עט

מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים. מֶלֶךְ נִשְׂגָּב. מֶלֶךְ סוֹמֵךְ נוֹפְלִים. רַחֵם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, בְּתוֹךְ תֹּקֶף הַצָּרָה וְהַדַּחְקוּת וְגֹדֶל צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ וְגָלוּתָהּ, כְּפִי שֶׁאָנוּ מַרְגִּישִׁים כָּל אֶחָד בְּנַפְשׁוֹ. רַחֲמֵנוּ, אַב הָרַחֲמָן, שֶׁאַף עַל פִּי כֵן נִזְכֶּה לִרְאוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל מִשָּׁם דַּיְקָא תִּקְוָה וָסֵבֶר לִגְאוּלַת נַפְשֵׁנוּ, לָשׁוּב אֵלֶיךָ תִּתְבָּרַךְ. זַכֵּנוּ בְּחַסְדְּךָ לְקַיֵּם וּלְקַבֵּל רְמָזִים אֲמִתִּיִּים בְּמַה שֶׁגִּילּוּ חֲכָמֶיךָ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בִּבְחִינַת "וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם” וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: “כִּי יֵשׁ שֶׁבֶר - וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה”. “כִּי יֵשׁ סֵבֶר - וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט”. “כִּי יֵשׁ שֶׁבֶר - וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם”. “כִּי יֵשׁ סֵבֶר - וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל” וְכוּ’. זַכֵּנִי לֵידַע נֶאֱמָנָה כִּי כָּךְ הוּא בֶּאֱמֶת, שֶׁבְּתוֹךְ הַשֶּׁבֶר וְהַצָּרָה, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, זַכֵּנִי לְצַפּוֹת לִישׁוּעָה תָּמִיד, לְהַסֶּבֶר וְהַתִּקְוָה גְּדוֹלָה הַמְלֻבָּשׁ בָּהּ:

אֱלֹהַי, תֶּן בִּי דַּעַת אֲמִתִּי שֶׁאֵדַע שֶׁכֵּן הוּא בְּכָל אָדָם בִּפְרָטִיּוּת. ושֶׁזֶּה בְּחִינַת “הַהִתְרַחֲקוּת הוּא תַּכְלִית הַהִתְקָרְבוּת, וְהַיְרִידָה יוּכַל לִהְיוֹת תַּכְלִית הָעַלִיָּה”, וְנִזְכֶּה לְהַאֲמִין בָּזֶה בְּלֶב שָׁלֵם. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, אַתָּה הִבְטַחְתָּ בְּרַחֲמֶיךָ לְיַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם “אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה”. וְאַתָּה הוֹדַעְתָּנוּ כִּי בְּפָסוּק זֶה מְדַבֵּר כָּל סוֹד גָּלוּת יִשְׂרָאֵל וְכָל הַיְרִידוֹת וְהָעֲלִיּוֹת הָעוֹבְרִין עַל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. וְהָעִקָּר, מַלְכִּי, זַכֵּנִי לְהִתְחַזְּקוּת, שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְחַזֵּק מְאֹד מְאֹד בְּתֹקֶף הִתְגַּבְּרוּת מְרִירוּת הַיְרִידָה, שֶׁדַּיְקָא מִשָּׁם תְרַחֵם עָלַי בְּחֶמְלָתְךָ הָרַבָּה, יִתְבָּרַךְ, וְתוֹשִׁיעֵנִי וּתְקָרְבֵנִי אֵלֶיךָ. “כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְהֹוָה אֶת עַמּוֹ”, רַחַמֶנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי. “אִם אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי, חַסְדְּךָ יְהֹוָה יִסְעָדֵנִי”, כִּי אַתָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תַּהֲפֹךְ לְיִשְׂרָאֵל הַמַּכָּה לִרְפוּאָה:

מֶלֶךְ רָם וְנִשָּׂא, נוֹתֵן הַתּוֹרָה. אַתָּה הוֹדַעְתָּנוּ וְגִלִּיתָ לָנוּ נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ, וְהֶאָרַת עֵינֵינוּ עַל יְדֵי צַדִּיקֶיךָ, סוֹדוֹת נוֹרָאִים וְשֵׁמוֹת קְדוֹשִׁים הַיּוֹצְאִים מִזֶּה הַפָּסוּק שֶׁאָמַרְתָּ לְיַעֲקֹב טֶרֶם יְרִידָתוֹ: “אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ וְכוּ’”. וְאַתָּה הֶאָרַת עֵינֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים בְּעוֹד סוֹדוֹת וּרְמָזִים נִפְלָאִים אֲמִתִּיִּים, הַמְחַזְּקִין וּמְחַיִּין נְפָשׁוֹת, בְּאֵלּוּ הַסּוֹדוֹת בְּעַצְמָן. וּמִזֶּה תָּאִיר בְּלִבֵּנוּ שֶׁנּוּכַל לְהָבִין הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל בְּכָל הָרְמָזִים שֶׁגִּילּוּ בָּזֶה הַפָּסוּק, הַכּוֹלֵל כָּל הַיְרִידוֹת וְכָל הָעֲלִיּוֹת. וְנַשְׂכִּיל מִזֶּה אֵיךְ עַל פִּי סוֹד הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים וְהָרְמָזִים הַנִּמְשָׁכִים מִשָּׁם - הַתְחָלַת הַיְרִידָה וְכֵן תּוֹקֵף הַגָּלוּת בְּעַצְמוֹ, מְרֻמָּז וּמִצְטָרֵף עִמָּהֶם תֵּכֶף הַצְּמִיחַת קֶרֶן יְשׁוּעָה שֶׁל תַּכְלִית הָעַלִיָּה, כַּאֲשֶׁר גִּילוּ צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים. וְנֵדַע וְנַשְׂכִּיל כָּל זֶה, שֶׁגִּילוּ זֹאת לְהוֹרוֹת שֶׁגַּם בִּתְחִלַּת הַיְרִידָה וְהַגָּלוּת תֵּכֶף נָתַתָּ בָּנוּ הֶאָרָה שֶׁעָמְדָה לָנוּ לְשָׁמְרֵנוּ וּלְהַצִּילֵנוּ שֶׁלֹּא נִשְׁתַּקַּע שָׁם, חַס וְשָׁלוֹם, רַק שֶׁהַיְרִידָה תִּהְיֶה תַּכְלִית הָעַלִיָּה. זַכֵּנוּ לְהָבִין וְלִזְכֹּר הָרְמָזִים שֶׁרָמְזוּ חֲכָמֶיךָ בְּתוֹרָתָם, כְּמוֹ שֶׁרָמְזוּ, וְנֵדַע שֶׁכֵּן הוּא בְּכָל אָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וַיְהִי בְּעֵת הַהִיא וַיֵּרֶד יְהוּדָה וְכוּ’” - שֶׁעַד שֶׁלֹּא הִתְחִיל הַגָּלוּת הָרִאשׁוֹן כְּבָר נוֹלָד הַגּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא פֶּרֶץ וְכוּ’. “בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה”: