נ

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֶלֶךְ רָם וְנִשָּׂא. אָנָּא מַלְכִּי זַכֵּנִי לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן לִבְלִי לֵילֵךְ אַחַר תַּאֲווֹתָי בְּהֶתֵּר אוֹ בְּאִסּוּר, חַס וְשָׁלוֹם. כְּמוֹ כֵן, רַחֵם נָא עָלַי וְזַכֵּנִי לְהִתְחַזֵּק לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן אִם כְּבָר נִכְשַׁלְתִּי, חַס וְשָׁלוֹם, וְעָבַר עָלַי מַה שֶׁעָבַר, לְבַל אֶפֹּל עַל יְדֵי זֶה לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ, אֲבִי, שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה זְמַנִּים וּבְחִינוֹת שֶׁאֲנִי נוֹפֵל בְּדַּעְתִּי וְאוֹמֵר, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִי לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר עוֹד. וַאֲנִי יוֹדֵעַ, אֱלֹהַי, שֶׁזֶּהוּ רַק מֵחֲמַת תַּאֲוָתִי וְיִצְרִי הָרַע שֶׁמְּבַקֵּשׁ תּוֹאֲנָה וַעֲלִילָה לִפְרֹשׁ מֵאַחֲרֶיךָ, הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, חַס וְשָׁלוֹם. כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לֵילֵךְ אַחַר הַתַּאֲווֹת הָרָעוֹת, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי אַתָּה לְבַדֶּךָ יָדַעְתָּ שֶׁהַתּוֹאֲנוֹת וְהָעֲלִילוֹת שֶׁהַבַּעַל דָּבָר מוֹצֵא לִי, וּלְכָל אָדָם, רַבּוּ מִסְּפֹר. וְהוּא גַּם מוֹצֵא לִי עֲלִילוֹת מְיֻחָדוֹת, שֶׁרֻבָּם עַל יְדֵי חֶסְרוֹן פַּרְנָסָה וּמְנִיעוֹת הַמּוֹנְעִים וְכוּ’. אַךְ אַף עַל פִּי כֵן נַפְשִׁי מָרָה לִי מְאֹד עַל זֶה, כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֶצְטָרֵךְ לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. וְעַל כֵּן, בְּחַסְדְּךָ, מִתְגַּבֵּר בִּי הַטּוֹב בְּכָל פַּעַם, וּמִתְעוֹרֵר לָשׁוּב אֵלֶיךָ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אַךְ אַתָּה, מַלְכִּי, יוֹדֵעַ יִצְרִי, שֶׁבְּשׁוּם דָּבָר אֵינִי מוֹצֵא לְעַצְמִי עֲלִילָה וּפְטוּר כָּל כָּךְ כְּמוֹ עַל יְדֵי הַתַּחְבּוּלָה הָרָעָה הַזּוֹ שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר שֶׁמַּפִּיל אוֹתִי בְּדַּעְתִּי בְּכָל פַּעַם, וּמַרְאֵה לִי כְּאִלּוּ אָפֶס תִּקְוָה, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי אֲנִי רוֹאֶה בְּעֵינָי שֶׁכְּבָר חָתַרְתִּי כַּמָּה פְּעָמִים לָשׁוּב אֵלֶיךָ יִתְבָּרַךְ, וְנָפַלְתִּי אַחַר כָּךְ כְּפִי מַה שֶׁנָּפַלְתִּי, וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים בְּלִי מִסְפַּר. וְעַל כֵן אֲנִי פָּטוּר כְּבָר בְּעֵינֵי עַצְמִי מִלַּחְתֹּר עוֹד חֲתִירוֹת לָשׁוּב אֵלֶיךָ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, “אָנָּא יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה נָא!:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זַכֵּנִי לֵידַע בֶּאֱמֶת שֶׁכָּל הָרַעְיוֹנִים וְהַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁל נְפִילוֹת כָּאֵלּוּ הֵם רַק מַעֲשֵׂי בָּעַל דָּבָר, שֶּׁמּוֹצֵא לִי עֲלִילָה לִפְרֹשׁ מֵאַחֲרֶיךָ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁגִּילוּ עֵינֵינוּ חֲכָמֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים. רַחֵם עָלַי אֲבִי, שֶׁאֵדַע תָּמִיד כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל. וְאֵדַע נֶאֱמָנָה שֶׁכָּל אָדָם צָרִיךְ שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו הַרְבֵּה הַרְבֵּה קֹדֶם שֶׁזּוֹכֶה לְהִכָּנֵס אֶל הַקְדֻשָּׁה:

אָנָּא, מַלְכִּי אֲבִי וֵאלֹהַי, חַזְּקֵנִי וְאַמֵּץ כֹּחִי מַמָּשׁ כְּשֵׁם שֶׁנָּתַתָּ בָּאָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁפֵּרֵשׁ מֵאִשְׁתּוֹ וְשָׁב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה. וְדַיְקָא בְּכָל אֵלּוּ הַמֵּאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בָּאוּ רוּחוֹת וְחִמְּמוּ אוֹתוֹ וְכוּ’, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְאַתָּה, יוֹצֵר הָאָדָם, יוֹדֵעַ שֶׁבְּוַדַּאי נֶחְלְשָׁה דַּעְתּוֹ מְאֹד מִזֶּה בְּכָל פַּעַם, וּבְוַדַּאי אָרַב עָלָיו הַבַּעַל דָּבָר וְרָצָה לְהַפִּילוֹ בְּדַעְתּוֹ לְגַמְרֵי בְּכָל פַּעַם. אֲבָל נָתַתָּ בּוֹ כֹּחַ, וְהוּא הִתְגַּבֵּר בְּכָל עֵת, וְלֹא הֵנִיחַ דַּרְכֵי תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁעָסַק בָּהֶם, עַד שֶׁזָּכָה בְּסוֹף הַמֵּאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה לְהוֹלִיד אֶת שֵׁת “שֶׁמִּמֶּנּוּ הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם” וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ הָאָבוֹת, מֹשֶׁה וּמָשִׁיחַ. וְאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּעַצְמוֹ הָיָה גַּם כֵּן כָּל יָמָיו צַדִּיק וְחָסִיד וְנִפְטָר בְּשֵׁם טוֹב. וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן צְרִיכִין לְתַקֵּן הַפְּגָם שֶׁלּוֹ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, אַף עַל פִּי כֵן, הוֹדַעְתָּנוּ עַל יְדֵי צַדִּיקֶיךָ שֶׁאִם לֹא הָיָה מִתְגַּבֵּר וּמִתְחַזֵּק בְּעַצְמוֹ לְתַקֵּן מַה שֶׁתִּקֵּן, בְּוַדַּאי הָיָה קָשֶׁה מְאֹד הַתִּקּוּן בְּיוֹתֵר גַּם לַצַּדִּיקִים הַבָּאִים אַחֲרָיו:

אָנָּא אָבִינוּ, רַחֵם עָלֵינוּ שֶׁנֵּדַע שֶׁכְּמוֹ כֵן הוּא מַמָּשׁ בְּעַצְמִי וּבְכָל אָדָם, גַּם עַכְשָׁו. וְאֵדַע כִּי זֶהוּ עִקַּר הַנִּסָּיוֹן שֶׁלִּי, שֶׁאֲחַזֵּק אֶת עַצְמִי בְּכָל הַיְרִידוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, בְּכָל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עָלַי. וְזַכֵּנִי לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמִי בְּכָל יוֹם לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ, וַאֲדַמֶּה בְּדַּעְתִּי כְּאִלּוּ נוֹלַדְתִּי הַיּוֹם. וְאָז, מַה שֶׁאֶזְכֶּה לְתַקֵּן בְּעַצְמִי עַל יְדֵי תְּשׁוּבָתִי הַשְּׁלֵמָה - בְּוַדַּאי מַה טוֹב. וּמַה שֶׁלֹּא אֶזְכֶּה לִגְמֹר הַתִּקּוּן, אֶהְיֶה בָּטוּחַ בְּכֹחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כֹּחַ לַהֲפֹךְ הַכֹּל לְטוֹבָה. וּבִלְבַד שֶׁתְּרַחֵם שֶׁלֹּא אֲיַאֵשׁ אֶת עַצְמִי מִלְּצַפּוֹת וּלְקַוּוֹת אֵלֶיךָ הַשֵּׁם, בְּקִוּוּי אַחַר קִוּוּי, וּלְהַרְבּוֹת בִּצְעָקָה וּבַקָּשָׁה וְתַחֲנוּנִים לְפָנֶיךָ יִתְבָּרַךְ, “כִּי עִם יְהֹוָה הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת”: