נג

מֶלֶךְ עֶלְיוֹן עַל כָּל צְבָא מָרוֹם. יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. רַחֵם עָלַי, אֲבִי, פְּנֵה לִתְפִלָּתִי, כִּי לִפְעָמִים אֲנִי נוֹפֵל מִכָּל הָעֲשָׂרָה כִּתְרִין דִּקְדֻשָּׁה וּמִתְגַּבְּרִים עָלַי כָּל הָעֶשֶׂר כְּתָרִים דְּסִטְרָא אַחֲרָא, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְאָז בְּוַדַּאי אֵינִי יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל, וְהַתְּפִלָּה שֶׁלִּי, שֶׁהִיא בְּחִינַת “חַנָּה”, הִיא בִּבְחִינַת “מָרַת נָפֶשׁ”, בְּחִינַת: “וְנַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ מְאֹד”. “וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס” - שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְחַזֵּק אֶת עַצְמִי וּלְכַוֵּן בִּתְפִלָּתִי, אֲזַי צָרָתָהּ שֶׁל הַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא הַסִּטְרָא אַחֲרָא, מִתְגַּבֶּרֶת עַל תְּפִלָּתִי, וּמַכְעֶסֶת אוֹתָהּ, וּמְבַלְבֶּלֶת אוֹתִי מִן הַתְּפִלָּה בְּכַמָּה מִינֵי בִּלְבּוּלִים. וְאַתָּה, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, רַחֵם נָא וְחֲמֹל עָלַי גַּם כֵּן בְּרֹב חַסְדְּךָ. וְאָנָּא, מַלְכִּי, תַּחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמְּךָ נִדָּח. וּבְרַחֲמֶיךָ תֶּן לִי לְקַבֵּל הָעֵצָה, שֶׁאַמְשִׁיךְ אֶת עַצְמִי אֶל הָאֱמֶת וְאֶזְכֶּה לִרְאוֹת לְדַבֵּר דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה בֶּאֱמֶת בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁאֲנִי. וְאַזְכִּיר אֶת עַצְמִי בְּךָ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁאֶזְכֹּר בְּחִינַת: “אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ”. כִּי אַתָּה, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, נִמְצָא בְּכָל מָקוֹם. הוֹשִׁיעֵנִי וְזַכֵּנִי לִמְשׁוֹךְ אֶת עַצְמִי אֶל הָאֱמֶת, וּבְרַחֲמֶיךָ אָז אֶהְיֶה סָמוּךְ וְקָרוֹב אֵלֶיךָ יִתְבָּרַךְ. כִּי אֱמֶת הוּא אַתָּה, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּעַצְמְךָ, וְעַל יְדֵי זֶה בְּרֹב חֲנִינוּתֶךָ תְּזַכֵּנִי לַעֲלוֹת מִכָּל הַיְרִידוֹת וְהַנְּפִילוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, בִּבְחִינַת: “אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה”:

מֶלֶךְ אַבִּיר, רַחֵם שֶׁאֶזְכֹּר בְּנַפְשִׁי תָּמִיד בְּחִינַת: “הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים”, כְּפִי שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים. שֶׁאֶזְכֹּר בְּחִינַת: “אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ” שֶׁאָמַרְתָּ, זֶה טוֹב מִכָּל הָעֲשָׂרָה בָּנִים. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהִתְגַבְּרוּ כָּל הָעֶשֶׂר כִּתְרִין דִּמְסָאֲבוּתָא, עַל יְדֵי שֶׁפָּגַמְתִּי בְּכָל מַעֲלוֹת דִּקְדֻשָּׁה. עַל כָּל זֶה, רַחַמֶנִי וְתֶן בְּלִבִּי שֶׁאֶזְכֹּר וְאֵדַע נֶאֱמָנָה שֶׁבְּחִינַת “אָנֹכִי” טוֹב לְךָ מִכֻּלָּם, כִּי אַתָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִמְצָא בְּכָל מָקוֹם. “קָרוֹב יְהֹוָה לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת”: