הנ"ל, נאמרו בחורף תקס"ג, ומאמר ראיתי מנורת זהב הנ"ל נאמר בשבת חנוכה שנה הנ"ל, ושם מדבר ממפלת הרשעים בחינת משפיל רשעים עדי ארץ, ואז אחר חנוכה היה מפלה לרשע אחד מפורסם שהיה לקצת אנשי שלומינו יסורים גדולים ממנו ואחר שאמר רבינו ז"ל התורה הנ"ל היה לרשע זה מפלה גדולה, גם אחר אמירת התורה הנ"ל רקד הרבה כי באותה שנה רקד הרבה כמה פעמים, כמבואר גם לקמן ובמקום אחר ומאמר תהומות נאמר בשבת שירה תקס"ג, ובאותו החורף קודם לזמן הנ"ל נאמר מאמר צהר תעשה לתיבה סימן קי"ב הנ"ל (ונכלל אחר כך גם כן במאמר תהומות הנ"ל), ובעת שהביאו לפניו בכתב מאמר צהר תעשה לתיבה וראהו והסתכל בו, אחר כך ענה ואמר ומתלמידי יותר מכלם כי הבין על ידי זה פירוש על המראה שראה בעתים הללו שהיה אצלו הבעל שם טוב ז"ל, ואמר לו שכשפוגמין בארץ ישראל נופלין בגלות וסימן לדבר משם רועה אבן ישראל ואחר כך כשקבלנו ממנו ז"ל מאמר תהומות הנ"ל ושם מובא גם כן ענין צוהר הנ"ל ובסוף מאמר תהומות מובא שם הפסוק משם רועה אבן ישראל וכו' גם בחורף זה נאמר מאמר משפטים הנ"ל פיסקא פיסקא, ועיין עוד בספר חיי מוהר"ן מבואר ביותר: