יט.

מֵאַחַר שֶׁיְּמֵי חַיֵּי הָאָדָם מוּעָטִים כָּל־כָּךְ וּפוֹרְחִים מְאֹד מְאֹד, עַל־כֵּן צָרִיךְ לִזְכֹּר מְאֹד לְהַחֲיוֹתָם שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם חִיּוּת אֲמִתִּי וְקִיּוּם שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לִקְרוֹתָם בַּשֵּׁם "יְמֵי חַיָּיו"; וְזֶה עַל־יְדֵי שִׂמְחָה דִקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא עִקַּר הַחַיּוּת. וְזֶה מְבֹאָר בְּקֹהֶלֶת שֶׁאָמַר שָׁם: "כִּי לֹא הַרְבֵּה" - הַיְנוּ שֶׁיָּמָיו מוּעָטִים מְאֹד, עַל־כֵּן - "יִזְכֹּר אֶת יְמֵי חַיָּיו", הַיְנוּ שֶׁיִּזְכֹּר לְהַחֲיוֹתָם עַל־יְדֵי שִׂמְחָה דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁסִּיֵּם: "כִּי הָאֱלֹקִים מַעֲנֶה בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ" - הַיְנוּ, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵעִיד עַל זֶה שֶׁשָּׂמֵחַ בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת טוֹב דְהַיְנוּ, שֶׁהָיָה מְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם לֵידַע הָאֱמֶת, שֶׁאֵין שׁוּם חַיּוּת אֲמִתִּי כִּי־אִם תּוֹרָה וּמִצְוֹת כִּי הֵם חַיֵּינוּ, וְעַל־כֵּן הָיָה שָׂמֵחַ בָּהֶם מְאֹד, וְזֶה כָּל תַּכְלִית וְקִיּוּם אֲמִתִּי שֶׁל כָּל יְמֵי חַיָּיו.
וְזֶה מְרֻמָּז גַּם־כֵּן בַּזֹּהַר שֶׁדָּרַשׁ שָׁם: ע' דִּ"שְׁמַע" וְד' דְּ"אֶחָד" - אוֹתִיּוֹת "עֵד", וְסִימָנָךְ: "עֵד ה' בָּכֶם". נִשְׁאַר ש"מ מִן תֵּבַת "שְׁמַע" וְא"ח מִן "אֶחָד" - אוֹתִיּוֹת "אֶשְׂמַח" דִּכְתִיב: "אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּה'", הַיְנוּ כַּנַּ"ל, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ מֵעִיד עַל מִי שֶׁמְּיַחֵד שְׁמוֹ פַּעֲמִים בְּכָל יוֹם וְאוֹמֵר "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְכוּ'"; וְהָעִקָּר עַל הַשִּׂמְחָה, כִּי צְרִיכִין לִשְׂמֹחַ בָּזֶה מְאֹד מְאֹד מַה שֶּׁאָנוּ זוֹכִין לְיַחֵד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם בִּבְחִינַת "אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּה'". וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאוֹמְרִים "אַשְׁרֵינוּ" קֹדֶם קְרִיאַת־שְׁמַע קְטַנָּה. (שם סו, עה)