וְעַל־כֵּן אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה צְרִיכִין לִהְיוֹת כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאִם נִדְבָּק אוֹת לְאוֹת פָּסוּל, כִּי כָּל אוֹת וָאוֹת הוּא בְּחִינַת שֵׂכֶל שֶׁמְּקַבֵּל מִשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל דֶּרֶךְ הַצִּנּוֹר הַשַּׁיָּךְ לוֹ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַמְתִּיק הַצִּמְצוּם הַשַּׁיָּךְ לוֹ. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אוֹת שֶׁיִּהְיֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאָסוּר שֶׁיֻּדְבְּקוּ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה זֶה בָּזֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְעָרֵב הַצִּמְצוּמִים וְהַשִּׂכְלִיִּים, שֶׁאָז אִי אֶפְשָׁר לְהַמְתִּיקָם וְכַנַּ"ל.
וְעַל־כֵּן אָדָם מֻתָּר עִם כֻּלָּן לַחֲרֹשׁ וְלִמְשֹׁךְ וְכוּ' (יוֹרֶה דֵּעָה, סִימָן רחצ, סְעִיף טז), כִּי הָאָדָם הוּא הַשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל שֶׁהוּא מַמְתִּיק כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהַדִּינִים שֶׁהֵם בְּחִינַת בְּהֵמָה כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן אֵין לוֹ שׁוּם הִתְחַבְּרוּת וְתַעֲרֹבֶת עִם הַבְּהֵמוֹת, אַדְּרַבָּא, הָאָדָם הוּא הַשֵּׂכֶל שֶׁהוּא הַהַמְתָּקָה שֶׁלָּהֶם. וְעַל־כֵּן אֵין בְּהָאָדָם דִּין כִּלְאַיִם עִם הַבְּהֵמוֹת, וּמֻתָּר עִם כֻּלָּן לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה לַחֲרֹשׁ וְלִמְשֹׁךְ, כִּי הָאָדָם אֵינוֹ מִתְעָרֵב וּמִתְחַבֵּר עִם הַבְּהֵמָה כְּלָל, כִּי הוּא הַשֵּׂכֶל וְהַהַמְתָּקָה שֶׁלָּהֶם, כַּנַּ"ל: