כָּל הַפְּגָמִים שֶׁבָּעוֹלָם הוּא בְּחִינַת 'פְּגַם בִּכְבוֹד ה'', כִּי כָּל הַתּוֹרָה הִיא בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ[733], וּכְשֶׁפּוֹגְמִין בְּאֵיזֶה חֵטְא שֶׁבָּעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם וּבִפְרָט 'פְּגַם הַבְּרִית' שֶׁהוּא עִקַּר הַכֹּל, עַל יְדֵי זֶה פּוֹגְמִין בִּכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאָז נִתְרַחֵק הַנֶּפֶשׁ מִן הַכָּבוֹד, וּכְפִי הַפְּגַם כֵּן הָרִחוּק וְכֵן נוֹפֵל הַכָּבוֹד חַס וְשָׁלוֹם אֶל הָעַכּוּ"ם וְהָרְשָׁעִים, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת בְּלִי שִׁעוּר בְּעִנְיַן 'פְּגַם נְפִילַת הַכָּבוֹד' וּבְעִנְיַן 'הִתְרַחֲקוּת הַנֶּפֶשׁ מִן הַכָּבוֹד':
וְעַל כֵּן בִּמְקוֹם קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁשָּׁם מְקוֹם אֲסִיפָתָן וְשָׁם שׁוֹרֶה כְּבוֹד ה', בְּחִינַת "כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ"[734] הַנֶּאֱמַר עַל הִסְתַּלְּקוּת וּקְבוּרַת הַצַּדִּיק כַּמּוּבָן בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל[735], עַל כֵּן שָׁם עִקַּר הַתִּקּוּן לְכָל הַפְּגָמִים בִּפְרָט לִפְגַם הַבְּרִית:
וְעַל יְדֵי שֶׁחוֹזֶרֶת הַנֶּפֶשׁ אֶל הַכָּבוֹד, עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וּבְלֵב שָׁלֵם, וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמִּתְעוֹרְרִין מְאֹד עַל קִבְרֵי צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, וּמִתְפַּלְּלִין וּמִתְחַנְּנִין שָׁם בְּהִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב מְאֹד וְשׁוֹפְכִים שָׁם לִבָּם כַּמַּיִם לִפְנֵי ה', וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁשָּׁם מִתְקָרֶבֶת הַנֶּפֶשׁ אֶל הַכָּבוֹד בְּיוֹתֵר, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ תְּפִלָּה בְּכַוָּנָה וּבְלֵב שָׁלֵם כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (וְעַיֵּן בְּרִית אוֹתִיּוֹת פ"ד פ"ה[736]): (חובל בחברו ג, י)
[733] ליקוטי מוהר"ן ח"א יד, ב-ג.
[734] ישעיה נח, ח.
[735] במדבר רבה נשא יא, ז.
[736] וז"ל (אות פד): פגם הברית הוא עקר פגם הכבוד דקדשה, כי אין בשת אלא במקום עריין, ובשת הוא הפך הכבוד, כי הנפשות יוצאין דרך הצנור הקדוש הזה שהוא בחינת ברית, שמשם הולדות והמשכות כל הנפשות בשרשם כידוע, והנפשות מתלבשות בכבוד, שהוא בחינת "אם כל חי", כי הכבוד דקדשה הוא שרש כל הנפשות כלם והוא בחינת "אשה יראת ה'", ועל-כן כשפוגם, חס ושלום, בברית ופוגם בטפי המח שלהם בחינת נפשות קדושות, אז אלו הנפשות נקראין נפשות ערטילאין כידוע, הינו שהם עירמים מלבוש הכבוד שהיו צריכים להתלבש שם כנ"ל, כי אין להנפש חיות בלא לבוש הכבוד שמשם עקר חיותה, ועל כן עיקר פגם הברית הוא פגם הכבוד, הינו שמפריש הנפש מן הכבוד על-ידי פגם טפי המח לבטלה, חס ושלום; וכן כשפוגם, חס ושלום, על- ידי אסור עריות או נשג"ז, רחמנא לצלן, שעל-ידי-זה מוריד הכבוד להעזי-פנים, הינו להסטרא-אחרא, חס ושלום, על-ידי שנתלבש נפש ישראל בכבוד העכו"ם, רחמנא לצלן, או להפך, וכן בשאר עריות ופגם הברית, שבכלם חמר האסור הוא כפי פגם הכבוד. כי באמת צריכין לקדש את עצמו ביותר אפלו בהתר כדי שיזכה שיתלבש הנפש בכבוד דקדשה ולא יהיה חצוף בעובדוהי ככלבא, שזה בחינת "והכלבים עזי נפש וכו'" כמובא בזהר הקדוש, כי על-ידי- זה יורד הכבוד, חס ושלום, לעזי-פנים שהם בחינת כלבים כנ"ל; מכל-שכן וכל-שכן כשפוגם ממש בברית-קדש על-ידי עברה גמורה, רחמנא לצלן, שבודאי פוגם מאד בהנפש והכבוד. ועל-כן עקר תקון הברית על-ידי קברי הצדיקים אמתיים כמבאר במקום אחר, כי הסתלקותם וקבורתם הקדושה הוא על-ידי הכבוד דקדשה בבחינת "כבוד ה' יאספך", שזה נאמר על הסתלקות וקבורת הצדיק, כמובן בדברי רבותינו ז"ל, כי הצדיק בעת הסתלקותו זוכה להיות נאסף בקדשה גדולה אל כבוד ה', ועל-כן במקום קבורתו הקדוש ששם מקום אסיפתו, שם שרש כבוד ה' בחינת "כבוד ה' יאספך", וכל הנפשות הזוכין לבוא לשם נכללין בתוך כבוד ה' ועל-ידי-זה עקר תקונם הכללי, בפרט תקון הברית (הל' חובל בחבירו, אות י).