ה

וְזֶהוּ, (שִׁיר הַשִּׁירִים ו, ה): הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי, עַיֵּן פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י, כִּי בְּוַדַּאי - "שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים וְכוּ', שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת וְכוּ', כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ" (שָׁם ד, א-ג), שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם הַכֹּל עַל רִבּוּי הַחֲבִיבוּת שֶׁהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מְחַבֵּב הַטּוֹב וְהַמִּצְוֹת שֶׁל הַקַּלִּים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, וּבְוַדַּאי גַּם אַתָּה חָבִיב בְּעֵינַי מְאֹד, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי שֶׁהֵם הִרְהִיבוּנִי, בְּבַיִת רִאשׁוֹן שֶׁהֶרְאֵיתִי לָכֶם חִבָּה יְתֵרָה יוֹתֵר מִדַּאי, וְעַתָּה הַהֶכְרֵחַ שֶׁתָּסֵב עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי לִבְלִי לְהָשִׁיב לָכֶם עַתָּה הַכַּפֹּרֶת וְהָאָרוֹן וְהַכְּרוּבִים עַד עֵת קֵץ הַפְּלָאוֹת וְכוּ'. וְכֵן הוּא בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, וּבִפְרָט עַתָּה בְּתֹקֶף הַגָּלוּת הַזֶּה בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא. וְהָבֵן הֵיטֵב לְהוֹצִיא מִזֶּה עֵצוֹת וְהִתְחַזְּקוּת אֵלֶיךָ בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן, כִּי הוּא חַיֶּיךָ לָנֶצַח, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּשִׁלּוּחַ הַקֵּן: לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים - כִּי זֶה עִקַּר הַחַיִּים כְּשֶׁזּוֹכִין לְהִתְבּוֹנֵן בְּכָל יוֹם רִבּוּי רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן רְחוֹקִים מְאֹד, שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַדַּעַת וְהַחָכְמָה שֶׁהוּא עִקַּר הַחַיִּים, וְעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהִתְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם בִּבְחִינַת "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ", וְכַנַּ"ל וְהָבֵן הֵיטֵב: