טו

מַלֵּא רַחֲמִים, חָי הַחַיִּים. טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל. חוּסָה עַל נַפְשִׁי וְהוֹצִיאֵנִי מִזֻּהֲמַתִי. זַכֵּה אוֹתִי לְהִתְקָרֵב בֶּאֱמֶת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, וּתְרַחֵם שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנָתִי בֶּאֱמֶת לָשׁוּב אֵלֶיךָ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אַתָּה הוֹדַעְתָּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָעֲצוּמִים, עַל יְדֵי חֲכָמֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁכָּל הֶחָפֵץ וְרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, וְלָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לֵידַע שֶׁבְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו כַּמָּה וְכַמָּה מִשְׁבָּרִים וְגַלֵּי הַיָּם וּבְחִינוֹת וְנִסְיוֹנוֹת וְצֵרוּפִים. תְרַחֵם עָלַי שֶׁלֹּא אַנִּיחַ אֶת מְקוֹמִי בְּכָל מַה שֶׁיַּעֲבֹר עָלַי וּתְזַכֵּנִי לְאַחֲרִית טוֹב לָנֶצַח. וְאַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁלְּכָל זֶה מְקַבְּלִין כֹּחַ רַק מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, בְּחִינַת מֹשֶׁה, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כַּמָּה תַּחְבּוּלוֹת בְּחָכְמָה נִפְלָאָה כְּדֵי לְהַחֲיוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל הַנְּפָשׁוֹת הַחֲפֵצִים לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאַתָּה גִּלִּיתָ לָנוּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶׁהַצַּדִּיק מְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לִפְעָמִים מֵהַשָּׂגָתוֹ וּמִדְּבֵקוּתוֹ. וּתְרַחֵם שֶׁעַל יְדֵי זֶה הוּא יְחַיֶּה וַיְחַזֵּק אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים הַבְּטֵלִים מִן הַתּוֹרָה, וְכֵן אֶת הַלּוֹמְדִים בְּשָׁעָה שֶּׁצְּרִיכִין לְבַטֵּל אֶת עַצְמָם. כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד, כִּי בְּהֶכְרֵחַ צְרִיכִים לְבַטֵּל אֶת עַצְמֵנוּ לִפְעָמִים, כִּי הָעֲבוֹדָה צְרִיכָה לִהְיוֹת בִּבְחִינַת רָצוֹא וָשׁוֹב, עַיֵל וְנָפִיק. שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל הָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶּׁצְּרִיכִין לַעֲבוֹר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְאַתָּה גִּלִיתָ זֶה הַסּוֹד הַנּוֹרָא, עַל יְדֵי צַדִּיקְךָ וְתַלְמִידָיו הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַהַפְסָקוֹת שֶׁבֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה שֶׁבַּתּוֹרָה. שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַבִּטּוּל שֶׁמְּבַטֵּל עַצְמוֹ הַצַּדִּיק בְּכָל פַּעַם, וּמַפְסִיק עַצְמוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ בִּכְדֵי לְהַחֲיוֹת וּלְחַזֵּק אֶת כָּל בְּחִינַת הַבְּטֵלִים הַלָּלוּ, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ. וְעוֹד גִּלִּיתָ בְּרַחֲמֶיךָ נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ וּבַמֶּה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: “מַה הָיוּ הַפְסָקוֹת מְשַׁמְּשׁוֹת? לִתֵּן רֶוַח לְמֹשֶׁה וְכוּ’. קַל וָחֹמֶר לְהֶדְיוֹט הַלָּמֵד מִן הַהֶדְיוֹט וְכוּ’” כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת, שֶׁעִקַּר כֹּחֵנוּ, אָנוּ הַהֶדְיוֹטוֹת, לְחַזֵּק עַצְמֵנוּ בְּעֵת בִּטּוּלֶנוּ וְיְרִידָתֵנוּ, הוּא רַק עַל יְדֵי הַפְסָקוֹת הַלָּלוּ. וּבְחֶסֶד חִנָּם זַכֵּנִי לְחַזֵּק אֶת עַצְמִי בְּכָל מַה שֶׁעוֹבֵר עָלַי, וּתְרַחֵם שֶׁעַל יְדֵי זֶה נְבָרֵר בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁל הָאָדָם. וְאָנָּא תוֹסִיף לְרַחֵם, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לְתִקּוּן הַדַּעַת, וְעַל יְדֵי זֶה מִמֵּילָא יִהְיוּ נִּתְתַּקְּנִין כָּל הַשְּׁלֹשָׁה מוֹחִין וְנִזְכֶּה לֶאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם הַזֶּה וְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁלֶּעָתִיד. “הֲשִׁיבֵנוּ יְהֹוָה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי, וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי”. אָמֵן וְאָמֵן: