ב

וְעַל־כֵּן נֵר חֲנֻכָּה אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ (שַׁבָּת כא:), כִּי עִקַּר הַדִּבּוּר הַמֵּאִיר הוּא עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת הַכָּבוֹד, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁמְּמַעֵט בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּמַרְבֶּה בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם וְכוּ', כַּמְבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינָה שֶׁאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ שֶׁל נֵר חֲנֻכָּה, כִּי הָאוֹר שֶׁל נֵר חֲנֻכָּה הוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הַכָּבוֹד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מֵאִיר הַדִּבּוּר שֶׁל הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ, כִּי אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹר הַכָּבוֹד שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, בְּחִינַת (אָבוֹת א, יג): 'וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא חָלַף', כִּי אָסוּר לִקַּח לְעַצְמוֹ שׁוּם הֲנָאָה וְתַשְׁמִישׁ מִכְּבוֹד הַתּוֹרָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (שָׁם ד, ה): 'וְלֹא תַּעֲשֶׂה עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהּ וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהּ' וְכוּ', רַק צְרִיכִין לְהַחֲזִיר כָּל הֶאָרַת הַכָּבוֹד לַהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ לְבַד: