{רב ששת, כי כרע} - {כרע כחיזרא,} כמו שבט שביד האדם, שחובטו כלפי מטה בבת אחת, כך היתה כריעתו בבת אחת. (30) ו{כי קא זקיף} - {זקיף כחיויא,} כנחש, שהוא זוקף עצמו מגביה הראש תחילה, ונזקף מעט מעט. כמו כן כשהיה כורע בתפלה, היה זוקף ראשו תחילה ואחר כך גופו, שלא תראה כריעתו עליו כמשאוי. (31)
{ו}עוד {אמר רבה בר חנינא סבא משמיה דרב: כל השנה כולה אדם מתפלל} ואומר בחתימת ברכת "אתה קדוש" שבשמונה עשרה - {האל הקדוש.} וכן בחתימת הברכה "השיבה שופטנו כבראשונה" אומר כל השנה {"מלך אוהב צדקה ומשפט"}. (32) {חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים, שמתפלל} בהם {"המלך הקדוש", ו}כן אומר בהם {"המלך המשפט".} (33) לפי שבימים הללו הקב"ה מראה מלכותו לשפוט את העולם. (34) {ורבי אלעזר אמר: אפילו אמר האל הקדוש} - {יצא, שנאמר} [ישעיה ה טז] {"ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה".}
וכך ההוכחה מפסוק זה שיוצא גם ב"האל הקדוש": {אימתי "ויגבה ה' צבאות במשפט"}
- {אלו עשרה ימים שמראש השנה עד יום הכפורים, ו}בכל זאת {קאמר} הכתוב {"האל הקדוש",} ולכן בדיעבד, אם לא אמר המלך הקדוש, אין צריך לחזור. (35)
דנה הגמרא: {מאי הוה עלה?} איך נפסקה ההלכה?
{אמר רב יוסף}: מי שאומר בעשרת ימי תשובה {האל הקדוש,} וכן {מלך אוהב צדקה ומשפט} - יצא בדיעבד. (36)
{רבה אמר}: חייב לומר {המלך הקדוש, והמלך המשפט,} ואם טעה חוזר. (37)
ומסקנת הגמרא: {והלכתא כרבה.}
{ואמר רבה בר חנינא סבא משמיה דרב: כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש} - {נקרא חוטא.} והראיה, {שנאמר} [שמואל א יב כג] {"גם אנכי חלילה לי מחטא לה', מחדול להתפלל בעדכם".}
{אמר רבא: אם תלמיד חכם הוא} זה {וצריך לרחמים, צריך} חברו {שיחלה עצמו עליו} בתפלה למענו. (38)
דנה הגמרא: {מאי טעמא,} מה הראיה לכך? {אילימא משום דכתיב} [שמואל א כב ח] {"ואין חולה מכם עלי וגולה את אזני"} שהיה שאול תלמיד חכם, וסבר שדוד שונאו, והתאונן שאין מי שחולה עליו, אף שהוא צריך לרחמים כדי להצילו מדוד - זו אינה ראיה, כי {דילמא מלך שאני?} ורק מלך, הצריך לרחמים, מצוה להצטער עליו. (39)
ולכן מבארת הגמרא: {אלא,} המקור שצריך שיחלה עצמו על תלמיד חכם שמצטער, נלמד {מהכא}: [תהלים לה יג] {"ואני,} {בחלותם,} של דואג ואחיתופל [שהיו תלמידי חכמים], {לבושי}, הריני לובש {שק".} ומכאן ראיה שצריך להצטער בצערו של חכם.
{ו}עוד {אמר רבה בר חנינא סבא משמיה דרב: כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו} - {מוחלין לו על כל עונותיו.} (40) והראיה, {שנאמר} [יחזקאל טז סג] {"למען תזכרי ובשת, ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך, בכפרי לך לכל אשר עשית, נאום ה' אלהים".}
תמהה הגמרא על הראיה: {דילמא צבור שאני?} כי מפני מעלת הצבור מוחלין להם.
ולכן מביאה הגמרא מקור אחר: {אלא מהכא}: כאשר פנה שאול אל שמואל באמצעות בעלת האוב, וענהו שמואל: [שמואל א כח טו] {"ויאמר שמואל אל שאול: למה הרגזתני להעלות אותי? ויאמר שאול: צר לי מאד, ופלשתים נלחמים בי, וה' סר מעלי, ולא ענני עוד גם ביד הנביאים, גם בחלומות. ואקראה לך להודיעני מה אעשה".}
ומדייקת הגמרא: {ואילו "אורים ותומים" לא קאמר,} לא הזכיר {שאול} ששאל גם בהם ולא נענה, { משום דקטליה} שאול {ל}אנשי {נוב,} עיר הכהנים. והיה שאול בוש משמואל, שלא יאמר לו אתה גרמת לעצמך שלא נענת באורים ותומים, לפי שהרגת בטעות את כהני נוב, וכיון שנתבייש שאול נמחל לו.
ומבררת הגמרא: {ומנין דאחילו ליה מן שמיא?}
מבארת הגמרא: {שנאמר} בתשובתו של שמואל לשאול: {"ומחר} - {אתה ובניך עמי". ואמר רבי יוחנן}: אמר לו שמואל לשאול: למחר, הינך יחד {עמי} - {במחיצתי.} (41)
{ורבנן אמרי: מהכא} מוכח שמחלו לו:
בסוף ימיו של דוד היה רעב בארץ ג' שנים, ואמר ה' שבא הרעב כעונש על יחסו של שאול לגבעונים, שהמיתם. וכאשר שאל דוד את הגבעונים "מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את נחלת ה'", ענו לו הגבעונים: [שמואל ב כא ו] "יותן לנו שבעה אנשים מבניו [של שאול] {והוקענום לה' בגבעת שאול, בחיר ה'"}.
והרי ודאי שהגבעונים לא אמרו את שתי המילים האחרונות "בחיר ה'", שהרי התכוונו לגנות את שאול ולא לכבדו. אלא, מלמד הכתוב כי {יצתה בת קול} אחר דבריהם של הגבעונים, {ואמרה,} כי שאול, שהם דרשו להרוג את בניו ככפרה על חטאו, הוא - {"בחיר ה'!}" ומכאן מוכח שמשמים מחלו לו לשאול. [מפני שהתבייש משמואל].
{אמר רבי אבהו בן זוטרתי אמר רב יהודה בר זבידא: בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע.} (42) {ומפני מה לא קבעוה? משום טורח צבור}.
דנה הגמרא: {מאי טעמא} רצו לקבוע אותה בקריאת שמע? {אילימא משום דכתיב בה} [במדבר כג כב] {"אל מוציאם ממצרים",} אם כן {לימא פרשת ריבית, ו}כן יתקנו לומר {פרשת משקלות,} שהן פרשות קצרות {דכתיב בהן יציאת מצרים!?}
לכן מביאה הגמרא טעם אחר שמחמתו רצו לקבעה בקריאת שמע: {אלא, אמר רבי יוסי בר אבין: משום דכתיב בה האי קרא} [במדבר כד ט] {"כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו",} והוא דומה ל"בשכבך ובקומך" - שהקב"ה שומרנו בשכבנו ובקומנו, לשכב שלוים ושקטים כארי וכלביא. (43)
מקשה הגמרא: {ולימא האי פסוקא} - {ותו לא!?} ולא יהיה בכך טורח צבור.
מתרצת הגמרא: {גמירי,} כי רק {כל פרשה דפסקה משה רבינו פסקינן, ו}אילו {פרשה דלא פסקה משה רבינו} - {לא פסקינן}. (44)
דנה הגמרא: {פרשת ציצית} - {מפני מה קבעוה} לאומרה בקריאת שמע? (45)
מבארת הגמרא: {אמר רב יהודה בר חביבא: מפני שיש בה חמשה דברים} (46): {יציאת מצרים, עול מצות, ודעת} ה{מינים, הרהור עבירה, והרהור עבודה זרה.} שואלת הגמרא: {בשלמא הני תלת, מפרשן}:
א. {עול מצוות, דכתיב} [במדבר טו לט] {"וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'".} (47)
ב. {ציצית} - {דכתיב "ועשו להם ציצית".}
ג. {יציאת מצרים} - {דכתיב "אשר הוצאתי".}
{אלא} דעת ה{מינים, הרהור עבירה, והרהור עבודה זרה} - {מנלן?}
מבארת הגמרא, מהא {דתניא}:
{"}ולא תתורו {אחרי לבבכם"} - {זו מינות,} אותם ההופכים טעמי תורה למדרש טעות. (48) {וכן הוא אומר} [תהלים יד א] {"אמר נבל בלבו} - {אין אלהים".} ואין לך נבל מן ההופך דברי אלוהים חיים.
{"אחרי עיניכם"} - {זה הרהור עבירה.} שנאמר [שופטים יד ג] {"ויאמר שמשון אל אביו: אותה קח לי, כי היא ישרה בעיני".}
{"אתם זונים"} - {זה הרהור עבודה זרה, וכן הוא אומר} [שופטים ח לג] {"ויזנו אחרי הבעלים".}
(((מתניתין:)))
{מזכירין יציאת מצרים בלילות.} אומרים בקריאת שמע גם פרשת ציצית שמוזכר בה ענין יציאת מצרים (49), ואף על פי שאין לילה זמן ציצית, שהרי נאמר בה "וראיתם אותו - וזכרתם", בכל זאת מזכירין אותה בלילה מפני יציאת מצרים שבפרשה. (50)
{אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני} נראה {כבן שבעים שנה,} (51) {ולא זכיתי} להכריע כדעתי (52) {שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא} כך: {שנאמר} [דברים טו ג]: {"למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך"} - {"ימי חייך"} אלו {הימים} שצריך להזכיר בהם יציאת מצרים, והתוספת {"כל ימי חייך"} באה לרבות גם את {הלילות.} (53)
{וחכמים} שחולקים על כך, {אומרים} שכך נדרש הפסוק: {"ימי חייך"}, העולם הזה [עד שיבא המשיח], ואילו התוספת {"כל"} נאמרה {להביא} (54) {לימות המשיח,} שגם אז יהיו חייבים להזכיר את יציאת מצרים. (55)
(((גמרא:)))
{תניא} בתוספתא: {אמר להם בן זומא} {לחכמים: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח? והלא כבר נאמר} [ירמיה כג ז] {"הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם".}
{אמרו לו: לא} התכוון הנביא לומר {ש}בימות המשיח {תעקר} הזכרת {יציאת ממקומה, אלא שתהא} הגאולה מ{שעבוד מלכויות עיקר, ויציאת מצרים טפל לו.}
{כיוצא בדבר אתה אומר בביאור הכתוב} [בראשית לה י] {"לא יקרא שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך".}