“מֶלֶךְ גָּדוֹל וּמְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת. אֶל הַהוֹדָאוֹת. אֲדוֹן הַנִפְלָאוֹת. בּוֹרֵא כָל הַנְשַׁמּוֹת. רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים”. זַכֵּנוּ נָא בּוֹרְאֵנוּ לְעִקָּר הַחִנּוּךְ בַּעֲבוֹדָתְךָ תִּתְבָּרַךְ, כְּפִי שֶׁהוֹדַעְתָּ עַל יְדֵי חֲכָמֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁעִקַּר הַחִנּוּךְ לַעֲבוֹדָתְךָ הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת “תּוֹדָה הוֹדָאָה”, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֲנֻכָּה. כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ, מַלְכֵּנוּ, שֶׁלְּפִי מַה שֶׁעוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד רִבּוּי הַיִּסּוּרִים וְהַצָּרוֹת וְהַמְנִיעוֹת וּבִלְבּוּלִים וְהַתַּאֲווֹת וְכוּ’. אַתָּה לְבַדֶּךָ יוֹדֵעַ כַּמָּה קָשֶׁה לְּהִתְקַיֵּם עַד שֶׁנִּזְכֶּה לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה, דְּהַיְנוּ שֶׁאֶהֱיֶה אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה. וְאַתָּה יוֹדֵעַ וָעֶד בֶּאֱמֶת, אֲבִי, כַּמָּה וְכַמָּה הִתְחִילוּ בַּעֲבוֹדָתְךָ, וְיֵשׁ שֶׁהֶאֱרִיכוּ בַּעֲבוֹדָתָם יָמִים וְשָׁנִים, אֲבָל אַחַר כָּךְ לֹא יָכְלוּ לִסְבֹּל עוֹד מְרִירוּת הַכְּבֵדוּת שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר, וְנָפְלוּ כָּל אֶחָד כְּמוֹ שֶׁנָּפְלוּ, רַחֲמָן הַצֵּל נָא מֵעָתָּה:
אָנָּא אֱלֹהַי זַכֵּנִי לַחְפֹּץ בְּהָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, לָחוּס עַל חַיַּי. רַחַמֶנִי וְקַיְּמֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי, שֶׁבְּכָל מַה שֶׁעוֹבֵר עָלַי, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אֲפִילוּ אִם אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי הַחַיָּב מְאֹד בְּמַעֲשַׂי שֶׁאֵינָם טוֹבִים. אַף עַל פִּי כֵן אֲפִילוּ אִם אֲנִי הַגָּרוּעַ שֶבַּגְּרוּעִים, זַכֵּנִי לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי אַתָּה גּוֹמֵל עִמִּי חֲסָדִים נִפְלָאִים בְּכָל יוֹם, כְּמוֹ שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמֶיךָ לוֹמַר לְפָנֶיךָ: “עַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת” וְכוּ’. וְאֵדַע נֶאֱמָנָה שֶׁבְּוַדַּאי דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל כֵּנִים וַאֲמִתִּיִּים, וְנִזְכֶּה כֻּלָּנוּ לְהַאֲמִין בָּזֶה, שֶׁבְּוַדַּאי אַתָּה תִּתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִם כָּל אֶחָד נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְטוֹבוֹת הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה:
מֶלֶךְ רָם וְנִשָּׂא, מַלֵּא חֲסָדִים טוֹבִים. רַחֵם עָלַי וְזַכֵּנִי לְהִסְתַּכֵּל בֶּאֱמֶת, וְלִרְאוֹת הַרְבֵּה בְּעֵינַי, וּלְהַזְכִּיר אֶת עַצְמִי הֵיטֵב, כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלַי. חֲמֹל עָלַי שֶׁאֵדַע כִּי כָּל מַה שֶׁאֲנִי זוֹכֶה לְאֵיזֶה מִצְוָה וּלְאֵיזֶה נְקוּדָה טוֹבָה, בְּוַדַּאי אֵינוֹ נֶאֱבָד לְעוֹלָם. וְתֶן בִּי דַּעַת אֲמִתִּי לֵידַע, וּלְהַאֲמִין בְּלֶב שָׁלֵם, שֶּׁאֵין כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עִם כָּל תַּאֲווֹתָיו וְיִסּוּרָיו וַהֲבָלָיו כְּדַאי נֶגֶד נְקוּדָה אַחַת שֶׁל מִצְוָה אַחַת שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל זוֹכֶה בְּכָל יוֹם. זַכֵּנִי נָא לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמִי, שֶׁבְּכָל מַה שֶׁיַּעֲבֹר עָלַי, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אֶזְכֶּה לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמִי בְּכָל עֵת הַטּוֹבוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי, אַתָּה תִּתְבָּרַךְ, עַד הֵנָּה. וְעַל יְדֵי זֶה אֶתְחָזֶק לִצְעֹק וּלְהִתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ תָּמִיד, בִּבְחִינַת “מוֹדֶה עַל הֶעָבָר וְצוֹעֵק לֶעָתִיד לָבוֹא”, כַּאֲשֶׁר לִמְּדוּנוּ צַדִּיקֶיךָ. בְּרֹב חַסְדְּךָ תְרַחֵם שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִזְכֶּה סוֹף כָּל סוֹף לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה, לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת:
הַנּוֹתֵן לְאָדָם דַּעַת, רַחֵם עָלֵינוּ וְזַכֵּנוּ עַל יְדֵי בְּחִינָה זוֹ לְהִתְחַנֵּךְ לַעֲבוֹדָתְךָ, כַּאֲשֶׁר צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים מוֹרִים וּמְחַנְּכִים אוֹתָנוּ. וּכְמוֹ הָעֲבוֹדָה שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה בִּימֵי קַטְנוּתוֹ, אַף עַל פִּי שֶּׁאֵין לָהּ שְׁלֵמוּת גָּמוּר. בִּפְרָט כִּי, מִסְּתָמָא, תֵּכֶף אַחַר כָּךְ עוֹשֶׂה הַקָּטָן מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת וְקַטְנוּת. אַף עַל פִּי כֵן אַתָּה לִמַּדְתָּנוּ שֶׁכָּל תְּנוּעָה טוֹבָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אָז יָקָר מְאֹד מֵחֲמַת שֶׁעַל יְדֵי זֶה הוּא מִתְחַנֵּךְ בַּעֲבוֹדָתְךָ. זַכֵּנוּ לֵידַע בֶּאֱמֶת נֶאֱמָנָה שֶׁכְּמוֹ כֵן הוּא מַמָּשׁ אֲפִילוּ בְּאָדָם גָּדוֹל, כָּל זְמַן שֶּׁאֵין אֲנִי זוֹכֶה לִשְׁלֵמוּת הָרָאוּי, וַאֲפִילוּ אִם אֲנִי רָחוֹק כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רָחוֹק. זַכֵּנִי שֶׁאֵדַע נֶאֱמָנָה שֶׁאַף עַל פִּי כֵן כָּל נְקוּדָה וּתְנוּעָה שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁאֲנִי זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת אָז יְקָרָה גַּם כֵּן מְאֹד, כִּי הִיא בְּחִינַת חִנּוּךְ, כְּפִי שֶׁגִּילוּ לְדַעְתֵּנוּ הַצַּדִּיקִים. זַכֵּנוּ בֶּאֱמֶת לְעִקָּר הַחִנּוּךְ עַל יְדֵי הַהוֹדָאָה עַל הֶעָבָר, וְזַכֵּנוּ עַל יְדֵי זֶה לְהִתְחַזֵּק לִצְעֹק לְהַבָּא, עַד שֶׁנִּזְכֶּה עַל יְדֵי זֶה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. “הוֹשִׁיעֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ”. “בָּרוּךְ יְהֹוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן, הַלְלוּיָהּ”. “הֹדוּ לַיהֹוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ”: