כל הפגמים שבעולם הוא בחינת 'פגם בכבוד ה'', כי כל התורה היא בשביל כבודו יתברך[733], וכשפוגמין באיזה חטא שבעולם חס ושלום ובפרט 'פגם הברית' שהוא עקר הכל, על ידי זה פוגמין בכבודו יתברך, ואז נתרחק הנפש מן הכבוד, וכפי הפגם כן הרחוק וכן נופל הכבוד חס ושלום אל העכו"ם והרשעים, ויש בזה כמה בחינות בלי שעור בענין 'פגם נפילת הכבוד' ובענין 'התרחקות הנפש מן הכבוד':
ועל כן במקום קברי הצדיקים ששם מקום אסיפתן ושם שורה כבוד ה', בחינת "כבוד ה' יאספך"[734] הנאמר על הסתלקות וקבורת הצדיק כמובן בדברי רבותינו ז"ל[735], על כן שם עקר התקון לכל הפגמים בפרט לפגם הברית:
ועל ידי שחוזרת הנפש אל הכבוד, על ידי זה זוכין להתפלל בכונה ובלב שלם, וזה בחינת מה שמתעוררין מאד על קברי צדיקים אמתיים, ומתפללין ומתחננין שם בהתעוררות הלב מאד ושופכים שם לבם כמים לפני ה', וזה מחמת ששם מתקרבת הנפש אל הכבוד ביותר, שמשם נמשך תפלה בכונה ובלב שלם כמבאר בפנים (ועין ברית אותיות פ"ד פ"ה[736]): (חובל בחברו ג, י)
[733] ליקוטי מוהר"ן ח"א יד, ב-ג.
[734] ישעיה נח, ח.
[735] במדבר רבה נשא יא, ז.
[736] וז"ל (אות פד): פגם הברית הוא עקר פגם הכבוד דקדשה, כי אין בשת אלא במקום עריין, ובשת הוא הפך הכבוד, כי הנפשות יוצאין דרך הצנור הקדוש הזה שהוא בחינת ברית, שמשם הולדות והמשכות כל הנפשות בשרשם כידוע, והנפשות מתלבשות בכבוד, שהוא בחינת "אם כל חי", כי הכבוד דקדשה הוא שרש כל הנפשות כלם והוא בחינת "אשה יראת ה'", ועל-כן כשפוגם, חס ושלום, בברית ופוגם בטפי המח שלהם בחינת נפשות קדושות, אז אלו הנפשות נקראין נפשות ערטילאין כידוע, הינו שהם עירמים מלבוש הכבוד שהיו צריכים להתלבש שם כנ"ל, כי אין להנפש חיות בלא לבוש הכבוד שמשם עקר חיותה, ועל כן עיקר פגם הברית הוא פגם הכבוד, הינו שמפריש הנפש מן הכבוד על-ידי פגם טפי המח לבטלה, חס ושלום; וכן כשפוגם, חס ושלום, על- ידי אסור עריות או נשג"ז, רחמנא לצלן, שעל-ידי-זה מוריד הכבוד להעזי-פנים, הינו להסטרא-אחרא, חס ושלום, על-ידי שנתלבש נפש ישראל בכבוד העכו"ם, רחמנא לצלן, או להפך, וכן בשאר עריות ופגם הברית, שבכלם חמר האסור הוא כפי פגם הכבוד. כי באמת צריכין לקדש את עצמו ביותר אפלו בהתר כדי שיזכה שיתלבש הנפש בכבוד דקדשה ולא יהיה חצוף בעובדוהי ככלבא, שזה בחינת "והכלבים עזי נפש וכו'" כמובא בזהר הקדוש, כי על-ידי- זה יורד הכבוד, חס ושלום, לעזי-פנים שהם בחינת כלבים כנ"ל; מכל-שכן וכל-שכן כשפוגם ממש בברית-קדש על-ידי עברה גמורה, רחמנא לצלן, שבודאי פוגם מאד בהנפש והכבוד. ועל-כן עקר תקון הברית על-ידי קברי הצדיקים אמתיים כמבאר במקום אחר, כי הסתלקותם וקבורתם הקדושה הוא על-ידי הכבוד דקדשה בבחינת "כבוד ה' יאספך", שזה נאמר על הסתלקות וקבורת הצדיק, כמובן בדברי רבותינו ז"ל, כי הצדיק בעת הסתלקותו זוכה להיות נאסף בקדשה גדולה אל כבוד ה', ועל-כן במקום קבורתו הקדוש ששם מקום אסיפתו, שם שרש כבוד ה' בחינת "כבוד ה' יאספך", וכל הנפשות הזוכין לבוא לשם נכללין בתוך כבוד ה' ועל-ידי-זה עקר תקונם הכללי, בפרט תקון הברית (הל' חובל בחבירו, אות י).