ה.

עִקַּר הַתִּקּוּן הַמְסַדֵּר וְהַמְיַשֵּׁב, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַשִּׂיגִין אוֹר אֵין־סוֹף, הוּא עַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה. כִּי שָׁם מְקוֹר הַשִּׂמְחָה בְּחִינַת "וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם" דַּיְקָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר. כִּי הַשִּׂמְחָה מַרְחֶבֶת הַמֹּחִין, וְאָז יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ לִסְבֹּל מַה שֶּׁמַּשִּׂיגִין מֵאוֹר הָאֵין־סוֹף וְלִבְלִי לַהֲרֹס אֶת הַגְּבוּל; אֲבָל הָעַצְבוּת, חַס וְשָׁלוֹם, מְצַמְצֵם אֶת הַדַּעַת עַד שֶׁהוּא קָטָן מֵהָכִיל אֶת הָאוֹר, וְאָז אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל אֲפִלּוּ מְעַט נִיצוֹצֵי־אוֹר שֶׁמְּאִירִין לוֹ, וְיָכוֹל לַהֲרֹס אֶת הַגְּבוּל, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל־כֵּן עִקַּר הַהַשָּׂגָה עַל־יְדֵי שִׂמְחָה. (שם אות ב)