ב.

שִׂמְחָה דִּקְדֻשָּׁה הִיא בְּוַדַּאי דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד, כִּי זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הָעֲבוֹדָה לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בְּשִׂמְחָה. וְהַשִּׂמְחָה הִיא הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל כָּל הַמִּצְוֹת. וּבֶאֱ‏מֶת, מִי שֶׁהוּא בִּכְלַל הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הָאֲמִתִּית, יֵשׁ לוֹ לִשְׂמֹחַ כָּל יָמָיו בְּכָל עֵת וָרֶגַע כְּשֶׁיִּזְכֹּר אֶת עַצְמוֹ הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמָּנוּ עַל־יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אֲשֶׁר פָּתַח אֶת עֵינֵינוּ וְהִמְשִׁיךְ עָלֵינוּ אֶת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה; וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר עֹצֶם הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת, כִּי הִיא לְכָל חַד כְּפֻם מָה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ. אַךְ מִפְּגַם וּנְפִילַת הַשִּׂמְחָה דִקְדֻשָּׁה הַנַּ"ל, מִזֶּה נִשְׁתַּלְשֵׁל הַטָּעוּת שֶׁל כַּת הַבּוֹחֲרִין בְּשִׂמְחָה שֶׁל הוֹלֵלוּת וְשִׁכְרוּת, אֲשֶׁר צְרִיכִין לִזָּהֵר וְלִשְׁמֹר מִזֶּה מְאֹד. (הלכות תפלה, הל' ד)