א.

כָּל הַ‏הֶזֵּקוֹת הֵם עַל־יְדֵי קִלְקוּל הַשִּׂמְחָה. וּכְשֶׁזּוֹכִין לְהִתְפַּלֵּל בְּשִׂמְחָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמַּסְמִיכִין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, עַל־יְדֵי־זֶה נִצּוֹל מִכָּל הַהֶזֵּקוֹת כְּמַאֲמַר‏ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי תְּפִלָּה בְּשִׂמְחָה הִיא רְפוּאָה וִישׁוּעָה לַכֹּל. (ליקוטי־הלכות, הל' ק"ש, הל' ב)