דלג לתוכן העיקרי

נג

הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא בְּחִינַת 'מֹשֶׁה', וּבְמֹשֶׁה נֶאֱמַר "וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ"[175] וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל 'אֲפִלּוּ מֹשֶׁה בְּעַצְמוֹ לֹא יָדַע'[176]. וְזֶה בְּחִינַת תַּכְלִית הַבִּטּוּל אֶל אוֹר הָאֵין סוֹף שֶׁזָּכָה מֹשֶׁה, וּכְמוֹ כֵן זוֹכֶה כָּל צַדִּיק הָאֱמֶת לְפִי בְּחִינָתוֹ לִבְחִינַת בִּטּוּל אֶל הָאוֹר אֵין סוֹף בִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּתוֹ. וּכְשֶׁבָּאִין עַל קִבְרוֹ וּמִשְׁתַּטְּחִין עָלָיו אֲזַי נִכְלָלִין בּוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה נִכְלָלִין עִם נֶפֶשׁ הַצַּדִּיק בְּהָאוֹר הָאֵין סוֹף שֶׁזֶּה בְּחִינַת תַּכְלִית הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁשָּׁם 'כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב'[177], עַד שֶׁהָרַע נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי וְעַל יְדֵי זֶה נִתְכַּפְּרִין כָּל הָעֲו‍ֹנוֹת. וְעַל כֵּן מְקוֹם 'קְבוּרַת הַצַּדִּיק' הוּא בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּמּוּבָא, כִּי שָׁם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִקַּר מְקוֹם הַדְּבֵקוּת וְהַבִּטּוּל אֶל אוֹר הָאֵין סוֹף (עַיֵּן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹת י"ט[178]):

וְעַל כֵּן מִי שֶׁזּוֹכֶה לְ'הִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא', יָכוֹל לִזְכּוֹת לְהַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת עַל יְדֵי הַהִשְׁתַּטְחוּת עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים, כִּי עַל יְדֵי הָרְשִׁימָה שֶׁנִּשְׁאָר מִבְּחִינַת הַבִּטּוּל שֶׁזּוֹכִין עַל יְדֵי הַהִשְׁתַּטְחוּת, עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַשָּׂגַת הַתּוֹרָה כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים. אַךְ אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ בַּר הָכִי וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ 'לְאַדְּבָּקָא רוּחָא בְּרוּחָא' וְכוּ'[179], אַף עַל פִּי כֵן נַעֲשָׂה כָּל זֶה מִמֵּילָא, עַל יְדֵי שֶׁבָּא עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים וְנִכְלָל בָּהֶם בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם עַל יְדֵי רִבּוּי הַתְּפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת שֶׁמַּרְבִּין לְהִתְפַּלֵּל שָׁם וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ שָׁם כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי אֲשֶׁר יוֹדֵעַ אֶת נִגְעֵי לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת, וּמְבַקֵּשׁ וּמִשְׁתּוֹקֵק וּמִתְגַּעְגֵּעַ לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת וְלִהְיוֹת כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וְכִרְצוֹן הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, עַל יְדֵי זֶה הוּא נִכְלָל בָּהֶם, וְעַל יְדֵי זֶה הוּא נִכְלָל בָּאֵין סוֹף שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל כָּל הָרָע וְזוֹכִין לְכָל טוֹב: (ברכת הריח ג, ט)

[175] דברים לד, ו.

[176] ???

[177] ???

[178] וז"ל: ארץ ישראל שם עיקר הדבקות אל השם יתברך והביטול אל אורו האין סוף יתברך. ועל כן אמרו רבותינו ז"ל: 'כל הדר בארץ ישראל, דומה כמי שיש לו אלוה', כי שם שער השמים ושם יכולין להתדבק בה'. ועל כן נקראת ארץ  ישראל 'ארץ המוריה' על שם ריח הקטורת כמאמר רבותינו ז"ל, כי הזריחה והרשימה של הביטול והדבקות שזוכין לזה בארץ ישראל, בבחינת 'אין השכינה שורה אלא בארץ ישראל', כל זה הוא בבחינת 'ריח', כי אי אפשר להשיגו השגה שלמה, 'בגין דלית מחשבה תפיסא בה כלל', ואף על פי כן הרשימה שנשאר מאור הביטול הוא בחינת 'ריח הטוב', 'כמאן דארח ריחא'.

[179] ???

Documentation Index

גרסאות לקריאת מכונה / AI agents:

כל הזכויות בספר זה שמורות למכון אמונת חכמים

טוען...