פתיחת אליהו הנביא זכור לטוב

פתח אליהו

תשפ"ג

טוב לומר ״פתיחת אליהו הנביא״ זיע״א מהזוהר הקדוש, לפני התפילה. והוא מועיל מאד לפתיחת הלב.

ויהי ׀ נעם אדני אלהינו עלינו ומעשה ידינו כונ̀נה עלינו ומעשה ידינו כונ̀נהו׃

פתח אליהו הנביא זכור לטוב ו̀אמר: רבון ע̐למין, אנת̀ הוא חד ו̀לא ב̀חשבן. אנת̌ הוא עלאה על־כל־עלאין ס̀תימא על־כל־ס̀תימין, לית מחשבה ת̀פיסא בך כ̀לל. אנת̌ הוא ד̀אפקת̌ ע̉ש̐ר תקונין ו̕ק̌רינן לון ע̉ש̐ר ס̀פירן, ל̀אנהגא ב̀הון ע̐למין ס̀תימין ד̀לא אתגלין ו̀ע̐למין ד̀אתגלין. ובהון אתכסיאת מב̀ני נ̀שא. ו̀אנת̌ הוא ד̀קשיר לון ומיחד לון. ובגין ד̀אנת̌ מל̀גאו, כל־מאן ד̀אפריש חד מן חבריה מאלין ע̉ש̐ר – אתחשיב ליה כ̀אלו אפריש בך. ו̀אלין ע̉ש̐ר ס̀פירן אנון א̐זלין כ̀סדרן – חד אריך ו̀חד קצר ו̀חד בינוני. ו̀אנת̌ הוא ד̀אנהיג לון, ו̀לית מאן ד̀אנהיג לך, לא ל̀עלא ו̀לא ל̀תתא ו̀לא מכל־סטרא. ל̀בושין תקנת̌ לון ד̀מניהו פ̐ר̌חין נשמ̀תין לבני־נ̀שא, ו̀כמה גופין תקנת̌ לון ד̀אתק̀ריאו גופא ל̀גבי ל̀בושין דמכס̌ין עליהון. ו̀אתק̀ריאו ב̀תקונא דא: חסד – ד̀רועא י̐מ̕ינא, ג̀בורה – ד̀רועא ש̀מאלא, תפארת – גופא, נצח ו̑הוד – ת̀רין שוקין, י̀סוד – סיומא ד̀גופא, אות ב̀רית קודש, מלכות – פה, תורה שב̀על־פה קרינן לה, חכמה – מוחא, איהי מחשבה מל̀גאו, בינה – לבא, וב̐ה הלב מבין. ו̀על אלין ת̀רין כ̀תיב: ״הנסתרת ליהוה+++ אלהינו״. כתר עליון — איהו כתר מלכות, ו̀ע̉לה את̌מר ״מגיד מראשית אחרית״, ו̀איהו קרקפתא דתפלי. מל̀גאו איהו אות יו״ד ו̀אות ה״א ו̀אות וא״ו ו̀אות ה״א, ד̀איהו ארח אצילות. איהו שקיו ד̀אילנא בדרועוי ו̀ענפוי, כ̀מי̖א ד̀אשקי ל̀אילנא ו̀אתרבי ב̀הה̖וא שקיו:

רבון ע̐למין, אנת̌ הוא עלת העלות ו̀סבת הסבות, ד̀אשקי ל̀אילנא ב̀ההוא נ̀ביעו, ו̀ההוא נ̀ביעו איהו כ̀נשמ̀תא ל̀גופא ד̀איהו̕ חיים ל̀גופא. ובך לית דמיון ו̀לית דיוקנא ד̀גופא מכל־מה־דלגאו ולבר. ובראת ש̀מיא ו̀ארעא, ו̀אפקת̌ מנ̀הון – שמשא ו̀סיהרא ו̀כוכ̌ביא ומזלי. ובארעא – אילנין ודשאין, ו̀גנ̀תא־ד̀עדן, ו̀עשבין, ו̀חיון ו̀עופין ו̀נונין, ובעירין ובני נ̀שא, ל̀אשת̀מוד̀עא ב̀הון עלאין, ו̀איך יתנהגון ב̀הון עלאין ו̀תתאין, ו̀איך אשת̀מוד̀ען מעלאי ו̀תתאי, ו̀לית ד̀ידע בך כ̀לל. ובר מנך, לית יחודא ב̀עלאי ו̀תתאי. ו̀אנת̌ אשת̀מוד̐ע אדון על־כלא. ו̀כל־ס̀פירן – כל־חד אית ליה שם י̀דיע, ובהון אתק̀ריאו מלא̉כיא, ו̀אנת̌ לית לך שם י̀דיע, ד̀אנת̌ הוא מ̀מלא כל־ש̀מהן, ו̀אנת̌ הוא ש̀לימו ד̀כל̀הו, ו̀כד אנת̌ תסתל̐ק מנ̀הון, אשת̀ארו כל̀הו ש̀מהן כ̀גופא ב̀לא נשמ̀תא. אנת̌ חכים, ו̀לאו ב̀חכמה י̀דיעא. אנת̌ הוא מבין, ו̀לאו מבינה י̀דיעא. לית לך את̐ר י̀דיעא, אל̖א ל̀אשת̀מוד̀עא תקפ̕ך ו̀חילך לבני־נ̀שא, ולאחזאה לון איך אתנ̀היג ע̐למ̖א ב̀דינא וברחמי, ד̀אנון צדק ומשפט, כ̀פום עובדיהון דבני־נשא. דין – איהו ג̀בורה, משפט – עמודא ד̀אמצ̀עיתא, צדק – מלכותא קדישא, מאז̀ני צדק – ת̀רין סמ̌כי ק̀שוט, הין צדק – אות ב̀רית. כלא ל̀אחזאה איך אתנ̀היג ע̐למ̖א, אבל לאו ד̀אית לך צדק י̀דיעא – ד̀איהו דין, ו̀לאו משפט י̀דיעא – ד̀איהו רחמי, ו̀לאו מכל־אלין מדות כ̀לל.

קום רבי שמעון ו̀יתחד̀שון מלין על י̀דך, ד̀הא ר̀שותא אית לך ל̀גלאה רזין ט̀מירין על י̀דך, מה ד̀לא אתי̀היב ר̀שו ל̀גלאה ל̀שום בר־נ̐ש עד כ̀ען:

קם רבי שמעון, פתח ו̀אמר: ״ל̀ך י̀הוה+++ הג̀דלה ו̀הג̀בורה ו̀התפארת ו̀הנצח ו̀ההוד, כי־כל בשמים ובארץ. ל̀ך י̌הוה+++ הממלכה ו̀המתנשא ל̀כל ׀ ל̀ראש:״. עלאין ש̀מעו – אינון ד̀מיכין ד̀חברון, ו̀רעיא מ̀הימנ̖א – את̌ערו מש̀נתכון, ״הקיצו ו̀רנ̀נו שכ̀ני עפר״ – אלין אינון צדיקיא ד̀אינון מסטרא ד̀ההו̕א ד̀את̌מר בה ״אני י̀שנה ו̀לבי ער״, ו̀לאו אינון מתים. ובגין דא את̌מר ב̀הון ״הקיצו ו̀רנ̀נו שכ̀ני עפר״. רעיא מ̀הימנ̖א, אנת̀ ואבהן – הק̖יצו ו̀רנ̀נו ל̀את̌ע̉רותא דשכינתא, ד̀איהי י̀שנה ב̀גלות̖א, ד̀עד כ̀ען צדיקיא כל̀הו ד̀̕מיכין ו̀שנתא ב̀חוריהון. מיד י̑היבת ש̀כינתא ת̀לת קלין ל̀גבי רעיא מ̀הימנ̖א, ו̀י̖ימא לה: קום רעיא מ̀הימנ̖א, ד̀הא עלך את̌מר ״קול ׀ דודי דופק״ – ל̀גב̖אי ב̀ארב̖ע אתון דיליה, ו̀י̖ימא ב̀הון ״פתחי־לי אחתי רעיתי יונתי תמתי״. ד̀הא – ״תם־עו̓נך בת־ציון לא יוסיף ל̀הגלותך״. ״שראשי נמלא־טל״ – מאי ״נמלא־טל״? אלא אמר קודשא ב̀ריך הוא: אנת̀ חשבת̌ ד̀מיומא ד̀אתח̉רב בי־מקד̀שא ד̀עאלנא ב̀ביתא דילי ו̀עאלנא ב̀ישובא? לאו הכי, ד̀לא עאלנא כל זמנא ד̀אנת̌ ב̀גלותא, הרי לך סימנא ״שראשי נמלא־טל״ – הא ש̀כינתא ב̀גלות̖א, ש̀לימו דיל̐ה ו̀חיים דיל̐ה איהו ט̑"ל, ו̀דא איהו אות יו״ד אות ה״א אות וא״ו. ו̀אות ה״א – איהי ש̀כינתא, ד̀לא מחשבן ט"ל. אל̖א אות יו״ד אות ה״א אות וא״ו, דסל̖יקו אתון ל̀חשבן ט"ל, ד̀איהי מליא לשכינתא, מנ̀ביעו ד̀כל־מ̀קורין עלאין. מיד י̑קום רעיא מ̀הימנ̖א ואבהן קדישין עמה. עד כאן רזא ד̀יחודא. ברוך י̌הוה+++ ל̀עולם אמן ׀ ו̀אמן:

אומרים קדיש ״על ישראל״.

יתגדל ו̀יתקדש ש̀מיה רבא (אמן) ב̀עלמא די־ב̀רא, כרעותה, ו̀ימ̀ליך מלכותה, ו̀יצמח פרקנה, ויקרב מ̀שיחה. (אמן) ב̀חייכון וביומיכון, ובחיי ד̀כל־בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב, ו̀אמרו אמן. (אמן) י̀הא ש̀מיה רבא מ̀ברך ל̀עלם ל̀עלמי עלמיא יתברך, ו̀ישתבח ו̀יתפאר ו̀יתרומם ו̀יתנשא ו̀יתהדר ו̀יתעלה ו̀יתהלל ש̀מיה ד̀קדשא ב̀ריך־הוא. (אמן) ל̀עלא מן כל־ברכתא, שירתא, תשב̀חתא ו̀נחמתא, דאמירן ב̀עלמ̖א, ו̀אמרו אמן. (אמן)

על ישראל ו̀על־רבנן ו̀על־תלמידיהון ו̀על־כל־תלמידי תלמידיהון, ד̀עס̌קין ב̀אוריתא קדשתא, די ב̀אתרא הדין ו̀די ב̀כל־אתר ואתר, י̀הא לנא ולהון ולכון חנא ו̀חסדא ו̀רחמי, מן ק̝דם מארי ש̀מיא ו̀ארעא, ו̀אמרו אמן. (אמן)

י̀הא ש̀למא רבא מן ש̀מיא, חיים ו̀שבע וישועה ו̀נחמה ו̀שיזבא ורפואה וגאלה וסליחה ו̀כפרה ו̀רוח ו̀הצלה, לנו ולכל־עמו ישראל, ו̀אמרו אמן. (אמן)

עושה שלום במרומיו, הוא ב̀רחמיו יעשה שלום עלינו, ו̀על־כל־עמו ישראל, ו̀אמרו אמן. (אמן)

ל̀שם יחוד קודשא ב̀ריך הוא ושכינתה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ל̀יחדא שם יוד ו̀הא ב̀ואו ו̀הא ב̀יחודא ש̀לים ב̀שם כל־ישראל, הנה אנחנו באים ל̀התפלל ת̀פלת מנחה (בראש חודש יוסיף: ו̀ראש חדש) שתקן יצחק אבינו עליו השלום, עם כל־המצו̓ת הכ̀לולות בה, ל̀תקן את שרשה ב̀מקום עליון, לעשות נחת רוח ל̀יוצ̀רנו ו̀לעשות ר̀צון בור̀אנו. ויהי נעם אדני אלהינו עלינו, ומעשה ידינו כונ̀נה עלינו, ומעשה ידינו כונ̀נהו: והריני מ̀קבל עלי מצות עשה של ו̀אהבת ל̀רעך כמוך, והריני אוהב כל־אחד מב̀ני ישראל כ̀נפשי ומאודי.

למנצח, על־הגתית, לבני־קרח מזמור: מה־י̀דידות משכ̀נותיך, יהוה+++ צ̀באות: נכס̀פה ו̀גם־כל̀תה | נפשי ל̀חצרות יהוה+++, לבי ובשרי, ירנ̀נו, אל אל־חי: גם־צפור מצ̀אה בית ודרור | קן לה, אשר־שתה אפרחיה, את־מזב̀חותיך, יהוה+++ צ̀באות, מלכי ואלהי: אשרי יוש̀בי ביתך, עוד י̀הל̀לוך, סלה: אשרי אדם עוז־לו בך, מ̀סלות בלבבם: עב̀רי | ב̀עמק הבכא מעין י̀שיתוהו, גם־ב̀רכות, יעטה מורה: יל̀כו מחיל אל־חיל, יראה, אל־אלהים ב̀ציון: יהוה+++ אלהים צ̀באות שמעה ת̀פלתי, האזינה אלהי י עקב, סלה: מגננו ר̀אה אלהים, ו̀הבט, פ̀ני מ̀שיחך: כי טוב־יום בחצריך מאלף, בחרתי הסתופף ב̀בית אלהי, מדור ב̀אה̝לי־רשע: כי, שמש | ומגן יהוה+++ אלהים, חן ו̀כבוד יתן יהוה+++, לא ימנע־טוב, להל̀כים ב̀תמים: יהוה+++ צ̀באות, אשרי אדם, בטח בך:

פרשת התמיד

וידבר י̌הוה+++ אל־משה לאמר׃ צו את־ב̀ני ישראל ו̀אמרת אלהם את־קרבני לחמי ל̀אשי ריח ניחחי תשמ̀רו ל̀הקריב לי ב̀מועדו׃ ו̀אמרת להם זה האשה אשר תקריבו ליהוה+++ כ̀בשים ב̀ני־שנה ת̀מימם ש̀נים ליום עלה תמיד׃ את־הכבש אחד תעשה בבקר ו̀את הכבש השני תעשה בין הערבים׃ ועשירית האיפה סלת ל̀מנחה ב̀לולה ב̀שמן כתית ר̀ביעת ההין׃ עלת תמיד העשיה ב̀הר סיני ל̀ריח ניחח אשה ליהוה+++׃ ו̀נסכו ר̀ביעת ההין לכבש האחד בקדש הסך נסך שכר ליהוה+++׃ ו̀את הכבש השני תעשה בין הערבים כ̀מנחת הבקר וכנסכו תעשה אשה ריח ניחח ליהוה+++׃

פיטום הקטורת

אתה הוא י̌הוה+++ אלהינו, שהקטירו אבותינו ל̀פניך את ק̀טרת הסמים, בזמן שבית המקדש קים, כאשר צוית אותם על־יד משה נ̀ביאך, ככתוב ב̀תורתך:

ויאמר י̌הוה+++ אל־משה קח־ל̀ך סמים, נטף  | ושחלת ו̀חלב̀נה, סמים ולבנה זכה, בד ב̀בד יהיה: ו̀עשית אתה ק̀טרת רקח מעשה רוקח, מ̀מלח טהור קדש ס״ת שם קדוש רח״ש: ו̀שחקת ממנה הדק, ו̀נתתה ממנה לפני העדת ב̀אהל מועד אשר אועד ל̀ך שמה, קדש קדשים תהיה לכם: ו̀נאמר: ו̀הקטיר עליו אהרן ק̀טרת סמים, בבקר בבקר ב̀היטיבו את־הנרת יקטירנה: ובהעלת אהרן את־הנרת בין הערבים יקטירנה, ק̀טרת תמיד לפני י̌הוה+++ ל̀דרתיכם:

תנו רבנן: פטום הק̀טרת כיצד? ש̀לש מאות ו̀ששים ושמונה מנים היו בה. ש̀לש מאות ו̀ששים וחמשה כ̀מנין י̀מות החמה, מנה ב̀כל־יום – מחציתו בבקר ומחציתו בערב. ושלשה מנים י̀תרים שמהם מכניס כהן גדול, ו̀נוטל מהם מ̀לא חפניו ב̀יום הכפורים, מחזירן ל̀מכתשת ב̀ערב יום הכפורים כ̀די ל̀קים מצות דקה מן הדקה. ו̀אחד עשר סמנים היו בה, ו̀אלו הן: (ימנה את הסממנים באצבעות יד ימין) א הצ̝רי, ב ו̀הצפרן, ג ו̀החלב̀נה, ד ו̀הל̀בונה, משקל שבעים שבעים מנה, ה מר, ו וקציעה, ז ו̀שבלת נר̌ד̌, ח ו̀כרכם, משקל ששה עשר ששה עשר מנה. ט קושט – ש̀נים עשר, י קלופה – ש̀לשה, יא קנמון – תשעה. בורית כרשינה – תשעה קבין. יין קפריסין – ס̀אין ת̀לת ו̀קבין ת̀לתא. ו̀אם לא מצא יין קפריסין מביא חמר חור עתיק. מלח ס̀דומית – רבע. מעלה עשן – כל־שהוא. רבי נתן הבבלי אומר: אף כפת הירדן – כל־שהיא. אם־נתן בה ד̀בש פ̀סלה, ו̀אם חסר אחת מכל־סמ̀מניה, חיב מיתה:

רבן שמעון בן־גמ̀ליאל אומר: הצ̝רי אינו אלא ש̀רף, הנוטף מעצי הק̀טף. ברית כרשינה, ל̀מה היא באה? כ̀די ל̀שפות בה את־הצפרן, כ̀די שת̀הא נאה. יין קפריסין, ל̀מה הוא בא? כ̀די לשרות בו את־הצפרן כ̀די שת̀הא עזה. והלא מי רגלים יפין לה? אלא שאין מכניסין מי רגלים במקדש, מפ̀ני הכבוד:

תניא רבי נתן אומר: כ̀שהוא שוחק, אומר: הדק היטב, היטב הדק. מפ̀ני שהקול יפה לב̀שמים. פט̀מה לחצאין, כ̀שרה. ל̀שליש ולרביע – לא שמענו. אמר רבי י̀הודה: זה הכ̀לל, אם כ̀מדתה, כ̀שרה לחצאין. ו̀אם חסר אחת מכל־סמ̀מניה, חייב מיתה:

תני בר־קפרא: אחת ל̀ששים או ל̀שבעים שנה, הי̀תה באה של שירים לחצאין. ו̀עוד תני בר־קפרא: אלו היה נותן בה קרטוב של ד̀בש, אין אדם יכול לעמד מפ̀ני ריחה. ו̀למה אין מ̀ער̀בין בה ד̀בש? מ̍פ̀ני שהתורה אמ̀רה: כי כל־ש̀אר ו̀כל־ד̀בש לא־תקטירו ממנו אשה ליהוה+++:

ע״פ האר״י הקדוש זיע״א, טוב לומר פסוקים, להינצל ממגיפה ומכל דבר רע.

ויאמר אלהם ישראל אביהם אם־כן | אפוא זאת עשו ק̀חו מזמרת הארץ בכליכם ו̀הורידו לאיש מנחה מ̀עט צ̝רי ומעט ד̀בש נ̀כאת ולט בטנים ושקדים:

י̌הוה+++ צ̀באות עמנו משגב־לנו אלהי יעקב סלה׃ י̌הוה+++ צ̀באות אשרי אדם בטח בך׃ י̌הוה+++ הושיעה המלך יעננו ב̀יום־קר̌אנו: ו̀ער̀בה ליהוה+++ מנחת י̀הודה וירושל‍ם כימי עולם וכשנים קדמנית:

י̀הי־חסד̀ך י̌הוה+++ עלינו כאשר יחלנו לך׃

יהוה+++ הושיעה המלך יעננו ב̀יום־קראנו׃

אשרי יוש̀בי ביתך, עוד י̀הל̀לוך סלה: אשרי העם שככה לו, אשרי העם שיהוה+++̑ אלהיו: ת̀הלה ל̀דוד, ארוממך אלוהי המלך, ואבר̀כה שמך ל̀עולם ועד: ב̀כל־יום אבר̀כך, ואהל̀לה שמך ל̀עולם ועד: גדול יהוה+++̐ ומהלל מ̀אד, ו̀לגדלתו אין חקר: דור ל̀דור י̀שבח מעשיך, וגבורתיך יגידו: הדר כ̀בוד הודך, ו̀דברי נפל̀אתיך אשיחה: ועזוז נור̀אתיך יאמרו, וגדלת̀ך אספ̀רנה: זכר רב־טוב̀ך יביעו, ו̀צדקת̀ך י̀רננו: חנון ו̀רחום יהוה+++̎, ארך אפים וגדל־חסד: טוב־יהוה+++̏ לכל, ו̀רחמיו על־כל־מעשיו: יודוך י̌הוה+++̌ כל־מעשיך, וחסידיך י̀בר̀כוכה: כ̀בוד מלכות̀ך יאמרו, וגבורת̀ך י̀דברו: ל̀הודיע | לבני האדם ג̀בורתיו, וכבוד הדר מלכותו: מלכות̀ך מלכות כל־עלמים, וממשלת̀ך ב̀כל־דור ודר: סומך יהוה+++̒ ל̀כל־הנפ̀לים, ו̀זוקף ל̀כל־הכ̀פופים: עיני־כל אליך י̀שברו, ו̀אתה נותן־להם את־אכלם ב̀עתו: יכוין בפסוק זה שהקב״ה זן ומפרנס לכל (ואם לא כיון וסיים את המזמור, יחזור לומר מזמור זה שוב) פ̀ותח̀ א̀ת̀־י̀דך̀ (ר״ת שם פא״י שהוא גימ׳ שילוב יאהדונהי, והם גם גימ׳

סא"ל, ויכוין גם בס"ת חת"ך) ומשביע ל̀כל־חי רצון: צדיק יוהוווה+++ו ב̀כל־ד̀רכיו, ו̀חסיד ב̀כל־מעשיו: קרוב י̌הוה+++ ל̀כל־קר̀איו, ל̀כל אשר יקראהו באמת: ר̀צון־י̀ראיו יעשה, ו̀את־שועתם ישמע ו̀יושיעם: שומר יהוה+++̍ את־כל־אהביו, ו̀את כל־הר̀שעים ישמיד: ת̀הלת יהוה+++ י̀דבר פי, ויברך כל־בשר שם קדשו ל̀עולם ועד: ואנחנו | נ̀ברך יה, מעתה ו̀עד־עולם, הל̀לויה:

בתעניות ציבור, מוציאין כאן ספר תורה וקוראים ג׳ עולים בפרשת ״ויחל משה״.

לאחר מכן אומרים: כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל־תעזבו׃

תכון ת̀פלתי ק̀טרת ל̀פניך משאת כפי מנחת־ערב: הקשיבה ׀ ל̀קול שועי מלכי ואלהי כי־אליך אתפלל:

ואומר החזן חצי קדיש.

יתגדל ו̀יתקדש ש̀מיה רבא (אמן) ב̀עלמא די־ב̀רא, כרעותה, ו̀ימ̀ליך מלכותה, ו̀יצמח פרקנה, ויקרב מ̀שיחה. (אמן) ב̀חייכון וביומיכון, ובחיי ד̀כל־בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב, ו̀אמרו אמן. (אמן) י̀הא ש̀מיה רבא מ̀ברך ל̀עלם ל̀עלמי עלמיא יתברך, ו̀ישתבח ו̀יתפאר ו̀יתרומם ו̀יתנשא ו̀יתהדר ו̀יתעלה ו̀יתהלל ש̀מיה ד̀קדשא ב̀ריך־הוא. (אמן) ל̀עלא מן כל־ברכתא, שירתא, תשב̀חתא ו̀נחמתא, דאמירן ב̀עלמ̖א, ו̀אמרו אמן. (אמן)

אדני ש̀פתי תפתח ופי יגיד ת̀הלתך׃

בתפילת העמידה יכוין לקיים מצוות עשה של התפילה.

ברוך אתה י̌ה̓וה+++ אלהינו ואלהי אבותינו, אלהי אברהם, אלהי יצחק, ואלהי יעקב. האל הגדול הגבור ו̀הנורא, אל עליון, גומל חסדים טובים, קונה הכל, ו̀זוכר חסדי אבות, ומביא גואל לבני ב̀ניהם ל̀מען ש̀מו ב̀אהבה:

במילת ״באהבה״, יכוין למסור עצמו על קידוש ה׳, ויקבל על עצמו ד׳ מיתות בית דין.

בעשרת ימי תשובה מוסיפים:

זכרנו ל̀חיים, מלך חפץ בחיים, כ̜תבנו ב̀ספר חיים, ל̀מענך אלהים חיים.

ואם שכח, ובירך ברכת ״מחיה המתים״ - לא חוזר.

מלך עוזר ומושיע ומגן: ברוך אתה יהוה+++ מגן אברהם:

א̀תה ג̀בור ל̀̀עולם א̀דני ר״ת שם קדוש אגל״א,

מ̀חיה מתים אתה, רב ל̀הושיע.

בקיץ: מוריד הטל. בחורף: משיב הרוח ומוריד הגשם.

מ̀כלכל חיים ב̀חסד, מ̀חיה מתים ב̀רחמים רבים, סומך נופ̀לים, ו̀רופא חולים, ומתיר אסורים, ומקים אמונתו לישני מלשון שינה עפר. מי כמוך בעל יבטא היטב את הע׳ ג̀בורות, ומי דומה לך, מלך ממית ומחיה ומצמיח י̀שועה.

בעשרת ימי תשובה מוסיפים:

מי כמוך אב הרחמן, זוכר י̀צוריו ב̀רחמים ל̀חיים.

ואם שכח ובירך ברכת ״מחיה המתים״ - לא חוזר.

ו̀נאמן אתה ל̀החיות מתים: ברוך אתה יהוה+++, מ̀חיה המתים:

בחזרת הש״צ אומרים כאן ״קדושה״. ויכוין לקיים מצוות עשה של ״ונקדשתי בתוך בני ישראל״.

נקדישך ו̀נעריצך, כ̀נעם שיח סוד שרפי קדש, המשל̀שים ל̀ך ק̀דשה, ו̀כן כתוב על יד נ̀ביאך: ו̀קרא זה אל־זה ו̀אמר; קדוש ׀ קדוש קדוש י̌הוה+++ צ̀באות מ̀לא כל־הארץ כ̀בודו׃ ל̀עמתם מ̀שב̀חים ו̀אומ̀רים: ברוך כ̀בוד י̌הוה+++ ממ̀קומו׃ ובדברי קדשך כתוב לאמר: ימלך י̌הוה+++ ׀ ל̀עולם אלהיך ציון ל̀דר ודר הל̀לויה:

אתה קדוש ו̀שמך קדוש, וקדושים ב̀כל־יום י̀הל̀לוך סלה: ברוך אתה יהוה+++, (בעשי״ת אומרים: המלך הקדוש:) האל הקדוש:

אם בעשרת ימי תשובה אמר ״האל״ ומיד תוך כדי דיבור ותיקן אמר ״המלך״, ימשיך התפילה כסדרה. אך אם שכח לומר ״המלך״ וסיים הברכה, יחזור לראש התפילה.

אתה חונן ל̀אדם דעת ומלמד לאנוש בינה. ו̀חננו מאת̀ך חכמה בינה ודעת: ברוך אתה יהוה+++, חונן הדעת:

השיבנו אבינו ל̀תורתך, ו̀קר̀בנו מלכנו לעבודתך, ו̀החזירנו בתשובה ש̀למה ל̀פניך:

טוב לומר תפילה זו. וע״פ רבינו הגרמ״א זיע״א, רק יהרהר אותה בליבו ולא יאמרה בפיו.

י̀הי רצון מל̀פניך י̌הוה+++ אלהינו ואלהי אבותינו, שתחתר חתירה מתחת כסא כ̀בודך, ל̀החזיר בתשובה ש̀למה ל̀כל פוש̀עי עמ̀ך ישראל, ובכללם תחזירני לי (או יתפלל על פב"פ), כי י̀מינ̀ך יהוה+++̏ פ̀שוטה ל̀קבל שבים.

ברוך אתה יהוה+++, הרוצה בתשובה:

ס̀לח לנו אבינו כי חטאנו, מ̀חול לנו מלכנו כי פשענו, כי אל טוב ו̀סלח אתה: ברוך אתה יהוה+++, חנון המרבה לסלח:

ר̀אה נא ב̀ענינו, ו̀ריבה ריבנו, ומהר ל̀גא̝לנו ג̀אולה ש̀למה ל̀מען ש̀מך יכוין לשם יו״ד ה״א וא״ו ה״א שהוא בגימ׳ גאולה. כי אל גואל חזק אתה: ברוך אתה יה̓וה+++, גואל ישראל:

ר̀פאנו י̌הוה+++ ו̀נרפא, הושיענו ו̀נושעה, כי ת̀הלתנו אתה, ו̀העלה ארוכה ומרפא ל̀כל־תחלואינו ולכל־מכאובינו ולכל־מכותינו.

טוב לומר תפילה זו. וע״פ רבינו הגרמ״א זיע״א, רק יהרהר אותה בליבו ולא יאמרה בפיו.

י̀הי רצון מל̀פניך י̌הוה+++ אלהינו ואלהי אבותינו, שת̀רפא ר̀פואה שלמה ר̀פואת הנפש ורפואת הגוף, שאהיה (או יתפלל על פב"פ שיהיה, ולאשה: שתהיה) חזק (לאשה: חזקה) בבריאות גוף ו̀נשמה ב̀רמ"ח (לאשה: ב̀רנ"ב) אברים ו̀שס"ה גידים, ל̀קיום תורת̀ך הק̀דושה.

כי אל רופא רחמן ו̀נאמן אתה: ברוך אתה יה̒וה+++̒, רופא חולי עמו ישראל:

בר̀כנו י̌הוה+++ אלהינו ב̀כל־מעשי ידינו, וברך ש̀נתנו ב̀טל̀לי רצון ב̀רכה ונדבה, ותהי אחריתה חיים ו̀שבע ו̀שלום כשנים הטובות לברכה.

טוב לומר תפילה זו מהרש״ש הקדוש. וע״פ רבינו הגרמ״א זיע״א, רק יהרהר אותה בליבו ולא יאמרה בפיו.

י̀הי רצון מל̀פניך י̌הוה+++ אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן לנו ולכל ב̀ני בתינו ולכל הס̀מוכים על שלחננו היום ובכל יום ויום מ̀זונותינו ב̀כבוד בזכות שמך הגדול.

כי אל טוב ומטיב אתה ומברך השנים: ברוך אתה יהוה+++, מ̀ברך השנים:

ברך עלינו י̌הוה+++ אלהינו את־השנה הזאת ו̀את־כל־מיני ת̀בואתה ל̀טובה, ו̀תן טל ומטר לברכה על כל־פ̀ני האדמה, ו̀רוה פ̀ני תבל ו̀שבע את־העולם כלו מטובך, ומלא ידינו מברכותיך ומעשר מת̀נות ידיך.

טוב לומר תפילה זו מהרש״ש הקדוש. וע״פ רבינו הגרמ״א זיע״א, רק יהרהר אותה בליבו ולא יאמרה בפיו.

י̀הי רצון מל̀פניך י̌הוה+++ אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן לנו ולכל ב̀ני בתינו ולכל הס̀מוכים על שלחננו היום ובכל יום ויום מ̀זונותינו ב̀כבוד בזכות שמך הגדול.

שמרה ו̀הצילה שנה זו מכל־דבר רע, ומכל־מיני משחית ומכל־מיני פרענות, ועשה לה תקוה טובה ו̀אחרית שלום. חוס ו̀רחם עליה ו̀על כל־ת̀בואתה ופירותיה, ובר̀כה ב̀גשמי רצון ב̀רכה ונדבה, ותהי אחריתה חיים ו̀שבע ו̀שלום, כשנים הטובות לברכה. כי אל טוב ומטיב אתה ומברך השנים. ברוך אתה יהוה+++, מ̀ברך השנים:

ת̀קע ב̀שופר גדול ל̀חרותנו, ו̀שא נס ל̀קבץ גליותינו, ו̀קב̀צנו יחד יכוין לשם קדוש חב״ו, לברר ניצוצי הקדושה שנפלו בפגם הברית מארבע כנפות הארץ ל̀ארצנו:

טוב לומר תפילה זו. וע״פ רבינו הגרמ״א זיע״א, רק יהרהר אותה בליבו ולא יאמרה בפיו.

י̀הי רצון מל̀פניך י̌הוה+++ אלהינו ואלהי אבותינו, שכל טפה ו̀טפה של זרע שיצ̀אה ממני ל̀בטלה, בין ב̀אנס בין ב̀רצון, בין ב̀שוגג בין ב̀מזיד, בין ער בין ישן, בין על ידי בין על י̀די אחרים - שלא במקום מצוה, עשה ל̀מען שמך הגדול ו̀הנורא היוצא מפסוק "חיל בלע ויקאנו" "מבטנו יורישנו אל", שתחזירן למקומן במקום הקדש.

ברוך אתה יהוה+++̔, מ̀קבץ נדחי עמו ישראל:

השיבה שופ̀טינו פ׳ בשוא נע כ̀בראשונה, ו̀יועצינו כ̀בת̀חלה, ו̀הסר ממנו יגון סמאל ואנחה לילית. ומלוך עלינו מ̀הרה אתה י̌הוה+++ ל̀בד̀ך, ב̀חסד וברחמים, ב̀צדק ובמשפט: ברוך אתה יוהוווה+++ו, (בעשי״ת אומרים: המלך המשפט:) מלך אוהב צ̀דקה ומשפט:

אם בעשרת ימי תשובה אמר ״מלך אוהב צדקה ומשפט״ ומיד תוך כדי דיבור תיקן ואמר ״המלך המשפט״, לפי הבא״ח זיע״א ורבינו הגרמ״א זיע״א, ימשיך כסדר התפילה.

למינים ו̀למלשינים אל־ת̀הי תקוה, ו̀כל־הזדים כ̀רגע יאבדו, ו̀כל־אוי̀ביך סמאל ו̀כל־שונ̀איך לילית מ̀הרה יכרתו, ומלכות הרשעה מ̀הרה ת̀עקר ותשבר ותכלם ו̀תכניעם, במהרה ב̀ימינו: ברוך אתה יהוה+++̑, שובר אוי̀בים ומכניע מינים:

על הצדיקים ו̀על החסידים, ו̀על ש̀ארית עמ̀ך בית ישראל, ו̀על פ̀ליטת בית סופ̀ריהם, ו̀על גרי הצדק ו̀עלינו, יהמו נא רחמיך, י̌הוה+++ אלהינו, ו̀תן שכר טוב ל̀כל־הבוט̀חים ב̀שמך באמת, ו̀שים חלקנו עמהם. ולעולם לא נבוש כי ב̀ך בטחנו, ו̀על חס̀ד̀ך הגדול באמת נשענ̀נו: ברוך אתה יוהוווה+++ו, משען ומבטח לצדיקים:

תשכון ב̀תוך י̀רושלים עיר̀ך כאשר דברת, ו̀כסא דוד עבד̀ך מ̀הרה ב̀תוכה תכין יכוין להתפלל על משיח בן יוסף שיחיה ולא ימות ע״י ארמילוס הרשע. ובנה אותה בנין עולם במהרה יבטא היטב את הה' ב̀ימינו:

ע״פ הבא״ח זיע״א ורבינו הגרמ״א זיע״א, רק במנחה של תשעה באב אומרים כאן ברכת ״נחם״.

נחם י̌הוה+++ אלהינו את אבלי ציון ו̀את אבלי י̀רושלים ו̀את העיר האבלה ו̀החרבה ו̀הב̀זויה ו̀השוממה האבלה, מב̀לי בניה היא יוש̖בת, ו̀ראשה חפוי כ̀אשה עקרה שלא ילדה. ויבל̀עוה לגיונ̍ים ויירשוה, ויטילו את עמ̀ך יש̙̌ראל לחרב, ויהרגו ב̀זדון חסידי עליון. על כן ציון ב̀מ̖̏ר̏ר תבכה, וירושלים תתן קולה, לבי לבי על חל̀ליהם, מעי מעי על ה̉רו̊ג̎יה̏ם, כי אתה י̌הוה+++ באש הצתה, ובאש אתה עתיד לבנותה. כ̊̐כ̊̑תו̊ב: "ואני אהיה־לה נאם־יהוה+++ חומת אש סביב ולכבוד אהיה ב̀תוכה׃". ברוך אתה י̌הוה+++, מנחם ציון ב̊̀ב̍נ̌י̐ן י̀רושלים: וימשיך ״את צמח״.

ברוך אתה יהוה+++, בונה י̀רושלים:

את צמח דוד עבד̀ך מ̀הרה תצמיח, ו̀קרנו תרום בישועתך. כי לישועת̀ך קוינו יכוין לצפות לישועה כל־היום: ברוך אתה יהוה+++, מצמיח קרן י̀שועה:

ש̀מע קולנו, י̌הוה+++ אלהינו, אב הרחמן רחם עלינו, ו̀קבל ב̀רחמים וברצון את־ת̀פלתנו. כי אל שומע ת̀פלות ו̀תחנונים אתה.

טוב לומר בקשה זו על הפרנסה מהבא״ח (ויכול לאמרה כאן בפיו). ובימים שאין אומרים בהם תחנון, יתחיל מה״יהי רצון״ השני.

רבונו של עולם, חטאתי עויתי פשעתי ל̀פניך. י̀הי רצון מל̀פניך שתמחל ו̀תסלח ותכפר־לי על כל־מה־שחטאתי ו̀שעויתי ו̀שפשעתי ל̀פניך מיום שנבראתי עד היום הזה.

י̀הי רצון מל̀פניך י̌הוה+++ אלהינו ואלהי אבותינו, שתזמין פרנסתנו ומזונותינו לי ולכל־אנשי ביתי היום ובכל־יום ויום ב̀רוח ו̀לא ב̀צמצום, ב̀כבוד ו̀לא ב̀בזוי, ב̀נחת ו̀לא ב̀צער, ו̀לא אצטרך ל̀מת̀נות בשר ודם ו̀לא לידי הלואתם אלא מיד̀ך הר̀חבה הפ̀תוחה ו̀המ̀לאה בזכות שמך הגדול המ̀מנה על הפרנסה:

ויכול להוסיף כאן בקשות נוספות כפי אוות נפשו (וכלשון רבינו הגרמ״א זיע״א: ״הרחב פיך ואמלאהו״).

ומל̀פניך מלכנו, ריקם אל־ת̀שיבנו. חננו ועננו ושמע ת̀פלתנו.

בתעניות ציבור אומר כאן היחיד בתפילת הלחש ״עננו״.

עננו אבינו עננו ב̀יום צום התענית הזה, כי ב̀צרה ג̀דולה אנחנו. אל־תפן ל̀רשענו ו̀אל־תתעלם מלכנו מבקשתנו. היה נא קרוב ל̀שועתנו, טרם נקרא אליך אתה תענה, נ̀דבר ו̀אתה תשמע, כדבר שנאמר: ו̀היה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מ̀דב̀רים ואני אשמע. כי אתה י̌הוה+++ פודה ומציל ו̀עונה ומרחם ב̀כל־עת צרה ו̀צוקה.

כי אתה שומע ת̀פלת כל־פה: ברוך אתה י̌ה̒וה+++, שומע ת̀פלה:

ר̀צה י̌הוה+++ אלהינו ב̀עמ̀ך ישראל ו̀לתפלתם ש̀עה, ו̀השב העבודה לדביר ביתך, ו̀אשי ישראל ותפלתם, מ̀הרה ב̀אהבה ת̀קבל ב̀רצון, ותהי ל̀רצון תמיד עבודת ישראל עמך:

יעלה ויבוא לראש חודש וחול המועד

בין בראש חודש ובין בחוה״מ פסח או סוכות, אם שכח ״יעלה ויבוא״, ובירך ברכת מודים, - חוזר לראש התפילה.

אלהינו ואלהי אבותינו, יעלה ו̀יבא, ו̀יגיע ו̀יראה, ו̀ירצה ו̀ישמע, ו̀יפקד ו̀יזכר, זכרוננו ו̀זכרון אבותינו, זכרון י̀רושלים עירך, ו̀זכרון משיח בן־דוד עבדך, ו̀זכרון כל־עמ̀ך בית ישראל ל̀פניך, לפליטה, ל̀טובה, ל̀חן, ל̀חסד ולרחמים, ל̀חיים טובים ולשלום, ב̀יום

בראש חדש: ראש חדש הזה, (ימשיך ״לרחם בו״ וכו׳)

בחוה"מ פסח: חג המצות הזה, בחוה"מ סוכות: חג הסכות הזה,

ב̀יום מקרא קדש הזה,

ל̀רחם בו עלינו ולהושיענו. ז̜כרנו י̌הוה+++ אלהינו בו ל̀טובה, ופ̜קדנו בו לברכה, ו̀הושיענו בו ל̀חיים טובים, בדבר י̀שועה ו̀רחמים. חוס ו̀חננו, וחמול ו̀רחם עלינו, ו̀הושיענו כי אליך עינינו, כי אל מלך חנון ו̀רחום אתה:

ו̀אתה ב̀רחמיך הרבים, תחפץ בנו ו̀תרצנו, ו̀תחזינה עינינו ב̀שוב̀ך ל̀ציון ב̀רחמים: ברוך אתה יהוה+++, המחזיר ש̀כינתו ל̀ציון:

מודים אנחנו לך, שאתה הוא י̌הוה+++ אלהינו ואלהי אבותינו ל̀עולם ועד, צורנו צור חיינו ומגן ישענו אתה הוא. ל̀דור ודור נודה ל̀ך ונספר ת̀הלתך, על חיינו המ̀סורים ב̀ידך, ו̀על נשמותינו הפ̀קודות לך, ו̀על נסיך שב̀כל־יום עמנו, ו̀על נפל̀אותיך ו̀טובותיך שב̀כל־עת – ערב ובקר ו̀צה̝רים. הטוב, כי לא כלו מלרע, רחמיך. המ̀רחם, כי לא תמו מלעיל, חסדיך. כי מעולם קוינו לך:

מודים דרבנן לחזרת הש״צ

מודים אנחנו לך, שאתה הוא י̌הוה+++ אלהינו ואלהי אבותינו, אלהי כל בשר, יוצ̀רנו יוצר ב̀ראשית. ב̀רכות ו̀הודאות ל̀שמך הגדול ו̀הקדוש, על שהחייתנו ו̀קימתנו. כן ת̀חינו ותחננו ו̀תאסוף גליותינו ל̀חצרות קדשך, לשמר חקיך ו̀לעשות ר̀צונ̀ך ולעבד̀ך ב̀לבב שלם, על שאנחנו מודים לך. ברוך אל ההודאות.

על הניסים לחנוכה ופורים

על הנסים ו̀על הפרקן ו̀על הג̀בורות ו̀על הת̀שועות ו̀על הנפלאות ו̀על הנחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה:

בחנוכה אומרים: בימי מתתיה בן־יוחנן כהן גדול, חשמונאי ובניו, כ̀שעמ̀דה מלכות יון הר̀שעה על עמ̀ך ישראל, ל̀שכ̀חם תורתך ולהעבירם מחקי ר̀צונך. ו̀אתה, ב̀רחמיך הרבים עמדת להם ב̀עת צרתם, רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם, מסרת גבורים ב̀יד חלשים, ו̀רבים ב̀יד מ̀עטים, ורשעים ב̀יד צדיקים, וטמאים ב̀יד ט̀הורים, ו̀זדים ב̀יד עוס̀קי תורתך. ל̀ך עשית שם גדול ו̀קדוש ב̀עולמך, ולעמ̀ך ישראל עשית ת̀שועה ג̀דולה ופרקן כ̀היום הזה. ו̀אחר כך באו בניך לדביר ביתך, ופנו את־היכלך, ו̀טהרו את־מקדשך, ו̀הדליקו נרות ב̀חצרות קד̀שך, ו̀קב̀עו ש̀מונת י̀מי חנכה אלו ב̀הלל ובהודאה. ו̀עשית עמהם נסים ו̀נפלאות, ו̀נודה ל̀שמך הגדול סלה:

בפורים אומרים: בימי מר̌ד̀כי ו̀אסתר ב̀שושן הבירה, כ̀שעמד עליהם המן הרשע, בקש ל̀השמיד להרג ולאבד את־כל־הי̀הודים מנער ו̀עד זקן טף ו̀נשים ב̀יום אחד, בשלשה עשר ל̀חדש ש̀נים עשר הוא חדש אדר, ושללם לבוז. ו̀אתה, ב̀רחמיך הרבים הפרת את־עצתו, ו̀קלקלת את־מחשבתו, והשבות לו ג̀מולו ב̀ראשו, ו̀תלו אותו ו̀את־בניו על העץ. ו̀עשית עמהם נס ופלא ו̀נודה ל̀שמך הגדול סלה:

ו̀על כלם יתברך, ו̀יתרומם, ו̀יתנשא, תמיד, שמך מלכנו, ל̀עולם ועד. ו̀כל־החיים יודוך סלה:

בעשרת ימי תשובה אומרים: וכתב ל̀חיים טובים כל ב̀ני ב̀ריתך.

ואם שכח, ובירך ברכת ״טוב להודות״ - לא חוזר.

ויהל̀לו ויבר̀כו את־שמך הגדול באמת ל̀עולם, כי טוב, האל י̀שועתנו ו̀עזרתנו סלה, האל הטוב: ברוך אתה י̔ה̔ו̔ה+++̔, הטוב שמך ולך נאה ל̀הודות:

שים שלום טובה וברכה, חיים חן וחסד ו̀רחמים, עלינו ו̀על כל־ישראל עמך. ובר̀כנו אבינו כלנו כ̀אחד ב̀אור פניך, כי ב̀אור פניך נתת לנו י̌הוה+++ אלהינו תורה ו̀חיים, אהבה וחסד, צ̀דקה ו̀רחמים, ב̀רכה ו̀שלום. ו̀טוב ב̀עיניך ל̀בר̀כנו ולברך את־כל־עמ̀ך ישראל, ב̀רב עז ו̀שלום:

בעשרת ימי תשובה אומרים:

ובספר חיים, ב̀רכה ו̀שלום, ופרנסה טובה וישועה ו̀נחמה, וגזרות טובות, נזכר ו̀נכתב ל̀פניך, אנחנו ו̀כל עמ̀ך בית ישראל, ל̀חיים טובים ולשלום.

ואם שכח, ובירך ברכת ״המברך את עמו״ - לא חוזר.

ברוך אתה יוהוווה+++ו, המ̀ברך את עמו ישראל בשלום. אמן:

יהיו ל̀רצון ׀ אמרי־פי ו̀הגיון לבי ל̀פניך י̌הוה+++ צורי ו̀גאלי׃

שיר למעלות, אשא עיני אל־ההרים, מאין יבא עזרי: עזרי מעם י̌הוה+++, עשה שמים וארץ: אל־יתן למוט רגלך, אל־ינום שמ̀רך: הנה לא־ינום ו̀לא יישן, שומר ישראל: י̌הוה+++ שמ̀רך, י̌הוה+++ צל̀ך על־יד י̀מינך: יומם השמש לא־יככה, ו̀ירח בלילה: י̌הוה+++ ישמרך מכל־רע, ישמר את־נפשך: י̌הוה+++ ישמר־צאת̀ך ובואך, מעתה ו̀עד־עולם:

אלהי, נ̀צר ל̀שוני מרע ו̀שפתותי מדבר מרמה, ו̀למקל̀לי נפשי תדם, ו̀נפשי כעפר לכל תהיה. פ̀תח לבי ב̀תורתך, ו̀אחרי מצו̓תיך תרדף נפשי. ו̀כל־הקמים עלי ל̀רעה, מ̀הרה הפר עצתם ו̀קלקל מחש̀בותם. יהיו כ̀מץ לפני־רוח ומלאך י̌הוה+++ דוחה: קבל רנת, עמך שג̀בנו, טהרנו נורא. עשה ל̀מען ש̀מך, עשה ל̀מען י̀מינך, עשה ל̀מען תורתך, עשה ל̀מען ק̀דשתך. ל̀מען יחל̀צון י̀דידיך הושיעה י̀מינ̀ך וענני:

יהיו ל̀רצון ׀ אמרי־פי ו̀הגיון לבי ל̀פניך י̌הוה+++ צורי ו̀גאלי׃

הרוצה להתענות למחר תענית יחיד, יאמר כאן נוסח זה במנחה של ערב התענית:

רבון העולמים, הריני ל̀פניך על ת̀נאי ב̀תענית נ̀דבה ל̀מחר מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ו̀אם לא אוכל או לא ארצה, כ̀שאומר ״מזמור ל̀דוד ה' רועי״, אוכל ל̀הפסיק, ו̀לא יהיה בי שום עו̓ן. אבל י̀הי רצון מל̀פניך י̌הוה+++ אלהי ואלהי אבותי, שתתן בי כח ובריאות ו̀אזכה ל̀התענות ל̀מחר, ותקב̀לני ב̀אהבה וברצון, ותזכני לשוב בתשובה ש̀למה ו̀תענה עתירתי ו̀תשמע ת̀פלתי, כי אתה שומע ת̀פלת כל־פה. ברוך שומע ת̀פלה:

במנחה של יום תענית היחיד, יאמר כאן המתענה נוסח זה:

רבון העולמים גלוי ל̀פניך בזמן שבית המקדש קים אדם חוטא ומקריב קר̌בן, ו̀אין מקריבים ממנו אלא חלבו ו̀דמו ומתכפר לו, ו̀עכשיו ישבתי ב̀תענית ו̀נתמעט חלבי ו̀דמי. י̀הי רצון מל̀פניך שי̀הא חלבי ו̀דמי שנתמעט כ̀אלו הקרבתיו ל̀פניך על־גבי המזבח ו̀תרצני:

טוב לומר כאן תפילה זו המובאת בגמרא:

י̀הי רצון מל̀פניך, י̌הוה+++ אלהינו ואלהי אבותינו, שתתן לנו חיים ארוכים, חיים של שלום, חיים של טובה, חיים של ב̀רכה, חיים של פרנסה, חיים של חלוץ עצמות, חיים שיש בהם יראת חטא, חיים שאין בהם בושה וכלמה, חיים של עשר ו̀כבוד, חיים שת̀הא בנו אהבת תורה ו̀יראת שמים, חיים שת̀מלא את־כל־משאלות לבנו ל̀טובה:

יפסע שלוש פסיעות לאחוריו בעודו כורע.

ואז יזקוף ויאמר עו̒שה שלום (בעשי״ת אומר: השלום) במרומיו יכרע שוב ויפנה לשמאל בעודו כפוף ואז יזקוף ויאמר, הוא ב̀רחמיו יעשה שלום עלינו יכרע שוב ויפנה לימין בעודו כפוף ואז יזקוף ויאמר, ו̀על־כל־עמו ישראל יכרע שוב ויפנה לפניו בעודו כפוף ואז יזקוף ויאמר, ו̀אמרו אמן. (אמן)

י̀הי רצון מל̀פניך י̌הוה+++ אלהינו ואלהי אבותינו שתבנה בית המקדש במהרה ב̀ימינו, ו̀נקריב ל̀פניך ת̀מידים כ̀סדרם ומוספים כ̀הלכתם, ו̀תן חלקנו ב̀תורתך, לעשות חקי ר̀צונך ולעבדך ב̀לבב שלם:

בעשרת ימי תשובה אומרים כאן ״אבינו מלכנו״, שתיקן ר׳ עקיבא.

אבינו מלכנו, חטאנו ל̀פניך רחם עלינו:

אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה:

אבינו מלכנו, עשה עמנו ל̀מען ש̀מך:

אבינו מלכנו, חדש עלינו שנה טובה:

אבינו מלכנו, בטל מעלינו כל־ג̀זרות קשות ו̀רעות:

אבינו מלכנו, בטל מחש̀בות שנ̀אינו:

אבינו מלכנו, הפר עצת אוי̀בינו:

אבינו מלכנו, כלה כל צר ומשטין מעלינו:

אבינו מלכנו, כלה דבר ו̀חרב ו̀רעה ו̀רעב, ושבי ובזה ומשחית ומגפה, ו̀יצר הרע ו̀חולאים רעים מב̀ני ב̀ריתך:

אבינו מלכנו, ש̀לח ר̀פואה ש̀למה ל̀כל חולי עמך:

אבינו מלכנו, מ̀נע מגפה מנחלתך:

אבינו מלכנו, זכור כי עפר אנחנו:

אבינו מלכנו, מ̀חול וסלח ל̀כל עו̓נותינו:

אבינו מלכנו, ק̀רע רוע ג̀זר דיננו:

אבינו מלכנו, מ̀חוק ב̀רחמיך הרבים כל שטרי חובותינו:

אבינו מלכנו, מ̀חה ו̀העבר פ̀שעינו מנגד עיניך:

אבינו מלכנו, כתבנו ב̀ספר חיים טובים:

אבינו מלכנו, כתבנו ב̀ספר צדיקים וחסידים:

אבינו מלכנו, כתבנו ב̀ספר י̀שרים ותמימים:

אבינו מלכנו, כתבנו ב̀ספר פרנסה ו̀כלכלה טובה:

אבינו מלכנו, כתבנו ב̀ספר מ̀חילה וסליחה ו̀כפרה:

אבינו מלכנו, כתבנו ב̀ספר ג̀אלה וישועה:

אבינו מלכנו, זכרנו ב̀זכרון טוב מל̀פניך:

אבינו מלכנו, הצמח לנו י̀שועה ב̀קרוב:

אבינו מלכנו, הרם קרן ישראל עמך:

אבינו מלכנו, ו̀הרם קרן מ̀שיחך:

אבינו מלכנו, חננו ועננו:

אבינו מלכנו, החזירנו בתשובה ש̀למה ל̀פניך:

אבינו מלכנו, ש̀מע קולנו חוס ו̀רחם עלינו:

אבינו מלכנו, עשה ל̀מענך אם לא ל̀מעננו:

אבינו מלכנו, קבל ב̀רחמים וברצון את ת̀פלתנו:

אבינו מלכנו, אל ת̀שיבנו ריקם מל̀פניך:

י̀הי שם י̌הוה+++ מ̀ברך מעתה ו̀עד־עולם׃ ממזרח־שמש עד מ̀בואו מ̀הלל שם י̌הוה+++׃ רם על־כל־גוים ׀ י̌הוה+++ על השמים כ̀בודו׃ י̌הוה+++ אדנינו מה־אדיר שמך ב̀כל־הארץ׃

[וידוי ונפילת אפים]

הימים שאין אומרים בהם וידוי ונפילת אפיים:

שבתות וימים טובים, ראש חודש, בכל חודש ניסן, פסח שני, ל״ג בעומר, מר״ח סיון ועד י״ב בו, תשעה באב, ערב ראש השנה (שחרית ומנחה), ערב יום הכיפורים (בשחרית ובמנחה), ממוצאי יוה״כ ועד ר״ח מרחשון, כל ימי החנוכה, ט״ו בשבט, י״ד וט״ו באדר (ראשון ושני). ובכל יום שלא אומרים תחנון ונפילת אפיים, לא אומרים גם במנחה שלפני אותו היום.

יש קהילות שגם שאינם אומרים תחנון ביום העצמאות (ה׳ באייר), ביום ירושלים (כ״ח אייר). ולא יעשו מחלוקת בבית הכנסת על דבר זה, וכל קהילה תנהג כמנהגה.

נוהגים לא לומר תחנון כשעושים ברית מילה בבית הכנסת (לאחר התפילה או במשך היום), או כשאחד משלושת בעלי הברית נמצאים בתפילה (הסנדק, המוהל ואבי הבן), וכן כשהחתן נמצא בבית הכנסת בימי השמחה שלו, וכן כשמתפללים בבית האבל (אבל אם האבל בא להתפלל בבית הכנסת - אומרים הציבור תחנון ונפילת אפים, אך האבל ישתוק ולא יאמר). וכן ע״פ רבינו הגרמ״א זיע״א, אין אומרים תחנון כשיש בבית הכנסת חתן ״בר מצוה״ בבית הכנסת - בין ביום בר המצוה עצמו ובין ביום שמניח בו תפילין.

אין אומרים תחנון גם במקום שבו מסיימים מסכת או מסיימים כתיבת ספר תורה.

אנא י̌הוה+++ אלהינו ואלהי אבותינו. תבא ל̀פניך ת̀פלתנו. ו̀אל תתעלם מלכנו מת̀חנתנו. שאין אנחנו עזי פנים וקשי ערף לומר ל̀פניך י̌הוה+++ אלהינו ואלהי אבותינו צדיקים אנחנו ו̀לא חטאנו. אבל חטאנו. עוינו. פשענו. אנחנו ואבותינו ו̀אנשי ביתנו:

אשמ̀נו. בגדנו. גזלנו. דברנו דפי ו̀לשון הרע. העוינו. ו̀הרשענו. זדנו. חמס̀נו. טפלנו שקר ומרמה. יעצנו עצות רעות. כזבנו. כעס̀נו. לצנו. מרדנו. מרינו ד̀בריך. נאצנו. נאפנו. סררנו. עוינו. פשענו. פגמ̀נו (ב̀אות ב̀רית קדש). צררנו. צערנו אב ואם. קשינו ערף. רשענו. שחתנו. תעבנו. תעינו ו̀תעתענו. ו̀סרנו ממצו̓תיך וממשפטיך הטובים ו̀לא שוה לנו. ו̀אתה צדיק על כל הבא עלינו. כי אמת עשית ואנחנו הרשענו:

אל ארך אפים אתה ובעל הרחמים, ג̀דלת רחמיך וחסדיך הודעת לענו מקדם. ו̀כן כתוב ב̀תורתך: וירד י̌הוה+++ בענן ויתיצב עמו שם ויקרא ב̀שם (יפסיק מעט) י̌הוה+++: ו̀שם נאמר:

ויעבר י̌הוה+++ ׀  על־פניו ויקרא, י̌הוה+++ ׀  יהוה+++ אל  רחום ו̀חנון  ארך אפים  ו̀רב־חסד  ואמת ׃ נצר‏ חסד  לאלפים  נשא עו̓ן  ופשע  ו̀חטאה  ו̀נקה:

רחום ו̀חנון חטאנו ל̀פניך רחם עלינו ו̀הושיענו:

יאמרו מזמור ״לדוד״ בישיבה.

ל̀דוד אליך י̌הוה+++ נפשי אשא׃ אלהי ב̀ך בטחתי אל־אבושה אל־יעלצו אוי̀בי לי׃ גם כל־קויך לא יבשו יבשו הבוג̀דים ריקם׃ ד̀רכיך י̌הוה+++ הודיעני אר̀חותיך למ̀דני׃ הדריכני באמתך ׀ ו̀למ̀דני כי־אתה אלהי ישעי אות̀ך קויתי כל־היום׃ ז̀כר־רחמיך י̌הוה+++ וחסדיך כי מעולם המה׃ חטאות נ̀עורי ׀ ופשעי אל־תזכר כ̀חסד̀ך ז̀כר־לי־אתה ל̀מען טוב̀ך י̌הוה+++׃ טוב־ו̀ישר י̌הוה+++ על־כן יורה חטאים בדרך׃ ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו׃ כל־ארחות י̌הוה+++ חסד ואמת ל̀נצ̀רי ב̀ריתו ו̀עדתיו׃ ל̀מען־שמך י̌הוה+++ ו̀סלחת לעו̓ני כי רב־הוא׃ מי־זה האיש י̀רא י̌הוה+++ יורנו ב̀דרך יבחר׃ נפשו ב̀טוב תלין ו̀זרעו יירש ארץ׃ סוד י̌הוה+++ ליראיו ובריתו ל̀הודיעם׃ עיני תמיד אל־י̌הוה+++ כי הוא־יוציא מרשת רגלי׃ פ̀נה־אלי ו̀חנני כי־יחיד ו̀עני אני׃ צרות ל̀בבי הרחיבו ממ̀צוקותי הוציאני׃ ר̀אה עניי ועמלי ו̀שא ל̀כל־חטאותי׃ ר̀אה־אי̀בי כי־רבו ו̀שנאת חמס ש̀נאוני׃ שמרה נפשי ו̀הצילני אל־אבוש כי־חסיתי בך׃ תם־וישר יצ̀רוני כי קויתיך׃ פ̀דה אלהים את־ישראל מכל צרותיו׃ ו̀הוא יפדה את־ישראל מכל עו̓נתיו׃

י̌הוה+++ אלהי ישראל שוב מחרון אפך ו̀הנחם על־הרעה ל̀עמך׃

אבינו מלכנו, אבינו אתה. אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה. אבינו מלכנו רחם עלינו: אבינו מלכנו חננו ועננו כי אין בנו מעשים. עשה עמנו (צ̀דקה ו)חסד ל̀מען שמך הגדול ו̀הושיענו: ואנחנו לא נדע מה־נעשה כי עליך עינינו׃ ז̀כר־רחמיך י̌הוה+++ וחסדיך כי מעולם המה: י̀הי־חסד̀ך י̌הוה+++ עלינו כאשר יחלנו לך׃ אל־תזכר־לנו עו̓נת ראשנים מהר י̀קד̀מונו רחמיך כי דלונו מ̀אד׃ עזרנו ב̀שם י̌הוה+++ עשה שמים וארץ׃ חננו י̌הוה+++ חננו כי־רב שבענו בוז׃ ב̀רגז – רחם תזכור. ב̀רגז – אהבה תזכור. ב̀רגז – עקדה תזכור. ב̀רגז – ת̀מימות תזכור: י̌הוה+++ הושיעה המלך יעננו ב̀יום־קר̌אנו׃ כי־הוא ידע יצרנו זכור כי־עפר אנחנו׃ עזרנו ׀ אלהי ישענו על־ד̀בר כ̀בוד־ש̀מך ו̀הצילנו ו̀כפר על־חטאתינו ל̀מען ש̀מך׃

ואומר החזן ״קדיש תתקבל״.

יתגדל ו̀יתקדש ש̀מיה רבא (אמן) ב̀עלמא די־ב̀רא, כרעותה, ו̀ימ̀ליך מלכותה, ו̀יצמח פרקנה, ויקרב מ̀שיחה. (אמן) ב̀חייכון וביומיכון, ובחיי ד̀כל־בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב, ו̀אמרו אמן. (אמן) י̀הא ש̀מיה רבא מ̀ברך ל̀עלם ל̀עלמי עלמיא יתברך, ו̀ישתבח ו̀יתפאר ו̀יתרומם ו̀יתנשא ו̀יתהדר ו̀יתעלה ו̀יתהלל ש̀מיה ד̀קדשא ב̀ריך־הוא. (אמן) ל̀עלא מן כל־ברכתא, שירתא, תשב̀חתא ו̀נחמתא, דאמירן ב̀עלמ̖א, ו̀אמרו אמן. (אמן)

תתקבל צ̀לותנא ובעותנא, עם צ̀לות̀הון ובעות̀הון ד̀כל־בית ישראל, ק̝דם אבונא ד̀בשמיא ו̀ארעא, ו̀אמרו אמן. (אמן)

י̀הא ש̀למא רבא מן ש̀מיא, חיים ו̀שבע וישועה ו̀נחמה, ו̀שיזבא ורפואה וגאולה וסליחה ו̀כפרה ו̀רוח ו̀הצלה לנו ולכל עמו ישראל, ו̀אמרו אמן. (אמן)

יפסע שלוש פסיעות לאחוריו בעודו כורע.

ואז יזקוף ויאמר עו̒שה שלום (בעשי״ת אומר: השלום) במרומיו יכרע שוב ויפנה לשמאל בעודו כפוף ואז יזקוף ויאמר, הוא ב̀רחמיו יעשה שלום עלינו יכרע שוב ויפנה לימין בעודו כפוף ואז יזקוף ויאמר, ו̀על־כל־עמו ישראל יכרע שוב ויפנה לפניו בעודו כפוף ואז יזקוף ויאמר, ו̀אמרו אמן. (אמן)

טוב לומר מזמור ״למנצח״ בצורת המנורה.

למ̀נצח בנגינת מזמור שיר׃ אלהים י̀חננו ויבר̀כנו יאר פניו אתנו סלה׃ לדעת בארץ דרכך ב̀כל־גוים י̀שועתך׃ יודוך עמים ׀ אלהים יודוך עמים כלם׃ ישמ̀חו וירנ̀נו ל̀אמים כי־תשפט עמים מישר ולאמים ׀ בארץ תנחם סלה׃ יודוך עמים ׀ אלהים יודוך עמים כלם׃ ארץ נת̀נה י̀בולה י̀בר̀כנו אלהים אלהינו׃ י̀בר̀כנו אלהים ו̀ייר̀או אותו כל־אפסי־ארץ׃

מזמור לערב שבת.

י̌הוה+++ מלך גאות לבש לבש י̌הוה+++ עז התאזר אף־תכון תבל בל־תמוט׃ נכון כסאך מאז מעולם אתה׃ נש̀או נ̀הרות ׀ י̌הוה+++ נש̀או נ̀הרות קולם ישאו נ̀הרות דכים׃ מקלות ׀ מים רבים אדירים משב̀רי־ים אדיר במרום י̌הוה+++׃ עדתיך ׀ נאמנו מ̀אד ל̀בית̀ך נאוה־קדש י̌הוה+++ ל̀ארך ימים׃

מזמור לצום גדליה, עשירי בטבת וי״ז בתמוז.

ת̀פלה ל̀עני כי־יעטף ו̀לפני י̌הוה+++ ישפך שיחו׃ י̌הוה+++ שמעה ת̀פלתי ו̀שועתי אליך תבוא׃ אל־תסתר פניך ׀ ממני ב̀יום צר לי הטה־אלי אזנך ב̀יום אקרא מהר ענני׃ כי־כ̑לו ב̀עשן ימי ו̀עצמותי כ̀מוקד נחרו׃ הוכה־כעשב ויבש לבי כי־שכחתי מאכל לחמי׃ מקול אנחתי דב̀קה עצמי לבשרי׃ דמיתי לקאת מדבר הייתי כ̀כוס ח̝רבות׃ שקד̀תי ואהיה כ̀צפור בודד על־גג׃ כל־היום חר̀פוני אוי̀בי מ̀הוללי בי נשבעו׃ כי־אפר כלחם אכלתי ו̀שקוי בבכי מסכתי׃ מפ̀ני־זעמ̌ך ו̀קצפך כי נ̀שאתני ותשליכני׃ ימי כ̀צל נטוי ואני כעשב איבש׃ ו̀אתה י̌הוה+++ ל̀עולם תשב ו̀זכר̀ך ל̀דר ודר׃ אתה תקום ת̀רחם ציון כי־עת ל̀חנ̀נה כי־בא מועד׃ כי־רצו עבדיך את־אבניה ו̀את־עפרה י̀חננו׃ ו̀ייר̀או מלשון יראה גוים את־שם י̌הוה+++ ו̀כל־מלכי הארץ את־כ̀בודך׃ כי־בנה י̌הוה+++ ציון נראה בכבודו׃ פנה אל־ת̀פלת הערער ו̀לא־בזה את־ת̀פלתם׃ תכתב זאת ל̀דור אחרון ו̀עם נברא י̀הלל־יה׃ כי־השקיף ממ̀רום קדשו י̌הוה+++ משמים ׀ אל־ארץ הביט׃ לשמע אנקת אסיר ל̀פתח ב̀ני ת̀מותה׃ ל̀ספר ב̀ציון שם י̌הוה+++ ותהלתו בירושל‍ם׃ ב̀הקבץ עמים יחדו וממלכות לעבד את־י̌הוה+++׃ ענה בדרך כחי קצר ימי׃ אמר אלי אל־תעלני בחצי ימי ב̀דור דורים ש̀נותיך׃ ל̀פנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים׃ המה ׀ יאבדו ו̀אתה תעמד ו̀כלם כבגד יבלו כל̀בוש תחליפם ו̀יחלפו׃ ו̀אתה־הוא ושנותיך לא יתמו׃ ב̀ני־עבדיך ישכונו ו̀זרעם ל̀פניך יכון׃

מזמור לתענית אסתר.

למנצח על־אילת השחר, מזמור ל̀דוד: אלי אלי למה עזבתני, רחוק מישועתי דברי שאגתי: אלהי, אקרא יומם ו̀לא תענה, ו̀לילה ו̀לא־דמיה לי: ו̀אתה קדוש, יושב ת̀הלות ישראל: ב̀ך בט̀חו אבתינו, בט̀חו ות̀פל̀טמו: אליך זעקו ו̀נמלטו, ב̀ך בט̀חו ו̀לא־בושו: ו̀אנכי תולעת ו̀לא־איש, חרפת אדם ובזוי עם: כל־ראי ילעגו לי, יפטירו ב̀שפה יניעו ראש: גל אל־י̌הוה+++ י̀פל̀טהו, יצילהו כי חפץ בו: כי־אתה גחי מבטן, מבטיחי על־ש̀די אמי: עליך השלכתי מרחם, מבטן אמי אלי אתה: אל־תרחק ממני כי־צרה ק̀רובה, כי־אין עוזר: ס̀בבוני פרים רבים, אבירי בשן כת̀רוני: פצו עלי פיהם, אריה טרף ו̀שאג: כמים נשפכתי ו̀התפר̀דו כל־עצמותי, היה לבי כדונג, נמס ב̀תוך מעי: יבש כחרש | כחי, ולשוני מדבק מלקוחי, ו̀לעפר־מות תשפ̀תני: כי ס̀בבוני כ̀לבים, עדת מ̀רעים הקיפוני, כארי ידי ו̀רגלי: אספר כל־עצמותי, המה יביטו יראו־בי: י̀חל̀קו ב̀גדי להם, ו̀על־ל̀בושי יפילו גורל: ו̀אתה י̌הוה+++ אל־תרחק, אילותי ל̀עזרתי חושה: הצילה מחרב נפשי, מיד־כלב י̀חידתי: הושיעני מפי אריה, ומקרני רמים עניתני: אספ̀רה שמך ל̀אחי, ב̀תוך קהל אהל̀לך: יראי י̌הוה+++ | הל̀לוהו, כל־זרע יעקב כב̀דוהו, ו̀גורו ממנו כל־זרע ישראל: כי לא־בזה ו̀לא שקץ ענות עני, ו̀לא־הסתיר פניו ממנו, ובשו̀עו אליו שמע: מאת̀ך ת̀הלתי, ב̀קהל רב נ̀דרי אשלם נגד י̀ראיו: יאכ̀לו ענוים | ו̀ישבעו, י̀הל̀לו י̌הוה+++ דר̀שיו, י̀חי ל̀בבכם לעד: יזכ̀רו | ו̀ישבו אל־י̌הוה+++ כל־אפסי־ארץ, ו̀ישתחוו ל̀פניך כל־משפ̀חות גוים: כי ליהוה+++ המ̀לוכה, ומשל בגוים: אכ̀לו וישתחוו | כל־דשני־ארץ, ל̀פניו יכר̀עו כל־יור̀די עפר, ו̀נפשו לא חיה: זרע יעבדנו, י̀ספר לאדני לדור: יבאו ו̀יגידו צדקתו, ל̀עם נולד כי עשה:

ואומרים קדיש ״יהא שלמא״.

יתגדל ו̀יתקדש ש̀מיה רבא (אמן) ב̀עלמא די־ב̀רא, כרעותה, ו̀ימ̀ליך מלכותה, ו̀יצמח פרקנה, ויקרב מ̀שיחה. (אמן) ב̀חייכון וביומיכון, ובחיי ד̀כל־בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב, ו̀אמרו אמן. (אמן) י̀הא ש̀מיה רבא מ̀ברך ל̀עלם ל̀עלמי עלמיא יתברך, ו̀ישתבח ו̀יתפאר ו̀יתרומם ו̀יתנשא ו̀יתהדר ו̀יתעלה ו̀יתהלל ש̀מיה ד̀קדשא ב̀ריך־הוא. (אמן) ל̀עלא מן כל־ברכתא, שירתא, תשב̀חתא ו̀נחמתא, דאמירן ב̀עלמ̖א, ו̀אמרו אמן. (אמן)

י̀הא ש̀למא רבא מן ש̀מיא, חיים ו̀שבע וישועה ו̀נחמה, ו̀שיזבא ורפואה וגאולה וסליחה ו̀כפרה ו̀רוח ו̀הצלה לנו ולכל עמו ישראל, ו̀אמרו אמן. (אמן)

עושה שלום במרומיו, הוא ב̀רחמיו יעשה שלום עלינו ו̀על כל עמו ישראל, ו̀אמרו אמן. (אמן)

עלינו ל̀שבח לאדון הכל, לתת ג̀דלה ל̀יוצר ב̀ראשית, שלא עשנו כ̀גויי הארצות, ו̀לא שמנו כ̀משפ̀חות האדמה, שלא שם חלקנו כהם ו̀גורלנו כ̀כל־המונם. שהם משתחוים להבל וריק, ומתפל̀לים אל־אל לא יושיע. ואנחנו משתחוים יפסיק מעט ואז יכרע מעט את ראשו לפני מלך מלכי המ̀לכים הקדוש ברוך הוא, שהוא נוטה שמים ו̀יוסד ארץ, ומושב י̀קרו בשמים ממעל, ושכינת עזו ב̀גבהי מ̀רומים. הוא אלהינו, ו̀אין עוד אחר, אמת מלכנו ו̀אפס זולתו. ככתוב בתורה: ו̀ידעת היום והשבת אל־ל̀בבך כי י̌הוה+++ הוא האלהים בשמים ממעל ו̀על־הארץ מתחת אין עוד:

על כן נ̀קוה לך, י̌הוה+++ אלהינו, לראות מ̀הרה ב̀תפארת עזך, ל̀העביר גלולים מן הארץ, ו̀האלילים כרות יכרתון, ל̀תקן עולם ב̀מלכות שדי, ו̀כל־ב̀ני בשר יקר̀או בשמך, ל̀הפנות אליך כל־רשעי ארץ. יכירו ו̀יד̀עו כל־יוש̀בי תבל, כי ל̀ך תכרע כל־ברך, תשבע כל־לשון. ל̀פניך, י̌הוה+++ אלהינו יכר̀עו ו̀יפלו, ו̀לכבוד שמך י̀קר יתנו, ויקב̀לו כלם את־על מלכותך, ו̀תמלוך עליהם מ̀הרה ל̀עולם ועד. כי המלכות של̀ך היא, ולעול̀מי עד תמלוך ב̀כבוד. ככתוב ב̀תורתך: י̌הוה+++ ׀ ימלך ל̀עלם ועד׃ ו̀נאמר: ו̀היה י̌הוה+++ ל̀מלך על־כל־הארץ ביום ההוא יהיה י̌הוה+++ אחד ושמו אחד׃

ובתורת̀ך הק̀דושה י̌הוה+++ אלהינו כתוב לאמר: ש̀מע ישראל י̌הוה+++ אלהינו י̌הוה+++ ׀ אחד׃

א̀שר־נ̀שבעת ל̀אבתינו מ̀ימי ק̀דם ר״ת שם קדוש אנלמ״ק׃

טוב לומר פסוקים אלו בסיום ״עלינו לשבח״.

ויאמר אם־שמוע תשמע ל̀קול ׀ י̌הוה+++ אלהיך ו̀הישר ב̀עיניו תעשה ו̀האזנת ל̀מצו̓תיו ו̀שמרת כל־חקיו כל־המחלה אשר־שמתי ב̀מצרים לא־אשים עליך כי אני י̌הוה+++ רפ̀אך׃ עץ־חיים היא למחזיקים בה ו̀תמכיה מ̀אשר׃ ד̀רכיה דרכי־נעם ו̀כל־נ̀תיבותיה שלום׃ מגדל־עז שם י̌הוה+++ בו־ירוץ צדיק ו̀נשגב׃ כי־בי ירבו ימיך ו̀יוסיפו ל̀ך ש̀נות חיים׃