פ

רִבּוֹן כָּל עוֹלָמִים. זַכֵּנוּ לְהַאֲמִין וּלְקַבֵּל בֶּאֱמֶת אֶת דִּבְרֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁמְּחַזְּקִין אוֹתָנוּ לְהִתְחַזֵּק בְּךָ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, וּמוֹדִיעִים לָנוּ כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל - דְּבָרִים אֵלּוּ, זַכֵּנִי נָא לִזָּהֵר בָּהֶם וְתַכְנִיסֵם בְּלִבִּי כְּטַל וּכְמָטָר. וְזַכֵּנִי לְקַבֵּל מִדִּבְרֵיהֶם בֶּאֱמֶת מוּסַר וְהִתְעוֹרְרוּת וְהִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל, לִבְלִי לְהִתְיָאֵשׁ מִן הַצְּעָקָה אֵלֶיךָ תִּתְבָּרַךְ לְעוֹלָם, אֲפִילוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארֵנוּ, חַס וְשָׁלוֹם. וְכַאֲשֶׁר הִזְהִירָנוּ עַל זֶה אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, פְּעָמִים אֵין מִסְפַּר, בְּכַמָּה וְכַמָּה מִינֵי לְשׁוֹנוֹת. כִּי לֹא תִּטֹּשׁ יְהֹוָה אֶת עַמְּךָ כִּי רַבִּים רַחֲמֶיךָ. זַכֵּנוּ לְהַאֲזִין הֵיטֵב לְכֹל זֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּשִׁירַת “הַאֲזִינוּ” שֶׁהִזְהִיר וְאָמַר שָׁם: “יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי”. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ מוֹרִיד הַטָּל וְהַגֶּשֶׁם, שֶׁכְּמוֹ הַטָּל וְהַמָּטָר שֶׁיּוֹרְדִין טִפּוֹת מַיִם עַל הָאָרֶץ, וְאַחַר כָּךְ צוֹמֵחַ מֵהֶם צְמָחִים נִפְלָאִים, כְּמוֹ כֵן זַכֵּנִי לְהַכְנִיס דִּבּוּרִים אֵלּוּ בְּעֹמֶק הַלֵּב הֵיטֵב, עַד שֶׁיִּצְמְחוּ בְּלִבֵּנוּ וַיַּעֲשׂוּ פֵּרוֹת טוֹבִים. בְּרַחֲמֶיךָ מַלְכֵּנוּ, אָנָּא זַכֵּנוּ לְקַבֵּל בֶּאֱמֶת דְּבָרִים אֵלּוּ, לְהִתְחַזֵּק בְּךָ, תִּתְבָּרַךְ, תָּמִיד. וְזַכֵּנוּ לְהַאֲזִין הֵיטֵב וּלְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, שֶׁנִּזְכֶּה לְהָבִין הֵיטֵב רְמִיזוֹתָיו שֶׁל הַצַּדִּיק, עַד הֵיכָן עַד הֵיכָן, צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק לְעוֹלָם. כִּי הוֹדַעְתָּנוּ עַל יְדֵי צַדִּיקֶיךָ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כְּלָל בְּפֵרוּשׁ כָּל הַצּוֹרֵךְ בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ. זַכֵּנוּ לְהָבִין זֹאת וּלְהַשְׂכִּיל הָרְמָזִים מִדָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁאַחַר כָּל הַצָּרוֹת הַהֶכְרֵחַ רַק לִשְׁאֹג וְלִצְעֹק אֵלֶיךָ תִּתְבָּרַךְ תָּמִיד כָּל הַיּוֹם, בִּבְחִינַת, “עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא, רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ”. וְסִיֵּם אַחַר כָּךְ: “אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי”. וְשֶׁאֵדַע כִּי עֲדַיִן אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר לִי כָּל כָּךְ בִּפְרָטִיּוּת, רַק זַכֵּנִי לְקַבֵּל הָרְמָזִים שֶׁלֹּא אֶסְתַּכֵּל עַל שׁוּם דְּחִיָּה שֶׁרוֹצִין לִדְחוֹת אוֹתִי מִמְּךָ תִּתְבָּרַךְ, הֵן מֵהַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּאִין עָלַי מֵעַצְמִי, הֵן מֵהַדְּחִיּוֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵאֲחֵרִים וְכוּ’. רַחַמֶנִי שֶׁעַל כֻּלָּם לֹא אֶסְתַּכֵּל כְּלָל, רַק אֶזְכֶּה לְהָבִין דִּבְרֵי הַצַּדִּיק שֶׁמּוֹרֶה לִי אֶת הַדֶּרֶךְ, וּמְרַמֵּז לִי בְּעֵינָיו, שֶׁתָּמִיד אֶתְחָזֶק בִּצְעָקָה וּשְׁאָגָה אֵלֶיךָ תִּתְבָּרַךְ, וְאָז טוֹב לִי. “כִּי שֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ”: