וְעַל־כֵּן שִׁעוּר שֵׂיבָה הוּא בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה (יוֹרֶה דֵּעָה, סִימָן רמב, סְעִיף א), כְּנֶגֶד 'שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה', שֶׁהֵם עִקַּר בְּחִינַת הַדְרַת פָּנִים שֶׁזּוֹכֶה הַזָּקֵן דִּקְדֻשָּׁה. רַק שֶׁהַזָּקֵן בְּעַצְמוֹ זוֹכֶה אֲלֵיהֶם בִּשְׁלֵמוּת גַּם בִּימֵי יַנְקוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (קִדּוּשִׁין לב:): 'יַנִּיק וְחַכִּים' וְכוּ'. אֲבָל שְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם מְקַבְּלִים רַק הֶאָרָה מֵהֶם כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְשִׁבְעִים שָׁנָה. אֲבָל גַּם זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁמִּמֶּנּוּ עִקַּר הַחִיּוּת שֶׁהוּא הָאֱמֶת, שֶׁהִיא עִקַּר הַשֵּׁם וְהַכָּבוֹד דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת הַדְרַת פָּנִים כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה זָקֵן אַשְׁמַאי שֶׁהוּא הַחוֹלֵק עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, כִּי עִקַּר הַקִּימָה וְהַהִדּוּר בִּפְנֵי הַבַּעַל שֵׂיבָה שֶׁחַי שִׁבְעִים שָׁנָה הוּא מֵחֲמַת שֶׁבִּימֵי חַיָּיו שִׁבְעִים שָׁנָה זָכָה לְבָרֵר אֵיזֶה בְּחִינַת אֱמֶת, שֶׁהוּא עִקַּר הַחִיּוּת שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵשִּׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה, אֲבָל עִקַּר בֵּרוּר הָאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת הַזָּקֵן דִּקְדֻשָּׁה עָלָיו נֶאֱמַר: 'זֶה קָנָה חָכְמָה'. בְּחִינַת "אֱמֶת קְנֵה" וְכוּ', וְכַנַּ"ל:
הִלְכוֹת מְלַמְּדִים וְתַלְמוּד תּוֹרָה