סח

בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח זָכִיתִי שֶׁכִּבֵּד אֶחָד אוֹתִי בְּמִצְוַת חִתּוּךְ וְזֶה הָיָה פֶּלֶא גָּדוֹל אֶצְלִי וְאֵצֶל כֻּלָּנוּ, שֶׁאֶמְצָא בְּאָדֶעס שֶׁרֻבָּם הָיוּ אָז מִתְנַגְּדִים עָלֵינוּ מְאֹד, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא עֲזָבָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְזָכִיתִי שָׁם בְּאָדֶעס שֶׁיִּהְיֶה לִי מִצְוַת חִתּוּךְ בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח. וּבִפְרָט שֶׁמִּצְוַת מִילָה יֵשׁ לָהּ שַׁיָּכוּת וְאַחְדוּת גָּדוֹל עִם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל (סִימָן כ"ו), וּבִפְרָט בְּפֶסַח שֶׁעִקָּר יְצִיאַת מִצְרַיִם הָיָה בִּזְכוּת מִילָה כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק (יְחֶזְקֵאל ט"ז) "בְּדָמַיִךְ חֲיִי". וּתְהִלָּה לָאֵל נִכְנַסְתִּי לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּבָאתִי לְשָׁם בְּעֵת שֶׁנִּגֵּן הַחַזָּן חֲזָרַת הַתְּפִלָּה אַחַר סִיּוּם הַפִּיּוּטִים שֶׁל בִּרְכַּת טַל וְשָׁמַעְתִּי עִקַּר בִּרְכַּת טַל וּקְדֻשַּׁת כֶּתֶר וְאַחַר כָּךְ מַלְתִּי הַתִּינוֹק כַּדָּת, תְּהִלָּה לָאֵל: