סימן שסו - דין ערוב לחצר שהרבה בני אדם דרים בו

א א לחצר. וה''ה מבית לבית עיין סס''ב ורסי' שנ''ג וסי' ש''ע ס''ג

ב ב בתים. דאותן שאין להם בתים בספינה הרי הם כשרוין בחצר א' עי' סי' ש''ע ס''ג

ג מחיצות. פי' גבוה יו''ד מקרקע הספינה אע''פ שאינה גבוהה י' מן המים מותר לטלטל בתוכה ועיין סי' שנ''ה

ד לטלטל. דהוי כרמלית אבל מותר לטלטל מן הים לתוכה דמכרמלית לכרמלית שרי. אמרינן בגמרא שם ספינות קטנות הרחבות מלמעלה וקצרות מלמטה עד כחודו של סכין אפ''ה הוי רה''י אם יש להם מחיצות יו''ד דאמרינן גוד אחית ובאגודה סי' קי''ג אם אין רחבה ד''ט בתוך גובה ג' אז הוי כים ואין מטלטלין בה אלא בד''א ומותר לטלטל מתוכה לים. עיין סי' שמ''ה ובתוספות חולקין ופי' שהספינה יש לה דפנות וקרקעות העשויות נסרים וחלל בין הנסרים והמים נכנסין בה ויושבין בה כמו במים אפ''ה הוי רה''י שאנו רואין כאלו דופני הספינה עקומין ומסבבין כל הספינה ונמצאו הנסרין מחוברין ע''ש. ואם יש בית בספינה והספינה אין לה מחיצות יו''ד אסור להוציא מהבית לספינה ואם יש לה מחיצות יו''ד א''צ עירוב כיון דאין שם אלא בית א'. מ''א: ג ה פת. שהרי אין העירוב אלא שנחשוב כאילו כולן דרין שם והרי הוא דר שם: ו ארבע. ואם יש בו לרבע ד''א על ד''א סגי. רלב''ח ק''י: ז לשנותו. אפי' יש קצת טעם לשנותו מהרי''ק סקי''ג. אבל אי איכא טעמא רבה משנין רשד''ם. ואם מכר ביתו לאחר אין בידינו ראיה ברורה שיזכה הקונה בדבר ראב''ח ומ''א כתב אף במוכר ביתו מניחין בו ע''ש: ח אחר. אפי' נותן השני מעות להניח בביתו רדב''ז ח''א סי' י''ז. ואם בתחלת הנתינה התנו לשנות מותר לשנות כנה''ג ועיין יד אהרן שחוכך בזה. ואם הוא דבר שצריכים ליתן מעות לזה יכולין לשנות ליתן לאחר ובכולן אם עברו ונתנו בבית אחר אין מוציאין ממנו ומ''מ צ''ע למעשה. כנה''ג: ט קטן. אבל עכו''ם אסור לקבצו כנ''ל. מ''א: י בבית הכנסת. וכתב הט''ז נ''ל באם הבה''כ או שאר בית שמונח בו העירוב הוא בענין שאסור לטלטל שם כגון שאין שם עירוב מבואות או שהוא חוץ לעירוב אין כלום באותו עירוב כיון שהטעם של עירובי חצירות כתב הטור דאנו חושבין כאילו כולן דרין באותו בית וכל החצירות שייכים לשם וכאן א''א לומר כן דהא אסור לטלטל שם מן החצירות אלא יניחו בבית שמותר לטלטל שם וכ''ש במקום שאין שם עירוב בעיר כלל דאסור לטלטל מבית לבית שאין לעשות שם עירובי חצרות כלל אם לא לאותן שמותרים לטלטל מחצרם לחצר שמונח העירוב עכ''ל ע''ש. ועיין מ''ש ססי' שס''ה ס''ק ה' בשם המ''א: ו יא בפרוסה. משום איבה שיבואו לידי מחלוקת שיאמר אני נותן שלימה ואתה פרוסה ואפי' כולם בפרוסות חיישינן שיחזור הדבר לקלקולו. וזה דוקא בשבת ראשון אבל אח''כ מותר. ט''ז ע''ש: יב חלת. פירוש אפי' אינו שלם שרי שהשכנים סוברים שנטל חלה מן הפת: ט יג מחמתן. דלדידהו הוי תחלת עירוב: יא יד הראוי. עיין בתשובת חכם צבי סי' קי''א: יד טו עירוב. צ''ע אם אדם אחר שאינו דר באותו העיר יכול לברך ברכה זו ונראה לי דיכול לברך דהא אלו לא עירבו אף הוא היה אסור לטלטל וא''כ גם הוא שייך במצוה זו מ''א ע''ש והעיקר דהשמש יתן העירוב להרב ויזכהו לכל הקהל על ידו וכ''כ במנהגים ולפ''ז אם חשכה ליל יו''ט ראשון ולא זיכה אסור לזכות ביו''ט כמ''ש סי' תקכ''ח אלא על תנאי ואם יו''ט אינו סמוך לשבת אין לערב עד שבת. ומיהו אם שכחו לזכות עד שבת מותר לטלטל כמ''ש רמ''א ס''ו. בנוסח שלנו מגג לגג עיין רסי' שע''ב. ואומר לכל שבתות השנה כמ''ש סי' שס''ח. ויש''ש בפ''ק דביצה סל''ד כתב לומר ג''כ ליו''ט ואין בזה משום שינוי מנהג ועיין סי' תקי''ח. ועיין תשובת ב''ח ספ''א ובמהר''מ בוטין סי' צ''ח