כד

אִיתָא בְּפֶרֶק שֵׁנִי מַסֶּכֶת יוֹמָא: בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי שֶׁרָצָה לִתְרֹם תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן תּוֹרֵם וְכוּ'. פֵּרוּשׁ, דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים, בִּשְׁבִיל זֶה כָּל מִי שֶׁרָצָה לִזְכּוֹת בְּהִתְנַשְּׂאוּת, הַנִּקְרָא דֶּשֶׁן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים כג): "דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי" – תּוֹרֵם, וְהָיָה מַנְהִיג הַדּוֹר... מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִין וְרָצִין וְעוֹלִין בַּכֶּבֶשׁ, וְדָחַף אֶחָד מֵהֶן אֶת חֲבֵרוֹ וְנָפַל, וְנִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ. וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ בֵּית־דִּין שֶׁבָּאִין לִידֵי סַכָּנָה, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהֵא תוֹרְמִין אֶלָּא בְּפַיִס. נִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ– הַיְנוּ כְּפִירָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מַכּוֹת כג): 'בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת – וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה'. מֵחֲמַת קִנְאָה שֶׁקִּנֵּא אֶת חֲבֵרוֹ, שֶׁהָיָה שְׁנֵיהֶם שָׁוִים בְּהַשָּׂגַת הַתּוֹרָה, וַחֲבֵרוֹ דָּחַף אוֹתוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה כָּפַר בָּעִקָּר. גַּם יָרָבְעָם אָמַר: 'מִי בָּרֹאשׁ' (סַנְהֶדְרִין קב), כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בַּדּוֹר הַזֶּה, שֶׁכַּמָּה בְּנֵי־אָדָם נָפְלוּ מֵאֱמוּנָתָם מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִים שֶׁבְּנֵי־גִילָם עָלוּ לִגְדֻלָּה. וּבְוַדַּאי מַה שֶּׁדָּחַף אוֹתוֹ וְלָקַח גְּדֻלָּה לְעַצְמוֹ הִיא עַזּוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סַנְהֶדְרִין קה): 'עַזּוּת – מַלְכוּתָא בְּלָא תַגָּא': (לקוטי תנינא, פ.)