השמטה השייך לתורה ס׳

רבונו של עולם, אתה ידעת איך שגברה עלינו השינה והתרדמה, עד אשר נסתלקו מאתנו כל המוחין דקדושה, ומחשבתנו טרודה ומבולבלת מאד בכל עת בהבלי הזמן ותחבולותיו, בפרט אחר אשר גלית לנו כי יש בני אדם שנדמה להעולם עליהם שהם עובדים את יהוה ועוסקים כל ימיהם בתורה ותפילה, ואף על פי כן הם ישנים את ימיהם, כי כל עבודתם אין להשם יתברך נחת מהם, כי נשאר כל עבודתם למטה, ואינו יכול להתרומם ולהתעלות למעלה, כי כל עבודתם היא בלא שכל וחיות דקדושה, רק בבחינת מוחין דקטנות בחינת שינה, ועל כן אינה יכולה להתעלות למעלה. ואתה ידעת כמה וכמה אנו רחוקין ממוחין ושכל וחיות דקדושה. כי גברה עלינו השינה מאד מאד, וגם אשר כל מחשבותינו אפילו בעת שאנו עוסקים קצת בעבודת יהוה, הם בבחינת קטנות דקטנות מאד, והם רק בבחינת החלומות והסבובים והדמיונות שעוברים על האדם בשעת שינה ותרדמה, על כן חוס וחמול ורחם נא עלינו מעתה על כל פנים ועוררנו משנתנו:

רבונו של עולם, אתה הודעתנו על ידי חכמיך הקדושים, שאפילו הצדיקים האמתיים העוסקים לעורר בני אדם משנתם, אבל אף על פי כן אי אפשר להם לעורר את האדם כי אם כשמתעורר תחילה מעצמו, כי צריך אתערותא דלתתא תחילה, ואתה ידעת כמה אני רחוק עדיין מאיזה התעוררות אמיתי דקדושה. על כן חוס וחמול נא עלי ושלח לי התעוררות אמיתי בליבי, שאזכה להרגיש בליבי קצת גודל התרחקותי מעבודת יהוה באמת, ועוצם הרחמנות שיש עלי ועל נפשי, עד שאזכה להתעורר בהתעוררות אמיתי לשוב אליך באמת. ויהי רצון מלפניך, שתהא תפילתי זאת וצעקתי שאני צועק אליך ומתחנן לפניך שתזכני להתעורר משנתי, דבר זה בעצמו יהיה חשוב לפניך כאלו התעוררתי כבר בהתעוררות אמיתי דקדושה מעצמי, עד שאזכה על ידי זה להתעורר משנתי באמת, על ידי הצדיקי אמת העוסקים בזה לעורר בני אדם משנתם, באופן שתהא כל עבודתי את יהוה בשכל וחיות אמיתי דקדושה באמת:

רבונו של עולם, אתה ידעת עומק נפילתנו וירידתנו בזמן הזה בדורותנו אלה. ובעונותינו הרבים גברה עלינו השינה כל כך, עד שהיא בבחינת הסטרא דמותא ממש חס ושלום, כי נתרחקנו ממך מאד ונפלנו מכל השבעים פנים לתורה, עד אשר אי אפשר להצדיקי אמת לעורר אותנו בשום פנים לתורה. ואתה הודעת לנו גודל רחמיך וחסדיך העצומים, עד אשר ברוב רחמיך וחנינותיך חמלת עלינו ושלחת לנו צדיקי אמת מופלגים במעלה גדולה כל כך. עד אשר יש להם כח לעורר אותנו משנתנו על ידי ספורי מעשיות של שנים קדמוניות, שהם בחינת עתיק. בחינת זקן, בחינת הדרת פנים, שכל השבעים פנים לתורה מקבלין חיות והידור משם, כי חנון ורחום אתה ארך אפים ורב חסד, ודייקא מגודל ירידתנו ועוצם התרחקותנו ממך מאד, נתת רשות להצדיקי אמת להשתדל עמנו ולעורר אותנו משנתנו העצומה והעמוקה מאד, על ידי ספורי מעשיות הגבוהים וקדושים נפלאים ונוראים כאלה, אשר באמת אין לנו שום תפיסה והשגה כלל בגודל נוראות קדושתם, ואחרי כל זאת עדיין לא שבנו מטעותנו, ועדיין אנחנו הוזים שוכבים אוהבים לנום, ושנתנו ותרדמותינו עמוקה מאד בלי שיעור ובלי ערך, ולא זכינו עדיין להתעוררות השינה כלל. מה נאמר ומה נדבר ומה יש לנו עוד צדקה ולזעוק עוד אל המלך. אבל אף על פי כן כבר הודעת לנו על ידי צדיקיך האמתיים שאין שום יאוש בעולם כלל, ואפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. בפרט כי בטוחים אנחנו בכוחו של זקן. בכח הצדיקי אמת זקנים אמתיים דקדושה, אשר התחילו להשתדל עמנו ולעסוק בתיקון נפשותינו, על ידי שהמשיכו תקונים נפלאים ונוראים וגבוהים מאד, ובמסירת נפש עצום ונורא מאד, והכל בשביל הצלת נפשות מישראל, עד אשר על ידי זה תהיה לדל תקוה, כי בודאי לא יהיה יגיעם לריק חס ושלום, ובודאי יגמרו הצדיקי אמת עמנו מה שהתחילו לעסוק בתקוננו. על כן חוס וחמול נא עלינו, וזכנו מעתה על כל פנים להרגיש נעימות קדושת נפלאות נוראות התגלות הדעת שגילו לנו הצדיקי אמת, אשר השאירו לנו ברכה אחריהם על ידי תלמידיהם הקדושים ובספריהם הקדושים והנוראים מאד, עד אשר נזכה על יד זה לקבל התעוררות אמיתי דקדושה, ולהתעורר ולקום בזריזות גדול מעומק שנתנו ותרדמותינו, ולעבוד אותך באמת כל ימי חיינו עד עולם:

לראש השנה

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זַכֵּנוּ לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מִתּוֹקֵעַ הָגוּן וְכָשֵׁר, וְנִזְכֶּה לְהִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה עַל יְדֵי הַשּׁוֹפָר. וְנִזְכֶּה לִשְׁמֹעַ כָּל הַקּוֹלוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַשּׁוֹפָר בִּשְׁלֵמוּת, הֵן קוֹל תְּקִיעָה הֵן קוֹל שְׁבָרִים הֵן קוֹל תְּרוּעָה, וְנִשְׁמַע הֵיטֵב וּנְקַבֵּל בְּלִבֵּנוּ קְדֻשַּׁת כָּל הַקּוֹלוֹת הַלָּלוּ, עַד שֶׁיִהְיוּ נִמְשָׁכִין עָלֵינוּ עַל יְדֵי זֶה כָּל הַתִּקּוּנִים הַלָּלוּ שֶׁהִזְכַּרְנוּ לְפָנֶיךָ, הַיְנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתֵנוּ בֶּאֱמֶת, וְלִשְׁמֹעַ הֵיטֵב כָּל הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים אֲמִתִּיִּים שֶׁעוֹסְקִים עִמָּנוּ לְעוֹרֵר אוֹתָנוּ מִשְּׁנָתֵנוּ. וְעַל יְדֵי זֶה נִזְכֶּה שֶׁיִּהְיוּ נִפְתָּחִים כְּלֵי הַדִּבּוּר שֶׁלָּנוּ, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְדַבֵּר דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים תָּמִיד בְּכֹחַ גָּדוֹל, וְאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים יָבוֹאוּ לְתוֹךְ כְּלֵי הַהוֹלָדָה שֶׁהֵם בַּטְחָנֵי הַדּוֹר, וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה נַעֲשָׂה פְּקִידַת עֲקָרוֹת בָּעוֹלָם, וְתִתְגַּלֶּה יִרְאָתְךָ בָּעוֹלָם, וְנִזְכֶּה לְהַרְחִיב וּלְהַאֲרִיךְ יָמֵינוּ בְּתוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה יְתֵרָה בְּכָל עֵת, וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ":

וּתְהֵא חֲשׁוּבָה לְפָנֶיךָ מִצְוַת תְּקִיעַת שׁוֹפָר שֶׁלָּנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כְּאִלּוּ כִּוַּנּוּ כָּל הַכַּוָּנוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁיֵּשׁ בְּמִצְוָה זוֹ, וְיַעֲלוּ כָּל תְּקִיעוֹתֵינוּ לְרָצוֹן לִפְנֵי כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ. וְנִזְכֶּה עַל יְדֵי הַהֲבָלִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַשּׁוֹפָר שֶׁהֵם בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַיִּרְאָה הַקְּדוֹשָׁה, לְהַכְנִיעַ עַל יְדֵי זֶה אֶת כָּל מִינֵי הֶבֶל הַיֹּפִי, וּתְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה תָּמִיד, וְתִשְׁמְרֵנוּ וְתַצִּילֵנוּ תָּמִיד מִשֶּׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת יְהֹוָה הִיא תִתְהַלָּל". וְתַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ אוֹרוֹת הַקְּדוֹשִׁים מֵאוֹר הַפָּנִים הָעֶלְיוֹן, וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה, יְהֹוָה, בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן, הָאִירָה פָנֶיךָ עַל עַבְדֶּךָ הוֹשִׁיעֵנִי בְחַסְדֶּךָ":