קה

זה עקר השמחה שבכל השמחות, כשנתגלה גדלתו ותפארתו יתברך: (לקו"ה על המזמור)

א הודו ליהוה קראו בשמו, הודיעו בעמים עלילותיו:

ב שירו־לו זמרו־לו, שיחו בכל־נפלאותיו:

ג התהללו בשם קדשו, ישמח לב | מבקשי יהוה:

ד דרשו יהוה ועזו, בקשו פניו תמיד:

ה זכרו נפלאותיו אשר־עשה, מפתיו ומשפטי־פיו:

ו זרע אברהם עבדו, בני יעקב בחיריו:

ז הוא יהוה אלהינו, בכל־הארץ משפטיו:

ח זכר לעולם בריתו, דבר צוה לאלף דור:

ט אשר כרת את־אברהם, ושבועתו לישחק:

י ויעמידה ליעקב לחק, לישראל ברית עולם:

יא לאמר לך אתן את־ארץ־כנען, חבל נחלתכם:

יב בהיותם מתי מספר, כמעט וגרים בה:

יג ויתהלכו מגוי אל־גוי, מממלכה אל־עם אחר:

יד לא־הניח אדם לעשקם, ויוכח עליהם מלכים:

טו אל־תגעו במשיחי, ולנביאי אל־תרעו:

טז ויקרא רעב על־הארץ, כל־מטה־לחם שבר:

יז שלח לפניהם איש, לעבד נמכר יוסף:

יח ענו בכבל רגלו רגליו, ברזל באה נפשו:

יט עד־עת בא־דברו, אמרת יהוה צרפתהו:

כ שלח מלך ויתירהו, משל עמים ויפתחהו:

כא שמו אדון לביתו, ומשל בכל־קנינו:

כב לאסר שריו בנפשו, וזקניו יחכם:

כג ויבא ישראל מצרים, ויעקב גר בארץ־חם:

כד ויפר את־עמו מאד, ויעצמהו מצריו:

כה הפך לבם לשנא עמו, להתנכל בעבדיו:

כו שלח משה עבדו, אהרן אשר בחר־בו:

כז שמו־בם דברי אתותיו, ומפתים בארץ חם:

כח שלח חשך ויחשך, ולא־מרו את־דברו דבריו:

כט הפך את־מימיהם לדם, וימת את־דגתם:

ל שרץ ארצם צפרדעים, בחדרי מלכיהם:

לא אמר ויבא ערב, כנים בכל־גבולם:

לב נתן גשמיהם ברד, אש להבות בארצם:

לג ויך גפנם ותאנתם, וישבר עץ גבולם:

לד אמר ויבא ארבה, וילק ואין מספר:

לה ויאכל כל־עשב בארצם, ויאכל פרי אדמתם:

לו ויך כל־בכור בארצם, ראשית לכל־אונם:

לז ויוציאם בכסף וזהב, ואין בשבטיו כושל:

לח שמח מצרים בצאתם, כי־נפל פחדם עליהם:

לט פרש ענן למסך, ואש להאיר לילה:

מ שאל ויבא שליו שלו, ולחם שמים ישביעם:

מא פתח צור ויזובו מים, הלכו בציות נהר:

מב כי־זכר את־דבר קדשו, את־אברהם עבדו:

מג ויוצא עמו בששון, ברנה את־בחיריו:

מד ויתן להם ארצות גוים, ועמל לאמים יירשו:

מה בעבור | ישמרו חקיו, ותורתיו ינצרו, הללו־יה: