בעת שטבלו החברא-קדישא את הרב החסיד המקבל רבי שלמה ווקסלר ז"ל במקוה של בתי אונגרין, הינו למעלה בבית הכנסת מעל המקוה והיו שם מגדולי אנשי שלומנו ומהם מורנו הרב רבי אברהם סופר ז"ל, והרב רבי אלחנן ז"ל, והרב החסיד ר' לוי יצחק ז"ל ועוד רבנים וגדולי החסידים, כי היה מקבל בצדקתו וגדלתו אצל כל הגדולים. ורצה ר' אליהו חיים רוזין ז"ל להדפיס מודעות על פטירת הנ"ל מטעם ישיבת "אור הנעלם" וחסידי ברסלב. ושלח את בנו הרב רבי קלמן ז"ל ואותי לדפוס "חורב" לערך את המודעות, רצינו להספיק עוד את הלויה לכן רצנו מהר לבית הדפוס, עוד לא הגענו לסוף החצר, והנה קורא אותנו הר' אליהו חיים ואומר: הלא מורנו נמצא אתנו כאן לכה ונשאלה את פיו מה הוא אומר על זה.
לשמע השאלה, שמעתי שמורנו אומר בהקפדה: "חלילה, נישט דריקן דאס, בייא אונזערע לייט האט מען נישט געוויסט פין אזעלכע זאכן, מ'איז נישט ארויס מיט א פרסום און הספדים אויף לויות, און אזוי האבן זיך געפירט אונזערע לייט אין אלע דורות" (חלילה! לא להדפיס זאת! אצל אנשי שלומנו לא ידעו מדברים כאלה, לא יצאו בפרסום והספדים, וכך נהגו אנ"ש בכל הדורות). ולכך לא נדפסו כלל המודעות.