קט

אין עצה לעמד נגד הבעל דבר כי אם על ידי תפלה, שעל ידי זה זוכין לכל העצות ולכל אפני הישועות, לזכות לצאת מגלות נפשו ולהתקרב אליו יתברך: (לקו"מ על פס' ד)

א למנצח, לדוד מזמור, אלהי תהלתי אל־תחרש:

ב כי פי רשע ופי־מרמה עלי פתחו, דברו אתי לשון שקר:

ג ודברי שנאה סבבוני, וילחמוני חנם:

ד תחת־אהבתי ישטנוני, ואני תפלה:

ה וישימו עלי רעה תחת טובה, ושנאה תחת אהבתי:

ו הפקד עליו רשע, ושטן יעמד על־ימינו:

ז בהשפטו יצא רשע, ותפלתו תהיה לחטאה:

ח יהיו־ימיו מעטים, פקדתו יקח אחר:

ט יהיו־בניו יתומים, ואשתו אלמנה:

י ונוע ינועו בניו ושאלו, ודרשו מחרבותיהם:

יא ינקש נושה לכל־אשר־לו, ויבזו זרים יגיעו:

יב אל־יהי־לו משך חסד, ואל־יהי חונן ליתומיו:

יג יהי־אחריתו להכרית, בדור אחר ימח שמם:

יד יזכר | עון אבתיו אל־יהוה, וחטאת אמו אל־תמח:

טו יהיו נגד־יהוה תמיד, ויכרת מארץ זכרם:

טז יען אשר | לא זכר עשות חסד, וירדף איש־עני ואביון ונכאה לבב למותת:

יז ויאהב קללה ותבואהו, ולא־חפץ בברכה ותרחק ממנו:

יח וילבש קללה כמדו, ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו:

יט תהי־לו כבגד יעטה, ולמזח תמיד יחגרה:

כ זאת פעלת שטני מאת יהוה, והדברים רע על־נפשי:

כא ואתה | יהוה אלהים קרי אדני, עשה־אתי למען שמך, כי־טוב חסדך, הצילני:

כב כי־עני ואביון אנכי, ולבי חלל בקרבי:

כג כצל־כנטותו נהלכתי, ננערתי כארבה:

כד ברכי כשלו מצום, ובשרי כחש משמן:

כה ואני | הייתי חרפה להם, יראוני יניעון ראשם:

כו עזרני יהוה אלהי, הושיעני כחסדך:

כז וידעו כי־ידך זאת, אתה יהוה עשיתה:

כח יקללו־המה ואתה תברך, קמו | ויבשו ועבדך ישמח:

כט ילבשו שוטני כלמה, ויעטו כמעיל בשתם:

ל אודה יהוה מאד בפי, ובתוך רבים אהללנו:

לא כי־יעמד לימין אביון, להושיע משפטי נפשו: