מח

בּוֹרֵא כָּל הַנְשַׁמּוֹת, אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי. אָנָּא, מַלְכִּי וֵאלֹהַי, רַחֵם עָלַי וְעַל נַפְשִׁי, שֶׁלֹּא אֶתְרַחֵק מִמְּךָ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, חַס וְשָׁלוֹם. מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא אֶפֹּל לְתַאֲווֹת רָעוֹת וַעֲבֵרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, שֶׁאֲזַי הִיא בְּחִינַת: “רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ” וְכוּ’. כִּי הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל נִקְרֵאת “רָחֵל” כַּאֲשֶׁר הוֹדַעְתָּנוּ, וַאֲזַי הִיא בִּבְחִינַת “כְּרָחֵל לִפְנֵי גּוֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה”. אָנָּא רַחֵם, מַלֵּא רַחֲמִים, שֶׁהַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא לֹא יִהְיוּ גּוֹזְזִין אוֹתָהּ וְנוֹטְלִין מִמֶּנָּה, כִּבְיָכוֹל, הוֹדָה וְתִפְאַרְתָּהּ. וְהִיא לֹא תִּהְיֶה נֶאֱלָמָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁאָז הִיא בְּחִינַת “שְׁכִינָה, מַה אוֹמֶרֶת? קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי” וְכוּ’:

אָנָּא, אָבִינוּ, שְׁמַע קוֹלִי וּרְאֵה נָא בְּעָנְיִי, תְרַחֵם עָלַי, אֲנִי הָרָחוֹק מְאֹד, שֶׁאֶתְעוֹרֵר בְּעֹצֶם רִחוּקִי וְלֹא אֲיַאֵשׁ אֶת עַצְמִי בְּשׁוּם אֹפֶן. וְאֶהְיֶה בּוֹכֶה וְצוֹעֵק לְךָ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, תָּמִיד, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: “קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים”. כִּי אַתָּה לְבַדֶּךָ יוֹדֵעַ אֵיךְ קְדֻשַּׁת נַפְשִׁי בּוֹכָה בִּמְרִירוּת גְּדוֹלָה מְאֹד “וּמֵאֲנָה לְהִנָּחֵם וְכוּ’ כִּי אֵינֶנּוּ”. כִּי נַפְשִׁי רוֹאָה שֶׁזֶּה זְמַן רַב אֲשֶׁר הִיא רְחוֹקָה מִמְּךָ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל כָּךְ. אֲבָל, אַף עַל פִּי כֵן, תְרַחֵם עַל נַפְשִׁי שֶׁתְּחַזֵּק אֶת עָצְמָה עֲדַיִן לִצְעֹק וְלִבְכּוֹת אֵלֶיךָ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, וְיִתְעוֹרְרוּ רַחֲמֶיךָ יִתְבָּרַךְ, וְתָאִיר עָלֶיהָ הֶאָרָה וְהִתְחַזְּקוּת מִלְמַעְלָה בִּבְחִינַת: “כֹּה אָמַר יְהֹוָה, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ וְכוּ’ וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ”:

אָנָּא, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מַלֵּא חֲסָדִים טוֹבִים. תּוֹדִיעַ לְנַפְשִׁי כָּל זֶה רַק עַל יְדֵי צַדִּיק הַדּוֹר הַגָּדוֹל בַּמַּעֲלָה מְאֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת יִשָּׂשׂכָר. וּתְרַחֵם בֶּאֱמֶת, שֶׁיָּאִיר בְּכָל נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וְיוֹדִיעַ לָהּ כִּי עֲדַיִן “יֵשׁ שָׂכָר”, כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם. וְנֵדַע נֶאֱמָנָה תָּמִיד, שֶּׁאֵין שׁוּם דִּבּוּר וְלֹא שׁוּם צְעָקָה נֶאֱבָד, וַאֲפִלּוּ צְעָקָה מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת אֵינָהּ נֶאֱבֶדֶת לְעוֹלָם. וְתוֹשִׁיעֵנִי, אֲפִלּוּ כְּשֶׁהַתַּאֲווֹת וְהַמְנִיעוֹת מִתְגַּבְּרִין עָלַי וּמִתְפַּשְּׁטִין לְפָנַי מְאֹד עַד שֶׁאֵינִי יָכוֹל לָצֵאת מֵהֶם - אַף עַל פִּי כֵן, גַּם אָז תְרַחַמֵנִי שֶׁאֶהֱיֶה כּוֹסֵף וְחוֹמֵד בְּכָל עֵת אֵלֶיךָ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלֹא אַנִּיחַ אֶת הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין לְעוֹלָם. זַכֵּנִי לָדַעַת בֶּאֱמֶת שֶׁכָּל זֶה יָקָר מְאֹד בְּעֵינֶיךָ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁהוֹדִיעוּנוּ חֲכָמֶיךָ: