קכט

כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת הוּא גוֹדֵל וְצוֹמֵחַ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה: (לקו"ע על פס' ו)

א שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת, ֖רַבַּת צרָר֣וּנִי מִנּעוּרַ֑י, יֹֽאמַר־֜נָ֗א יִשְׂרָאֵֽל:

ב ֖רַבַּת צרָר֣וּנִי מִנּעוּרָ֑י, ֜גַּם לֹא־יָ֥כלוּ לִֽי:

ג עַל־֖גַּבִּי חָרשׁ֣וּ חֹרשִׁ֑ים, ֜הֶאֱרִ֗יכוּ למַעֲנִיתָֽם למענותם:

ד יְהֹוָ֥ה צַדִּ֑יק, ֜קִצֵּ֗ץ עֲב֣וֹת רשָׁעִֽים:

ה ֖יֵבֹשׁוּ ויִסֹּ֣גוּ אָח֑וֹר, ֜כֹּ֗ל שֹׂנאֵ֥י צִיּֽוֹן:

ו ֖יִהְיוּ כַּחֲצִ֣יר גַּגּ֑וֹת, שֶׁקַּדְמַ֖ת שָׁלַ֣ף יָבֵֽשׁ:

ז שֶׁלֹּ֤א מִלֵּ֖א כַפּ֥וֹ קוֹצֵ֗ר, וחִצְנ֥וֹ מעַמֵּֽר:

ח ולֹ֤א אָמר֨וּ | הָעֹברִ֗ים בִּרְכַּֽת־יְהֹוָ֥ה אֲלֵיכֶ֑ם, בֵּרַ֥כְנוּ ֜אֶתְכֶ֗ם בּשֵׁ֣ם יְהֹוָֽה: