ו.

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי רָאוּ לוֹ לִשְׂמֹחַ תָּמִיד בְּהַשֶּׁם יִתְבָּרַךְ. וְזֶה הַדָּבָר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב, כִּי הוּא לְכָל חַד כְּפֻם מָה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ. וְכֵן לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת הַמִּצְוֹת, בְּחִינַת "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי לֵב", כִּי בְּוַדַּאי אֵין שִׂמְחָה בָּעוֹלָם כְּשִׂמְחָה זוֹ. כִּי זֶה כָּל אָדָם יָכוֹל לְהָבִין, שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה אֵין שׁוּם שִׂמְחָה בָּעוֹלָם, כִּי מַה יִּתְרוֹן לוֹ לָאָדָם וְכוּ', וְיָמֵינוּ כְּצֵל עוֹבֵר, וְאַחֲרִית שִׂמְחָה תּוּגָה. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת הַמְחַקְּרִים וְהַכּוֹפְרִים, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, אֵין לָהֶם שׁוּם שִׂמְחָה אֲמִתִּית כְּלָל, וְכָל יְמֵיהֶם הֵם מְלֵאִים עַצְבוּת וְיָגוֹן וַאֲנָחָה, כִּי מֵאַחַר שֶׁכּוֹפְרִים בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וּבַעֲשִׂיַּת מִצְוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, וּבוֹדִים מִלִּבָּם טְעָמִים שֶׁל הֶבֶל וּשְׁטוּת עַל עֲשִׂיַּת הַמִּצְוֹת כְּאִלּוּ הֵם נִימוּסִיּוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, אִם־כֵּן מֵהֵיכָן יְקַבְּלוּ חַיּוּת וְשִׂמְחָה? וְעַל־כֵּן עִקַּר הַקִּטְרוּג וְהַהִתְגָּרוּת שֶׁל הַסִּטְרָא־אָחֳרָא שֶׁמִּתְגָּרִין בְּיִשְׂרָאֵל, הָעִקָּר הוּא בְּהַשִּׂמְחָה שֶׁל הַמִּצְוֹת, כִּי עַל גּוּף הַמִּצְוָה הֵם יְכוֹלִין לוֹמַר שֶׁהִיא נִימוּסִית, חַס וְשָׁלוֹם, כִּשְׁאָר נִימוּסֵי הָעַמִּים, חַס וְשָׁלוֹם, אַךּ כְּשֶׁרוֹאִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׂמֵחִים כָּל־כָּךְ בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת וּמוֹסְרִין נַפְשָׁם עֲלֵיהֶם, עַל זֶה הֵם מִתְקַנְּאִים וּמִתְגָּרִים בָּנוּ מְאֹד. וְעַל־כֵּן עִקַּר הַכְנָעַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא הוּא דַיְקָא עַל־יְדֵי עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה. (שם אות ד)