צריך האדם לכון דעתו תמיד בפרט בעת עוסקו בתורה ומצות, שיהיה נמשך עליו ההארה מהצדיק האמת שעוסק תמיד לעורר ולהאיר שרשי נשמות ישראל על ידי עוסקו בתורה כנ"ל.
כי אף על פי שהצדיק עוסק להביא הארה והתעוררות אפלו לפושעי ישראל, אף על פי כן צריכין לזה אתערותא דלתתא גם כן.
וכל מה שהאדם מכון דעתו לזה ביותר ועוסק בתורה ביותר, בודאי נמשך אליו ההארה ביתר שאת, עד שיזכה לשוב לה' יתברך בשלמות.
וצריך כל אחד לראות לקח בחינת 'הנקדה טובה' שבדעתו - שנקראת 'שמן זית זך' - ולהביאה להצדיק, על ידי שיכריח עצמו לעסק בתורה ותפלה ומצות (בבחינת "ויקחו אליך שמן זית זך"[132] - 'אליך' דיקא), וכל כונתו יהיה כדי שיהיה נתפס בו 'אור הצדיק', כדי שתהיה נשמתו נדלקת ומאירה כמו נר ממש, בבחינת "נר ה' נשמת אדם"[133].
אך צריכין לזה לבטש ולכתת הגוף בבחינת "כתית למאור"[134], כמאמר רבותינו ז"ל: 'גופא דלא סליק ביה נהורא דנשמתא - מבטשין ליה'[135]. כי צריכין לסבל כמה יגיעות גדולות ומרירות גדול עד שזוכין להפשיט מעצמו הבגדים הצואים בשלמות כנ"ל[136]. אך עקר בטול הבגדים הצואים הנ"ל הוא על ידי שיעסק בתורה 'תמיד'[137] בכל יום, ואם חוזרין ומתגברין עליו חס ושלום אזי יתגבר כנגדם ביותר לעסק בתורה, ואז 'המאור שבה בודאי תחזירו למוטב'[138]: (בציעת הפת ה, כב-כד)
[132] שמות כז, כ.
[133] משלי כ, כז.
[134] שמות כז, כ.
[135] זוהר שלח קסח ע"א.
[136] כי עדיין רחוקים מהקדושה מאוד ויכול להיות להם מניעות רבות, וצריך להם יגיעות רבות כדי להפשיט מהם הבגדים צואים שהלבישו, כמו שכתוב: "הסירו הבגדים הצואים", כי אלו הבגדים הצואים הם מונעים אותם מלחזור לקדוש ברוך הוא: (ליקוטי מוהר"ן ח"א יד, ה)
[137] וזהו: "להעלות נר תמיד" – תמיד דייקא, שצריכין להכריח עצמו לעסוק בתורה 'תמיד' בכל יום, כמו שכתוב: "והגית בו יומם ולילה: (בציעת הפת ה, כד)
[138] מדרש רבה איכה, פתיחתא דחכימי, ב.