סִימָנֵי בּ ֵיצִים: אִם הָיוּ שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ כַּדִּין אוֹ שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ חַדִּין הוּא בְּוַדַּאי מֵעוֹף טָמֵא, וְאִם הָיָה רֹאשָׁהּ אֶחָד כַּד וְרֹאשָׁהּ אֶחָד חַד, אָז אֶפְשָׁר, הִיא טְהוֹרָה, וַאֲזַי אִם אוֹמֵר מֵעוֹף פְּלוֹנִי [וְאָנוּ מַכִּירִים שֶׁאוֹתוֹ עוֹף טָהוֹר הוּא], יְכוֹלִין לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ, אֲבָל עַל הַסִּימָנִים הַנַּ"ל לְבַד אֵין סוֹמְכִין וְכוּ' (יוֹרֶה־דֵעָה, סִימָן פו).
כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, נֵרוֹ יָאִיר, עַל פָּסוּק (הוֹשֵׁעַ ח, יב): "אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ" (בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן כח), שֶׁמִּי שֶׁיּוֹדֵעַ אֵיזֶה תּוֹרָה נִתְּנָה לִכְתֹּב וְאֵיזֶה לֹא נִתְּנָה לִכְתֹּב, הוּא יָכוֹל לְהַכִּיר אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי בֵּין הָעַכּוּ"ם וְכוּ'.
וְהַכְּלָל הַיּוֹצֵא, כִּי עִקַּר הַיִּתְרוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל הוּא בִּבְחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה, כִּי בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב יֵשׁ לָהֶם גַּם־כֵּן אֵיזֶה אֲחִיזָה, מֵאַחַר שֶׁהוּא בִּכְתָב, הֵם יְכוֹלִים גַּם־כֵּן לַעֲסֹק בָּהּ, אֲבָל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה לֹא נִמְסְרָה רַק לְיִשְׂרָאֵל לְבַד, וְעַל־כֵּן זֶה שֶׁיּוֹדֵעַ אֵיזֶה תּוֹרָה נִתְּנָה לִכְתֹּב וְאֵיזֶה לֹא נִתְּנָה לִכְתֹּב, הוּא יָכוֹל לְהַכִּיר יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַכּוּ"ם, כִּי עִקַּר יִתְרוֹן יִשְׂרָאֵל הוּא בִּבְחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה שֶׁנִּמְסְרָה לָהֶם לְבַד וְכוּ', עַיֵּן שָׁם.