קעו

בכל העבודה של האדם ובפרט בעבודת התפלה, צריכין זכות גדול שיוכל להעלות תפלתו ועבודתו למקום הצריך, שיעשה התקון הצריך בכל העולמות ובפרט בשרש נשמתו. וקדם שהתפלה והעבודה עולה לשם, יש סכנות רבות ועצומות בדרך ואחריות הרבה מרבוי המקטרגים האורבים על הדרך כידוע:

על כן עקר תקון העבודה ובפרט עבודת התפלה, הוא על ידי שמקשרים הכל להצדיק האמת שהוא בחינת 'המלוה הגדול' כנזכר לעיל באות קע"ג, שזה בחינת סלוק החב וההלואה שלווין ומקבלין מהמלוה הגדול בכל עת:

אך לפעמים האדם רחוק מאד מהמלוה הגדול שהוא הצדיק האמת בעצמו, ואינו יכול לצאת ידי חובתו לסלק חובו הנ"ל, כי אם על ידי שליח שהם הכשרים והיראים המקרבים להצדיק הגדול הנ"ל, שאינו יכול לקשר את עצמו להצדיק ולסלק חובו בשלמות כי אם על ידם כי הם שלוחיו:

ואז הדין כך, אם האמת שהוא שלוחו כגון שאמר לו הצדיק (שהוא המלוה הגדול) בפרוש שראוי לסמך עליו ולשלח על ידו, או ששלח לו כתיבת ידו שהם בחינת התורות והחדושים נפלאים שגלה הצדיק שכלם מסורים ביד שלוחו זה, אזי אפלו אם נאבדו בדרך קדם שבאו ליד המלוה הגדול אין אחריות על הלוה וכבר נפטר מחובו, כי המלוה הגדול כחו גדול ועצום ויוכל למלא חובותיו מכל מקום שהם, ובלבד כשנשלחו על ידי שלוחו הנאמן באמת:

אבל אם שלחם הלוה על ידי שליח שלא נשלח מהמלוה הגדול כלל, רק הוא בעצמו עשאו לשליח כי נדמה אליו לאיש צדיק ונתקרב אליו וקשר כל עבודתו אליו כי סבר שיש לו כח להביא הכל לשרשו להמלוה הגדול, ובאמת לא נשלח ממנו כלל ונאבד בדרך, אזי האחריות על הלוה, מאחר שבאמת זה השליח לא נשלח מהמלוה הגדול כלל: (שם, טו)