תְּפִלָּה זוֹ אֵינָהּ מִ”מְּשִׁיבַת נָפֶשׁ”, אֶלָּא מֵ”אוֹצָר הַיִּרְאָה”. עַיֵּן בִּפְנִים, בִּמְשִׁיבַת נָפֶשׁ, מַה שֶׁמַּפְנֶה לְ"לִקּוּטֵי עֵצוֹת חָדָשׁ" - 'אֱמוּנָה', אוֹת קעז, עַיֵּן שָׁם:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֶל אֱמוּנָה, שֶׁתְּזַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַּחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים, לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם. שֶׁאֶזְכֶּה לְהַאֲמִין בְּךָ וּבְּצַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת. וְאֶזְכֶּה לִכָּנֵס וּלְהִתְדַּבֵּק וּלְהִכָּלֵל בְּתוֹךְ שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, וְאֶהְיֶה חָזָק וְאַמִּיץ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. רַחֵם עָלַי וְזַכֵּנִי לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁאַתָּה תִּתְבָּרַךְ, הִנָּךְ בְּכָל מָקוֹם, וְלֵית אֲתָר פָּנוּי מִנָּךְ כְּלָל, וּבְכָל מְקוֹמוֹת מֶמְשַׁלְתְּךָ יִתְבָּרַךְ. זַכֵּנִי לְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת, כִּי אֲפִילוּ בְּכָל הַנְּפִילוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, גַּם שָׁם אַתָּה נִמְצָא, כִּי "מַלְכוּתְךָ בְּכָל מָשָׁלָה". וְנַאֲמִין כִּי אַתָּה, מַלְכֵּנוּ, בָּרָאתָ הַכֹּל בְּחַסְדְּךָ וּמְקַיֵּם הַכֹּל בְּחַסְדְּךָ לְבַד, כִּי חָפֵץ חֶסֶד אַתָּה. וַחֲסָדֶיךָ כִּי לֹא תַּמְנוּ וְלֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ לְעוֹלָם. זַכֵּנִי לָדַעַת זֹאת וּלְהַאֲמִין בָּזֶה בֶּאֱמֶת תָּמִיד. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תְרַחַמֵנִי וּתְזַכֵּנִי לָדַעַת שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֲנִי מְחַזֵּק אֶת עַצְמִי בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, אָז אֵין שׁוּם נְפִילָה וִירִידָה לְעוֹלָם, וּבְחַסְדְּךָ תָּמִיד יֵשׁ לִי תִּקְוָה עֲדַיִן לִמְצוֹא אוֹתְךָ וְלָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת. “יְהֹוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת, שִׁמְעָה תְפִלָּתִי, הַאֲזִינָה - אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה”: